10.9, קוצרים פירות עם חרמשים

בשעת ערב, זאבה רצה לה באומברה ביערות ליד בית שמש - לא בתוך הטריטוריה של חולי ירח. מדובר בזאבה בעלת פרווה ארוכה וסמיכה בגוונים שנעים בין אפור כהה לחום אדמדם, עם כתם לבן על חזה שמעיד על טוהר דם לילדי גאיה. צלקת ארוכה חוצה לאורך את בטנה - נראה כאילו מישהו שיסף אותה בסכין כסף. על צלעותיה השמאליות יש צלקת טפרים.

במרחק מה ממנה מופיע זאב בעל פרווה אפורה ועבה, עם בטן לבנה חרושת צלקות, כאשר הוא קורע את האומברה שבפיזי ועובר אל האומברה.
בפיו שאריות של ארנב מת שנאכל.

למראה הזאב שמופיע לידה לפתע, הזאבה מפסיקה לרוץ ועוצרת במקומה, מרחרחת את האוויר בסקרנות.

הזאב מביט בה, מניח את שאריות הארנב על האדמה.
הוא מרחרח פעמיים, "לא תולע.
גארו?"

"גארו." היא מאשרת. "פרי הרוח, גליארד צעירה לילדי גאיה. אומגה של שבת אחים, ילדה של אם המדבר."

"גרגור סגרסאל. חרמש דמים, קליאת' גודי פנריר. בטא חולי ירח. נצר לקורא לכוח, אלדר פורסטי פנריר. אלפא מועצת קאיירן לב הפיורדים.
מה עושה פה?"

"קודם מבקרת חברים, עכשיו בדרך לטריטוריה." היא עונה.

"טוב.
אני צריך למצוא ארנב, להודות.
באה? נדבר?"
הוא מגלגל עם אפו את שאריות הארנב, נשארו עוד שני ביסים עד שנשאר רק השלד.

"באה." מסכימה הזאבה.

הוא ממתין שהיא תאכל מהציד, מצביע באפו על הארנב. הרי זה יהיה טיפשי שהיא תצטרף אליו להודיה לציד בלי להנות מהציד.

פרי הרוח מחסלת בשמחה את שארית הארנב. "תודה."

"בואי."
הוא מרחרח את האדמה, ומתחיל ללכת במהירות בעקבות נתיב ריח שמצא.
"כמה זמן פה?"

פרי הרוח הולכת בעקבותיו. לשאלתו היא עונה "שני ירחים."

"מדוע."

"להילחם על אדמה. סבתא שלי ומחנכת שלי שולחת. עץ שתול על פלגי מים, גליארד בכירה לילדי גאיה."

"להקה, הגיעה איתך?"

"לא. פוגשת פה. תחיית הירדן, אנדרדוג, לא מסתכל למטה. להקה כמעט ירח." היא עונה. "למה אתה בא לפה?"

"פיבי."

הזאב מפנה את ראשה מעלה, מצביע עם חוטמו על הירח המתנוסס בשמיים.
"פיבי."

היא מביטה בירח ושואלת "קראה לך?"

"כן.
פיבי זקוקה לי, נעניתי.
בא לפה לשרת טוטם, לשרת להקה, לשרת ספט.
אחזור גיבור, או לא אחזור."
הוא מרחרח ומחפש את השביל. מתבונן ומנסה לחפש מחילה שבה יסתתר ארנב.

נראה שהזאבה מתרשמת מדבריו של חרמש דמים. היא מנידה בראשה במה שעשוי להתפרש כמקבילה הזאבית לאיחול בהצלחה, ואז מצטרפת לחיפושים.

הוא לסוף מוצא מחילה קטנה, ושני רחרוחים מאשרים את חשדו.
"אחריי."

היא הולכת אחריו.

הוא נעמד מול המחילה ושוכב על האדמה.
ראש לבנבן וביישן עם אוזניים ארוכות מציץ מהמחילה לרגע, ומיד חוזר פנימה.
הוא מיילל אל הארנב "שמי הוא חרמש דמים, גארו."
הוא מביט בפרי הרוח, פניו נראות שואלות.