מבעיר הבאנשי?

"כן. היה ידוע מלידה שאהיה גארו... לא מתי אשתנה. על כן הייתה לי ילדות אידאלית, לאומה." הוא אומר בחרטה קלה.

"כמעט אף פעם לא פגשתי הומיד שגדל כגארו מלידה. אף פעם לא אחד שדיבר איתי, בכל אופן"

"המפ..." הוא נושף בבוז מובהק:"מראה לך משהו על התולעים האלו."

"אני חושבת שחברי הלהקה שלי היו הראשונים שבאמת העריכו אותי. חברי הלהקה לשעבר. נראה שזה נעשה פחות נדיר כשמתבגרים" זה מתחיל בעצב קל ונגמר בחיוך

"רק מי שמצליח לעמוד בדרישות מתקדם, חסרי היכולת מסוננים - גארו אמיתי יעריך אותך בזכות היכולות שלך ומי שאת, לא על בסיס השבט, לא על בסיס הדרך שבה נולדת."

סנו מהנהנת. זה אכן נוסך בה ביטחון
"אני אשמח לרוץ איתך יותר. הייתה לנו ריצה טובה יחד" מעלה נושא

"זה טוב... זה טוב... אני מתכנן לחזור לשם ולסיים מה שהתחלתי עם העצים." הוא אומר.

"צריך לתאם את הפעילות בנושא עם המעבר הצפון מערבי. הם עבדו בסקאלה הגדולה ומצאו כמה וכמה מוקדים, עצים-פומורים, שכנראה מהם נוצרים עצים כמו שראינו בכמויות. אם להילחם, עדיף מולם" מעדכנת

"זה יחכה. נשבעתי להילחם בעצים הספציפיים ההם ולהשמידם. רק אז אתפנה לטרף גדול יותר.

"אה, אני מבינה. אם כך, נחזור לשם. הפעם עם תיאורג', אולי? עסקה עם אש יכולה להיות מועילה"

"אני כבר אוסף בעלי ברית בסיוע דם ואפר. אני מתכנן להכות חזק ולנקום, זה יהיה לי לכבוד להילחם לצידך."

"הפעם גם אני אהיה מצוידת בנשק- קיבלתי במתנה קלייב, משופך האור. למרות שמניסיוננו, רובים עשויים לעשות יותר" סנו..מתגאה?

העמידה שלו משתנה. הוא מעביר את משקלו לרגל ימין, ושם ידיו על מותניו: "נו?"

סנו מחייכת ומזמינה אותו לבוא איתה. היא מובילה אותו לחדר בקיירן בו היא ישנה בזמן האחרון, ושם על המיטה מונח קלייב. היא לוקחת אותו ומציגה "זה קוגה"

הוא בוחן אותו טוב טוב טוב.
(אשמח לתיאור מפורט יותר)
"קוגה. קרוי על שם הרוח?"

"כן. לא חשבתי לתת לו עוד שם" מהרהרת

"איזו רוח שוכנת בפנים?"

"אני עוד לא בקיאה בהיסטוריה שלו, עדיין. הוא אירי ופה ממלחמת העולם הראשונה, קשור לקרבות הגדולים בבאר שבע"

הוא בוחן את הקלייב בדממה, עיניו נוצצות בהערכה.

סנו נראית מרוצה

"אמרי לי, מה הוביל אותך להצטרף לשבט הפיאנה?" הוא שואל בלי בושה.

"אותו הדבר שהביא אותך להצטרף לפנריר, אני מניחה. זה השבט אליו נולדתי, גידלו אותי כפיאנה" כביכול תמהה על השאלה

"כלומר את היית חברה לשבט גם בלי שום זיקה לערכים שלו ולציפיות שלו?" הוא מתקל.

"ברור שלא" נושפת "אני מאמינה בדרכי הפיאנה. אני מאמינה שצריך לחגוג את החיים והמשפחה ואת גאיה. אני מאמינה שצריך לזכור ולספר את הסיפורים העתיקים. אני מאמינה בישירות, בחשיבות ההתבטאות. אני מאמינה בערכים של הפיאנה" זו לא פעם ראשונה שסנו נבחנת ככה

"מה שנכון נכון, ככה הולך השיר אם אני לא טועה..." הוא אומר: "ובמעבר חד מאין כמוהו, איך את מוצאת את הטריטוריה עד כה?"