7.5 הפסקת חשמל, הפסקת חשמל, זה לא מתאים לי, זה לא נעים לי!

רואהן מתנערת קלות מהמגע, מנסה לא לבכות.

אשלין מורידה את היד. היא שותקת לרגע, ואז שואלת ברכות "את בקשר עם המשפחה, חוץ מבבלטיין?"

"תמיד. עכשיו קצת פחות כי הרב גרים רחוק, אבל אני מנסה להגיע לראות אותם כל יום." היא עונה, מוחה במהירות דמעה שזלגה מעינייה.

"זה טוב." אשלין אומרת. "את... התכוונתי למה שאמרתי לך, פעם קודמת שדיברנו. אי אפשר לסחוב את כל זה לבד. לא לאורך זמן."

"אני בסדר" רואהן אומרת ונראת מאוד לא בסדר.
"תודה" היא מסתובבת ומתחילה לארגן את התיק במהירות.

"את לא." אשלין אומרת בקול רך ועצוב שיש בו משהו... אימהי כמעט. "וזה בסדר."

"אני מצטערת, אני צריכה ללכת" רואהן אומרת מהר ונעמדת. כשהיא מתכופפת להרים את התיק מהקרקע החולצה שלה מתרוממת קצת וחושפת בטן תחתונה מצולקת ומעוותת.

אם רואהן מסתכלת באותו רגע על אשלין ולא על התיק שלה, היא רואה אותה קופאת לשבריר שניה ומחווירה מעט כשהבנה פתאומית נוחתת עליה. היא מסיטה את מבטה מהר. לאחר רגע של היסוס, היא אומרת בשקט "את צריכה לטפל בזה."

רואהן לא הסתכלה על אשלין. "יש מקרים דחופים יותר." היא אומרת במעין השלמה.

"...עד כמה זה גרוע?" אשלין שואלת בטון מלא אמפתיה, אבל זהיר.

"זה לא פוגע בתפקוד שלי"

"לא באופן מיידי, לא. אבל את סוחבת הרבה על הכתפיים. זה שוחק." אשלין אומרת, מישירה מבט אל רואהן. "גם את הגארו הכי חזקים. טפלי בזה ברגע שיתפנה מקום במרפאה."

רואהן מהנהנת "אחרי שכל הגארו עם הפציעות הרציניות יטופלו אדאג לזה."

"יופי. מצוין." נראה שאשלין מרוצה מהתשובה.

"אני מקווה שיצליחו לרפא את זה" רואהן אומרת ואפשר לשמוע את הפחד מאחורי המילים שלה

"ממה נפצעת?" אשלין שואלת.

"הרבה גובלינים חמושים." רואהן אומרת ומושכת בכתפיה.

"אז זו פציעה רגילה, לא משהו קסום - זה טוב." אשלין מנסה לעודד אותה. "איילין כבר בדקה את זה?"

"לא, בלו מון יודע על זה אבל"

"יופי. הוא מרפא מוכשר." אשלין אומרת. היא שותקת לרגע ואז שואלת "איילין יודעת?"

"לא" רואהן אומרת, מתחמקת ממבטה של אשלין.

"יכול להיות שהיא תוכל לטפל בך כבר עכשיו. כדאי לך לדבר איתה."

"כן, אולי כדאי" היא אומרת בקול מלא היסוס

"היא תשמח לעזור." אשלין אומרת, מלאת ביטחון.

"אני בטוחה" רואהן אומרת, אבל לא נראה שהיא מתכננת לעשות את זה.