שבת, 15.12.18, ראד ואסלן

הגור עומד בבגדי ספורט, מסתכל בבלבול על החרפושית. לראשו כתר פרחים כחול.

ראד מתקרב אל השתיים ומעביר מבט בניהם ''שלום'' הוא אומר כברכת הכירות, מביט בתהייה על הכתר פרחים וחוזר להביט בעיניו
הוא לבוש מכנס בד וחולצת בד ארוכים בצבע שחור עם נעלים שחורות גם כן .

"או! היי!" הוא קופץ ומסתובב לראד, מנופף לו לשלום. הפרחים משתנים במהירות לצבעי סתיו."אתה האלפא של אש הצפון, לא? דם ואפר, תיאורג' בוגר לנוודים הדוממים."

ראד מהנהן "תהוכל לספר לי על הזר שעל ראשך?" הוא שואל בטון מתעניין

"אני לא יודע עליו הרבה. הוא פשוט שם." הוא אומר ומוריד את הזר, מגיש אותו לתיאורג': "התיאוריה הרווחת הוא שהוא משנה צבעים עם רגשות."

ראד יבחן אותו בעניין [האם יבין משהו מהזר?] לפני שיגיש אותו בחזרה ''היכן מצאת אותו?'' ישאל

"הוא מצא אותי... אני חושב?" הוא אומר לא בטוח. "העירו לתשומת ליבי שהוא שם מיד כשהגעתי לארץ."

הכתר חצי-קיים-חצי-לא. זה להערכתך תופעת לוואי של משהו מהתעסקות עם רוח - בדומה לכתם הכפור שהיה למבעיר המוקד על פניו באומברה.

ראד מהנהן ''הייתה פעם שהסתובבתי עם חרא על הכתף במשך כמה ימים, אני בטוח שהפרחים יותר נעמים על הראש'' הוא מקמט את מצחו כמתוסכל ממשהו ואז ממשיך ''ראיתי שהתעניינת בחרפושית?''

"אני חושב שכן." הוא חוזר להסתכל עליה: "היא רוח. אבל... מה היא עושה פה?"

''ממתינה לרקדני ספירלה בכדי לסייע בהתקפה כנגדם'' הוא אומר ''בתמורה לכך, היא תאכל את גופותיהם כאשר אילו ימותו בקרב עמנו''

הוא נרעד כולו:"אני מבין שאתה זה שסגר את העסקא..."

הוא מהנהן ויד מעט יותר אפמטיה בפניו ''היא תלמד אותם בעודה מטהרת את גופותיהם לאחר מותם... היא תסייע בלהבין את הזיהום שבהם לאורך הזמן''

"אי אפשר לתפוס אותם בחיים?" הוא שואל.

''אה... כן, אפשר ולפעמים עושים זאת בכדי לחקור אותם'' ואז פניו מתקשחות ''אנחנו לא מסוגלים לטהר את התולע שדבק בהם''

"בטוח יש איך לעזור להם." הוא מתעקש.

הוא מהנהן ומרים גבה כמזמין אותו להציע דבר מה

"לכל דבר יש מהות. אם תשנה את המהות שלהם, ותוריד ממנה את התולע, הם יפסיקו להיות תולע." הוא מציע.

''אני מציע לך לדבר על הנושא עם סופרוסין אך בינתיים, אשאל אותך דבר אחר. אם אני לוקח מכתב מנייר שלעולם לא נמס או מתפרק במים ועליו אני רושם שיר בדיו ואז מכניס אותו למספר ימים לתוך צנצנת לפני שאני שולף את הנייר מתוכה - ומגלה שכל הדיו נשטף והתערבב באופן שווה בחלק העליון של הצנצנת מים.
כיצד אשחזר את השיר?''

הכתר משנה צבעו לאדום, ואז לורוד, ואז לכחול, ואז הוא חוזר לגווני הסתיו אבל עם זוהר זהוב חלוש בעוד הגור חושב על כך במשך דקה שלמה ואז אומר:"אינך יכול אם אינך מכיר את השיר. אולי השיר ההוא כמו שהיה אבד, אבל תמיד אפשר לכתוב שיר חדש." והוא מביט בראד במבט חד, ידידותי, אבל ללא ספק אחד של 'אני רואה מה עשית שם'

"חדש?" הוא אומר באופן מתרשם ותוהה "זה נשמע לי קשה יותר מלרפא רגל שנקטעה, מאיח יהיה הבסיס שתיצור אותו?"
הוא לא מסתיר את הענייו

"אם אתה טוען שהרגל מעבר לריפוי נראה שאין ברירה אלא ליצור רגל חדשה. נכון - זה דורש מחקר, השקעה, נסיונות, ויקח המון זמן - אבל אני מעדיף לנסות ולהיכשל מאשר לא לנסות כלל." הוא אומר, נחוש, תקווה בעיניו.

"אתם המרפאים של גאיה מסיבה" ראד אומר "מה שאתה מבקש לעשות הוא טוב אך פיצול נכון של אנרגיה הוא גם חשוב, לפעמים יש לך מספיק אנרגיה או כוח להשקיע במסםר דברים בודדים אך זה לזמן עתידי יותר"

הוא לא מבין בבירור: "לפעמים מה?"

''לא תמיד תהיה לך את הזכות והאפשרות להשקיע את כל כולך בפרויקט כל כך גדול וקשה, לפעמים תצטרך להחליט החלטות קשות כשיש לך מעט משאבים ומעט זמן עם הרבה חובות אחרים שאתה צריך למלא''

"יש לך טיפ לתיאורג' טרי?" הוא מסיט נושא.