גורה מסביב למדורה

באחד הימים בקאיירן בזמן השקיעה שבא קולקי מבצעת טקס קבוע מסביב למדורה ומזמינה אליו אנשים שרוצים, אלאסטור מציץ מן הצד כלופוס, מגיע ומתיישב במרחק כלשהו ממנה אבל עדיין מסביב למדורה. הוא מסתכל טוב טוב על קולקי ובוחן את הטקס שלה. לא נראה שהוא מדבר לפני או בזמן הטקס ולמעשה כרגע הוא גם לא מדבר לאחר הטקס. פשוט שוכב שם חמוד ונינוח לו על הרצפה, מביט בלהבות בזמן שהלילה והחשכה נופלים באופק.

הזאב במהלך הטקס עם ראשו מונח על הרצפה בשכיבה נינוחה, שולח את עיניו פעם אליה, פעם למדורה ופעם לירח, כאשר הוא מרגיש גם שהיא מסיימת, הוא מתיישב זקוף ומיילל בעוצמה ללונה.
לאחר מכן כשהיא עוברת לאוכל ומסמנת לו להתקרב, הוא קם ממצב שכיבה והולך באיטיות ובזהירות לכיוונה עם מבט חושש במטרה לשכב על ארבע לידה בסוף.

הוא מתקדם מעט ומרחרח את הנאגטס, הוא מלקק לתוך הפה שלו נאגטס אחד ונראה שהוא נהנה מזה, הוא שולח אליך מבט תמים שאני מניח שתביני כ'האם את רוצה לחלוק', אבל לא אומר דבר.

נראה שהוא מתחיל להשתנק ולהשתעל, הוא קם ומקיא את החתיכה שאכל אל תוך האש, הוא לוקח גם חתיכה חדשה מן הקופסא עם הפה וזורק אל תוך האש, מסתכל על קולקי במבט של מה עכשיו?

"אוקיי" הוא אומר, מתרכז לרגע ומוציא כמה קליקים מהצוואר, כאשר הוא מתיישב זקוף. בזמן שהוא מספר את הסיפור שיציג הוא עושה זאת עם מבט קבוע בלהבות, כאילו הוא רואה שם סרט חי של הסיפור בין צבעי האש הרוקדת. הסיפור מסופר בעברית או אנגלית (איזו שפה אנושית שנראה שלקולקי נוח בה לפי המבטא שלה, בעוד שהוא לא דיבר איתה עדיין הוא כן ראה אותה בספט ושמע אותה מדברת פה ושם).

"היה היה גארו תינוק, מטיס אשר נולד תחת הירח המלא לשבט הפנריר בנורבגיה. סיפור לידתו הוביל לאנישה ששלחה אותו לגדול במקום אחר, בספט אחר, אצל מחנך אחר, רחוק ממשפחתו. המטיס גדל וחונך ע"י ג'ונת'ן 'הלוחש לרוחות', תיאורג' מחנך לאוקטנה, הוא היה לופוס והסנדק של המטיס, הדבר הכי קרוב למשפחה שיכל לקבל מחוץ לביתו הקר אך חמים מטבעו".

"ג'ונת'ן גידל את הילד, שיחק איתו רבות באומברה, איתו ועם רוחות טבע כאלו ואחרות שאהב. כבר מגיל צעיר הוא הראה כשרון בציד ומאבק גופני ולאט לאט משחקים כמו תופסת נהפכו לתרגולי ציד כאשר גדל. לאחר השינוי הראשון שלו ג'ונת'ן ניסה לשלב אותו בחברת הגורים האחרים בספט, ספצפית לאלו של הפנריר, 7 מהם היו, 4 אחים ואחות אחת בנוסף לזוג תאומים. הם שיחקו רבות בינהם אבל המטיס תמיד היה נבחר אחרון ורבות מופקר לבד כאשר לא רצו לשחק איתו עקב טבעו".

"גדל ללא חברות אמיתית הוא בילה את רוב זמנו עם רוחות הטבע, רחוק מגורים אחרים שונאים ומאוכלוסיית אדם, אף על פי שתמיד היה סקרן לבקש ממחנכו סיורים. עבר זמן והגורים היו מוכנים לטקס החניכה, מוכנים לצעירות באומה. כלל הגורים קיבלו מבחנים משלהם אך המטיס, היה עליו לגבור על הגור הבכיר בגילו, מייקל שגם הוא נולד תחת הירח המלא, מייקל אשר לאורך כל הילדות נטפל אליו והציק לו, כעת היה זמנו של המטיס כפנריר לעמוד על שלו. כך ניסה לעשות וכך נכשל. כלל הגורים, הפכו צעירים ושוב המטיס לבד מאחור".

