הפסקת עפר, 13.3.19 קאיירן

"כן, שחמט זה משחק מסובך. אם הוא היה קל הוא לא היה מהנה."

"עם מי אתה משחק בדרך כלל?"

"יצא לי לשחק עם דם ואפר, אבל זהו בערך בארץ.
לגארו בארץ הדברים האלה פחות חשובים, וזה הגיוני."

"בפולין שיחקתם את זה בשביל הכיף, או יותר כתרגול כזה?" היא שואלת ואז מוסיפה "או גם וגם."

"לא משחקים בזה בשביל הכיף. השחמט הוא כלי, לא מטרה."

"אז זה כדי לחדד את המחשבה? לצפות את המהלכים של היריב ?"

"כן. זה משחק מעניין, מתאים תרבותית, מפתח חשיבה ובוחן המון יכולות. מלוחמה פסיכולוגית, לאסטרטגיה, לאילתור במשחק מהיר, לשיתוף פעולה בגרסה לזוגות.
שחמט זה לא... "כיף". לנצח, זה נחמד. להפסיד וללמוד משהו חדש, זה גם נחמד."

"אמרת שאתה נהנה מזה." אשלין מאתגרת אותו.

"אני אכן נהנה. אבל לא ממהות הקיום של השחמט. אני נהנה מהאתגר והמחשבה."

"עדיין נחשב!" אשלין מחליטה.

"נחשב בתור מה?"

"כיף."

"אוקיי. למה זה צריך להיחשב בתור כיף?"

"זה לא צריך, אני פשוט חושבת שאם אתה נהנה מזה זה נחשב."

"לא הבנתי למה את מנסה להחשיב דברים בתור כיף "."

"אני חושבת שזה חשוב. לדעת להנות."

"למה?"

"אנחנו מוקפים בהמון חרא. אין טעם להתכחש לזה. אבל חשוב לאזן את זה עם דברים טובים, כשאפשר. רוב מי שלא עושה את זה נשבר בסוף. הבריאות הנפשית שלנו חשובה בדיוק כמו הפיזית. אם לא יותר."

"וזה באמת עוזר לך, או שזה אולי מעיב על שיקול דעתך?"

"זה עוזר." אשלין עונה מיד בהחלטיות. "זה בחיים לא יבוא על חשבון מה שאני צריכה לעשות. כשצריך לא לעשות כלום חוץ מלעבוד אני לא עושה כלום חוץ מלעבוד. אבל כשיש רגע פנוי... טוב לנצל אותו כדי להיטען קצת."

"כל רגע פנוי אפשר לנצל למען לתכנן תוכניות וללמוד דברים חדשים. לחקור ולהתכונן ולהתאמן. או לנוח לקראת קרב שיכול להפתיע אותך."

"אז ככה אני נחה."

"והאלכוהול? גם הוא חלק מהמנוחה?"

אשלין נראית מעט מופתעת. "אני לא שותה כזה הרבה."

"את עדיין שותה. בשביל מה?"