יום כיף עם דודה אשלין!

אשלין מראה לה איך היא מוצאת את המידה הנכונה.

קולקי, מרוצה מהמידע החדש, הולכת למדוד את המכנסיים שלה.

אשלין מחכה לה מחוץ לתא.

המכנסיים עובדים. ככה גם עוד כמה בגדים, למשרד ולבית ולאירועים מיוחדים, את חלקם נדמה יותר סביר שהיא ממש ממש תלבש ואת חלקם פחות. לאחר שהן משלמות בכספו הטוב של רפאל, השתיים מתקדמות לחנות נעליים, בה קולקי מביטה בנעלי עקב במבט שניתן לתאר רק כPuzzled.

אשלין נותנת לה להסתכל קצת מסביב, מחכה לשאלות שבוודאי יגיעו עוד 3...2...1...

היא מקמטת את מצחה, ואומרת פשוט:
"למה...?"

אשלין מחייכת ומנסה לא להיראות יותר מדי משועשעת. "כדי להיראות גבוהה יותר, את ממש לא חייבת כאלה, זה נורא לא נוח."

היא מטה את ראשה.
"למה להיראות גבוהה יותר? לאיים על אויבים?"

עכשיו היא ממש משתדלת לא להיראות משועשעת. "לא, זה פשוט נחשב יפה."

"הא." היא מרימה את אחת הנעליים, עם העקב הנמוך יותר. "אני יכולה למדוד?"

"בטח! רק תיזהרי, קשה ללכת איתן בהתחלה."

היא מסתבכת לזמן מה עם הנעליים, אך לבסוף מצליחה ממש לנעול אותן. להיעמד, לעומת זאת, היא לא מצליחה.
"בפעם הבאה, אולי..." היא ממלמלת בהתנצלות, והולכת להסתכל על סניקרס.

"היי, זה בסדר - גם אני כמעט לא נועלת כאלה!" אשלין מעודדת אותה, "נמצא לך משהו יפה אחר."

אז קולקי הולכת למדוד את הסניקרס מידה 42 שלה, והם נאים בעיניה. אחר כך השתיים מוצאות גם זוג נעלי בובה, כמה מגפיים ואפילו סנדלים, וממשיכות הלאה בדרכן.

אז לאחר שקנו בגדים, נעליים, ו(הו! האימה!) חזיות, השתיים מעמיסות את השקיות על הרכב ונכנסות אליו שמחות וטובות לב.
"טוב! בעיקרון סיימנו! איך היה לך?" אשלין שואלת את הגורה בחיוך רחב.

הגורה משיבה בחיוך רחב חזרה.
"נהדר."

"יופי! אני שמחה. עכשיו אפשר לחזור, או ללכת לאכול משהו, או..." היא מחייכת ושואלת "תגידי, בא לך לקנות איפור?"

"איפור...?"

"צבע לפנים," אשלין מסבירה ומצביעה על הליפסטיק הורוד שלה.

"כן, אני יודעת, ראיתי בפוקימון. אבל... זה כל כך... בולט."

"זה לא חייב להיות בולט - יש איפור ליום יום, איפור למסיבות כמו שראית עלי בפרומיתיאן... מה שיש עלי עכשיו זה די רגיל. ואפשר גם הרבה פחות מזה."

(מה שיש עליה עכשיו זה איפור מלא, טיפה סומק, מסקרה, אייליינר עדין, וליפסטיק ורוד. איפור יומיומי, אבל בהחלט הרבה ממנו.)

"כן... רגיל." היא נאנחת. "אני לא בטוחה..."

"היי, זה בסדר! את לא חייבת." אשלין אומרת ומחייכת אליה. "לא ידעתי שאת רואה פוקימון."

היא מחייכת חזרה.
"כן. מקימה לתחייה הראתה לי. זה מוצא חן בעיני מאוד."

"יופי! זה חשוב, את יכולה ללמוד מזה הרבה. רק תזכרי שמה שאת רואה בטלוויזיה הוא לא תמיד כמו במציאות... אבל בטח הסבירו לך את זה כבר."