28.1.2019, קאיירן, סבא נחש

"כמו תולע, בעיני רבים, מסתבר."

הוא מושך בכתפיו, "יש שמקשרים את האוקטנה לתולע, אך אני חושב שאת האחרונה שצריכה הסבר בנושא.
אז באילו עקרונות מהילדות שלך כן יצא לך לפקפק? על אילו לקחים בסיסיים תהית איי פעם אם ומדוע?"

"ננה דרשה שאתהה ואשאל שאלות כל הזמן. זה פשוט שלפעמים, לעיתים קרובות, התשובה הייתה שזה עוד לא זמני לדעת." היא נאנחת חלושות.
"לאחרונה אני תוהה, כנראה יותר מידי בעיניה... לגבי המשמעות של ברכתו של נחש, ומה היא דורשת ממני."

הוא נראה מעט מבולבל ונבוך, "איני תיאורג' סהר, וההבנה שלי ברוחות היא אפסית. תסכימי להסביר לי לגביי הברכה שלו?
נשמע שהוא באמת שואל אותה, בקולו יש רוך ואמפטיה.

"אתה מכיר את הרעיון של מורשת רוחות?"

"בערך. עסקה קדומה שגורמת לכך שיש איזשהו קשר רוחני בינך לבין סוג כלשהו של רוחות?"

"פחות או יותר." היא אומרת, לאחר רגע קצר של מחשבה בנושא. "אני תמיד חונכתי להיות דומה לנחש, לאמץ את תכונותיו ולא לחרוג מהן. אבל כעת, כאן, נדמה שכולם דורשים ממני בדיוק ההפך..."

הוא מהרהר קצת, "אבל לך עצמך, את חשה צורך או עניין להשתנות?"

"תמיד הייתי סקרנית..." סהר לוחשת. נראה שהיא מתחילה להרגיש לא ממש בנוח.
"זה לא דומה ללבטוח באנשים, בעיניך?"

"יש פה שתי שאלות, הראשונה שבהן היא מה את מרגישה.
השנייה היא כיצד תוכלי לבצע את תפקידך למען גאיה יותר טוב.
האם את מרגישה צורך להישאר כמו שאת?
האם את חושבת שאין צורך שתשתני על מנת שתשרתי את גאיה בצורה הטובה ביותר?"

"אני מרגישה חובה להיצמד לחינוך שלי, כמובן. אבל... גם את הצורך לשמוע בקולם של ריה, ועוד רבים.
באשר לשירותי למען גאיה, ריה מאמין שעלי להיות גמישה יותר בשל כך, אך ננה תמיד אמרה בדיוק ההפך."

"כפי שאני רואה את זה יש לך שלוש אפשרויות.
להקשיב לסבתא שלך, להקשיב למחנך שלך, או להקשיב לעצמך.
בסופו של דבר המשפחה שלך גידלה אותך והמחנך שלך מכניס אותך לאומת הגארו, אבל יבוא יום ותצטרכי להיות עצמאית."

היא נראית מבולבלת.
"למה אתה מתכוון? אתה חושב שיהיה לי קושי בלהיות עצמאית?"

"אני חושב שזו אפשרות, זה החשש עם רוב הגורים.
לכן אני מעודד חשיבה עצמאית, זה יעזור לך לצלוח בעתיד בעיות סבוכות בהרבה."

"זה אחד הדברים המשונים ביותר במקום הזה בעיני."

"החשיבה העצמאית? הבעיות הסבוכות? גארו כמוני שמטילים ספק ביכולת שלך להסתדר בעצמך?"

"לא, כן אבל לא לזה התכוונתי, ובערך. זה מאוד משונה בעיני שהגארו כאן נוהגים פשוט להסביר דברים לתלמידיהם, בלי שום דרישה מהם להבין חלקים מהשיעור בעצמם. אני מבינה למה עצמאות הגורים היא מקור לחשש במצב זה."

"כמובן שאני אטיל ספק ביכולת שלך להסתדר בעצמך, את מצפה ממני להאמין מבלי לדבר איתך ולאמוד אותך בעצמי?
עצמאות הגורים חשובה כל כך כי הגורים יהיו בקרוב צעירים, ובארץ הזאת אין מקום לטעויות.
חוץ מזה אני מבטיח לך שאני באופן כמעט קבוע מעביר לגארו שיעורים שאני בעצמי לא מסוגל ולא מתכוון ליישם. הרי אני אינני אלפא של להקה, אני גם איני פילודוקס, איני מהלך זכוכית, אני גם לא גור תיאורג' או אוקטנה.
והנה אני פה, עומד מולך ומנסה ללמד אותך ולעזור לך."

"אני לא באה בטענות, כלל וכלל לא." סהר ממהרת להבהיר, בבהלה כמעט.
"זה פשוט שהצורה בה אתם מסבירים דברים משונה בעיני. בקרב משפחתי ידע מעולם לא ניתן בלי מאבק. וכאן, גארו פשוט מעניקים סיפורים, שיעורים ולקחים בנדיבות אלה לאלה. זה מקסים, אך מדאיג. חשבת שאולי זו גם הסיבה בגללה גורים מתקשים להיות עצמאיים?"

הוא צוחק, "את מרגישה שאת לא עצמאית בגלל שמאכילים אותך במידע כמו שמאכילים תינוק ולא נותנים לך להרוויח אותו?"

היא מקמטת את מצחה.
"במידע, ובעוד דברים. כן. אם כי, טוב, קשה לי להתלונן על כך..."

"לא נראה שקשה לך במיוחד להתלונן על כך." הוא מחייך.
"אחת הסיבות שהגארו בישראל חולקים מידע בחופשיות היא שיש צורך קיומי לכך, ולפעמים כמו שאפשר לראות במקרה של הפיות יש צורך לחלוק אותו עם כולם.
הסיבה השנייה, היא שאת גורה. כולם רוצים לדחוף לך מידע כי כולם רוצים ללמד אותך, יש כבוד רב וערך רב בלהצליח להנחיל משהו לגור.
הסיבה השלישית, והמובנת מאליה, היא משהו שלא אחלוק איתך ביינתים."

היא חושבת על זה רגע, אך במהרה מבינה שהיא לחלוטין הכניסה את עצמה למלכוד הזה, ומהנהנת בהכנעה.
"אפשר לשאול, מאיזו סיבה לא תחלוק את זה?"

"כן." הוא מחייך.

"מאיזו סיבה לא תחלוק את זה?"