30.6.2019- עיניים חודרות פוגשת את פרי הרוח

מרתה מקשיבה לה בעניין. "זה נורא. איך אתם פועלים נגדה?"

״עשינו המון דברים בפיזי- כמו לגייס את תושבי רמת הגולן לשקם את היער או להביא שלדגים שיטפלו בחרקים שהגיעו עם הריקבון. זה מעקב את תהליך התפשטות הטחב אבל הוא עדיין לא ניסוג.
בהחלט צריך לנקוט בפעולות עוצמתיות יותר אבל עד כה אנחנו עושים עבודה טובה ואני בהחלט לא אתן לגרין אייז להשיג את דרכה. ״.
היא אומרת בביטחון,
״וגם יש משהו בלנהל את המאבק הזה עם הלהקה שלי- ולקדם מאבק כשאת יודעת שאת לא לבד״

מרתה מחייכת אליה. "כן. אנחנו חזקים ביחד. תוכלי לספר לי על הלהקה שלך?"

״ ברור, כרגע אנחנו 4 חברי להקה. בנוסף אלי יש את מוצא אחרון שהוא אהרון לפנריר, צל מארה שהוא ראגאבש אדון צללים ואת קול מרומים שהוא גליארד כסוף ניבים והאלפא שלנו.
אני רק חברה בלהקה שלהם מאז מאי ואני עוד לא מכירה אותם לעומק אבל הם מאוד מעניינים... כל אחד מאיתנו הוא פועל באופן שלו אבל אני מניחה שמה שמאחד אותנו שאנחנו עקשנים באופן שלנו.״ היא אומרת עם גיכוך קל.
״אני גם אוסיף שאני וצל מארה צוות מאוד טוב. בעיקר כשזה מגיע ללחקור דברים״

"להקה כל כך מגוונת זה בטח מעניין... מי הטוטם שלכם?"

״סבא הר. לא הרבה רצים אחריו אבל אנחנו כן״

"אני לא מכירה את הרוח הזאת." מרתה מודה, ושואלת בסקרנות "תוכלי לספר לי עליה?"

״אני אנסה. בעיקרון הוא רוח שלא הרבה רצים אחריה משום שכל מי שבוחר לעשות זאת מתחייב לשפוט אחרים רק על פי המעשים שלהם- ולא לפי מעמדם או מוצאם.
אבל הוא גם נותן הרבה כוח לאלו שרצים אחריו והוא גם נותן בית לכל מי שאין לו.״

מרתה מחייכת בהערכה. "זה עיקרון ראוי. הרבה גארו לא היו עומדים בו."

״צודקת.
מה איתך? אי פעם יצא לך להיות חלק מלהקה?״

החיוך של מרתה נמחק והיא מתכווצת מעט. הקול שלה מאוד שקט כשהיא עונה "כן."

אוון שמה לב לעצב בטון של מרתה.
״את... מעדיפה לא לדבר על זה כרגע?״

מרתה מהססת לרגע ואז עונה, עדיין בשקט אבל בהחלטיות "לא, זה חשוב. איבדתי את הלהקה שלי בקרב לפני שלושה חודשים."

המבט שלה נהיה מלנכולי ועצוב.
״אני משתתפת בצעריך. זה בטוח משהו שקשה לשאת לבד...״

היא מהנהנת. "כן. אני לא לבד... אבל כן."

אוון עוצרת לרגע, מנסה לעכל את האמת שמרתה שיתפה איתה. 
״זה בסדר שזה עדיין כואב. אני בטוחה שהם היו חברים מאוד קרובים שלך.״

היא מהנהנת ושוב שותקת לרגע. "כן. רצנו כמעט שלוש שנים ביחד."

״3 שנים הא... אני מניחה שזה כמו  לאבד  חלק מעצמיך. או יותר ספציפית שהם עדיין חלק מהחיים שלך אבל באופן פי אלף יותר מצער...״

מרתה לוקחת נשימה עמוקה, נושפת, ושותקת לכמה רגעים ארוכים. "הם תמיד יהיו חלק מהחיים שלי. אבל הם היו רוצים שאמשיך הלאה, ובשביל זה אני כאן."

אוון הופתעה קצת מהתגובה של מרתה אבל אם זאת היא  מהנהנת 
״זאת בהחלט גישה טובה מרתה.״  היא אומרת ונותנת לה חיוך חם. קצת נבוך אבל עדיין חם.

פרי הרוח משיבה לה חיוך קטן. "כל מה שאנחנו עוברים מחזק אותנו, בסופו של דבר. יש סיבה לכל מה שקורה, גם אם היא נשגבת מבינתנו. יש סיבה שאנחנו פה."

היא מחייכת בחזרה אבל אז החיוך נעצר בהפתעה.
״אוי... הרגע שמתי לב שפניתי אליך כמרתה ולא כי פרי הרוח. אני מצטערת זה הרגל שכדאי שאני אפטר ממנו״

היא מהנהנת. "אני בטוחה שלא התכוונת לזה ככה, אבל לא מעט גארו היו מפרשים את זה כחוסר כבוד."

[rtl]״אני פשוט מבעלה המון בזמן האחרון אם גארו שאני פשוט פונה אליהם לפי שם.״ היא אומרת ומגכחת טיפה [/rtl]

"זה אומר שאת קרובה אליהם. זה טוב."