"כצעירים הגורים הקימו להקה גדולה ובאופן טבעי מייקל היה האלפא שלהם. מייקל המשיך להיטפל למטיס ולנצל את מעמדו מעליו. פנריר או לא, ג'ונת'ן לא היה מוכן לסבול את זה יותר כאשר הוא פצע קשות בעזרת כסף את גורו. הוא השפיל את מייקל וגירש אותו. מושפל וחלש מייקל פנה לכוחות התולע, המשחיט ביצע את עבודתו והעניק למייקל כוח כאשר רקד את הספירלה, כח חדש, אפל ועצמתי".
"ג'ונת'ן טיפל במטיס ועזר לו להשתקם, הוא גם החליט שהגיע הזמן שהא'ארון הפנריר יידע את מורשת אבותיו ואת סיבת קיומו. בזמן הזה, להקת הפנרירים, 6 במספר, כעת תחת הנהגה חדשה נשלחו אחד אחד בידי הספט לטפל במייקל. לשלוח מסר לכלל הספט ולהשיב מכבודם של הפנריר בספט. אחד אחד הם נשלחו ואחד אחד הם לא חזרו עד שלא נשארו יותר פנרירים צעירים לשלוח. לאחר ידיעה על הנופל האחרון ולפני שנשלחו בוגרים לטפל בנושא, גור המטיס צעד קדימה, ביקש הזדמנות לעמוד על שלו, להוכיח לאומה שראוי להיות צעיר, להוכיח למשפחתו שהוא יכול".

"וכך צעד המטיס לקרב עד מוות עם בריון ילדותו, אויבו המושבע, הפנריר האכזר והאיום שנפל לזרועות התולע, מייקל 'מקיז הדמים' א'ארון צעיר לרקדני הספיראלה, רץ אחרי הדרקון הירוק, אדון מעורת השר. המטיס רץ לתוך מעורתו, חסר פחד ונאבק בו. טופר כנגד טופר, ניב כנגד ניב, מהלומה אחר מהלומה. זעם וכח רוחני אדיר בוקע משניהם, אך במאורתו ובחסדו של הדרקון הירוק, ידו של מייקל היתה העליונה. המטיס ראה את חייו חולפים מול עיניו רגע לפני מותו, חשב על הדברים החשובים בחייו, הדברים שלא הספיק, הזכרונות שאין לו. חשב על הכל כאשר נזכר באבות אבותיו וסיפורם, הוא נזכר שהוא לא לבד, הוא נזכר שהרוחות הן חברותיו, הן בעלי בריתו ואחת מהן שומרת עליו, נותנת מכוחה כשצריך. המטיס הרגיש אותה כעת מושיטה יד. חזק המטיס אחז בה ובעוצמה הדף את טופרו של מייקל אל תוך צווארו ושם לו קץ".

"בערב בו חזר, זכה לטקס חניכת צלקות וטקס מעמד הצעירות. גליארד אשר צפה בקרב ממרחק וראה את המתרחש, החליט להעניק לו את שם המעשה 'מוצא אחרון', כשם שהיה המוצא אחרון לפני שהספט פנה לבוגריו וכשם שהכל היה אבוד הוא נאחז בתקווה ומצא מוצא אחרון אשר שינה את גורל הקרב".
.
הזאב ממשיך לבהות בלהבות.

"את הטקס הזה לכבוד קילה שעשית עכשיו" הוא אומר, נראה שהוא מבין שלא נוח לה שמסתכלים עליה באופן ישיר ומביט בעיקר באש או בירח, מדי פעם לכיוון הכללי שלה.

"יש לי המון סיבות להודות ללונה ואני מאמין שטקסים הוא עניין של מסורת מאבות אבותינו ולא דבר המשוייך לתאורג'ים בלבד. אשמח לדעת להודות לה בצורה טקסית, מסורתית ומכובדת, כפי שאני עושה עם רוחות החיות של הטרף שלי כאשר אני צד".