שוב אל עפר קיאן!

קיאן מהנהן, נראה שהוא חושב שזה הדבר הנכון. "אני מאמין בלהקות מגובשות. אם כי, היו כבר סיפורים על להקות בו הגארו תחילה לא הכירו אחד את השני אך צמחו וקטפו ניצחונות ותהילה."

'אל עפר תשוב' עונה "למעשה כדאי לרוץ עם בני אותו שבט כי אנחנו מבינים אחד את השני עובדים באותה הצורה. ככה לא צריך לטרוח להבין משהו חדש ואפשר להתחיל לעבוד מייד. לא?"

"כן.," קיאן מסכים איתו, "למרות שגם מבני שבט אתה תמיד לומד דברים חדשים. לטוב ולרע."

"אבל אתה יודע מה?" אומר 'אל עפר תשוב' בעודו מלטף את סנטרו ונראה מהורהר, "למעשה אפשר לייעל את זה אפילו יותר.
חשבת פעם כמה תוכל לעשות עם להקה של חמישה תיאורג'ים?"

"איך זה מייעל דברים?" קיאן לא מבין.

'אל עפר תשוב' אומר, וככל שהוא מדבר הוא נשמע יותר נרגש "כשתרצו לזמן רוח, יהיה לכם את העוצמה לזמן רוחות חזקות. כשתרצו לשלם? יש לכם הרבה מי שישלם.
כשתרצו לחקור? תחשוב על כמות המידע שתהיה לכם.
אתם תהיו מקור לידע וכבוד מהרוחות, כולכם ביחד תוכלו לעשות עסקאות ולהגיע למקומות באומברה שאף אחד מכם לא יוכל לעשות זאת לבד.
יש דבר שיותר ראוי מלהקה של חמישה תיאורג'ים פיאנות עוצמתיים ובטוחים בעצמם? אתה מסוגל לחשוב על להקה יותר טובה מזה?"

"ובכן, התפקיד שלי כתיאורג' הוא בין היתר לגשר בין גארו לרוח. זה לא אומר שאנחנו צריכים לגשר בין הרוחות לכלל האומה. לא רק לעצמנו. בנוסף, אני צריך להעזר בשאר מולדי הירח כשאני מדבר עם רוחות. גליארד אולי, עבור מנחות לטקסים. או אהורון, אם לעיתים רוחות רוצות שנוכיח את עצמנו בכוח. חוץ מזה בלהקה הזאת אין פילדוקס, מי יגשר בינינו כאשר יש חוסר הסכמה? ישפוט אותנו שאנחנו עובריםם את הליטני? אין רגבאש אז מי ילמד אותנו שיעורים שצריך?" קיאן אומר ונראה שהוא מתאמץ לראות את השיעור שהרגבאש מנסה ללמד אותו.

'אל עפר תשוב' עוטה פרצוף מעט מבולבל, הוא אומר "תחשוב על זה כמו עם השבטים.
כן כסף הניבים יכול ללמד אותך משהו על כבוד ומנהיגות, ואדון הצללים על מסירות והתמדה, ומהלך הזכוכית על שימוש באורגת לטובת גאיה.
אבל... בשביל למה? למה בלהקה שלך? יש אומה שלמה.
אתה צריך גאליארד? תיפנה לאחד.
אתה צריך פילודוקס? תמצא מישהו.
למה שתסתבך עם כל זה? תיקח לעצמך להקה שבה כולם אותו דבר, דרך פעולה אחת ודרך מחשבה אחת."

ניכר שריח הזעם עולה בקיאן. במיוחד שאל עפר תשוב מדבר על שימוש באורגת לטובת גאיה. הוא מסתכל עליו ואומר כמעט מייד, "שמע, נכון שלכל שבט יש את הדברים שהוא טוב בהם. אבל בניגוד למולדי ירח, לכל שבט יש את המגבלות שלו. יש לו את העקרונות שלו וכו... אתה רואה מכרסמי עצמות ופנריר רצים ביחד? שבטים נועדו לפעול כשבט, ביחד. כל שבט עם הלהקות שלו והטריטוריות שלו. ככה ללהקה יש פחות הגבלות. ככה היה מאז ומעולם."

'אל עפר תשוב' מהרהר מעט בתשובתו של קיאן ואומר, ברצינות תהומית "תשמע, אתה צודק לחלוטין.
אז... אז מה עושים עם ישראל? של איזה שבט הטריטוריה הזאת? ולמה אתה והפיאנות שלך עוזבים את הבית עם הלהקות והשטח שלכם לפה?
יש לך בספט הזה מהלכי זכוכית, וכמו שהסכמנו אין צורך לרוץ איתם.
אז למה אתה מנסה להיכנס לספט שהם נמצאים בו?
אתה רק מגביל את עצמך עם כל הגיוון הזה והגארו השונים הפה."

קיאן מרכין ראשו, הוא נראה עצוב למדיי. נראה שהדבר ממש אגרוף מתחת לחגורה ושהבטן שלו מתהפכת. "לעיתים האידיאל רחוק מהמציאות." הוא אומר בקול עטוף בעצב. "לא כל העולם טריטוריה של שבט מסויים. יש קיירנים שדורשים הגנה במקומות אחרים. בסופו של דבר אנחנו אומה. אנחנו צריכים לתפקד ולשתף פעולה יחד עם השני. אנחנו עושים את זה גם שספטים שלמים הם של שבט אחד, אני זוכר שכגור הגיע אלינו אדון צללים אורח. שיתפנו פעולה איתו כנגד ערפד מסויים. הרבה יותר קל לשתף פעולה כספט. המגבלות, משמעותית קטנות. אני פשוט חושב שעירבוב שבטים לא טוב כמו להקה משבט אחד."

'אל עפר תשוב' נאנח, "עדיין לא ענית על השאלה.
למה אתה פה? למה שלא תחזור הבייתה ותיתן לאחד השבטים לשלוט פה, ואז הוא יהיה ה'אידיאל', הרי הנוכחות של השבט שלך פה רק מביאה עוד מגבלות."

קיאן קם, ידיו מתקבצות לאגרופים. "דיי, שתוק. הבנתי את מה שאתה מנסה ללמד, רגבאש. זה מספיק."

'אל עפר תשוב' נשאר לשבת, הוא מביט לקיאן העומד בעיניו ואומר "צר לי, אך זה תפקידי.
אתה מתעסק ברוחות, פילודוקס מתעסק במשפט, ואני? אני דואג שכשיגיע הרגע אתה תהיה מסוגל לקבל את ההחלטה הנכונה, ושאם יגיע גארו ללא להקה שאתה יכול להיעזר בכישוריו אתה תיקח אותו כי אתה צריך אותו, ולא כי הוא בשבט המתאים."

"להקה, היא משפחה." קיאן אומר עדיין זועם. "ומשפחה מחוץ לשבט, היא נדירה. אך קיימת. אם מישהו יכול להיות משפחה שלי מחוץ לשבט, אקבל אותו. אם לא, אז לא."

"וספט?"

"אותו הדבר."

"אז אתה רוצה לקבל למשפחתך גארו רבים.
ילדי גאיה, פנרירים, מהלכי זכוכית...
למה אתה עושה זאת?"

"לא הבנת." קיאן אומר בקול תקיף. עדיין לא מרוצה. "אם הם יכולים להיות משפחה אקבל אותם. אם הם לא, לא אקבל אותם. פשוט מאוד."

"ואם תמצא כמה שלא תוכל לקבל? אתה תסתובב ותרוץ בחזרה לאירלנד?"

"לספט הזה אני מנסה להתקבל. אם אני רואה שיש לי קשר טוב אל חבריו אני אצטרף. חלק אני כנראה לא אוהב, אבל אני צריך להסתדר עם הספט באופן כללי. אתה לא הבנת אותי נכון."

"אני הבנתי, זה אתה שלא מבין.
אתה לא ענית לשאלה פשוטה כבר כמה פעמים, לשאלה הפשוטה של למה באת.
אתה לא פה בשבילך, אתה לא פה בשביל השבט, אתה פה כי זה מה שגאיה צריכה וזה מה שצריך לעשות.
אז אני ממליץ לך להוציא את השטות הזאת של עדיף לרוץ עם בני השבט שלך, כי זה לא יותר טוב וזה יפגע בך ובגארו שסביבך.
אם תרצה אתה מוזמן להתיישב ולשמוע בפירוט בדיוק למה. בלי שיעורים ובלי כאב ראש."

קיאן לוקח נשימה עמוקה. "לך תזדיין." הוא קם ומסתובב משם.

'אל עפר תשוב' עונה לו בעודו הולך "אם תצטרכו עזרה אני תמיד פה."

אתם מקסימים
אחלה סצינה ^_^