קיירן בבוקר פיזי, ה29.9, על מקקים ועכברושים

"אני חושבת שנפגשנו אחרי שכל מיני אנשים, כנראה אנשים שבעולם נורמלי היית אמור לסמוך עליהם, עשו לך כמה דברים ממש מחורבנים. סכינים בגב, מבחנים מהגיהינום ופחד אלוהים. די בטוחה שאחרי זה היה קשה לסמוך על מי שמסביבך שלא יזיין אותך גם- והביקור שלי בטח לא עזר. אתה בטח גם חושד בי ועצבני עליי כי בפעם הקודמת דפקתי אותך. לא נראה לי שאתה שוכח כשדופקים אותך. 
לכן אני מופתעת לשמוע כמה אתה הדוק עם החברה האלה. כלומר, הייתי מצפה שתחשוב שאתה בכלל לא מכיר אותם עד כדי כך טוב עדיין, והם יכולים להיות אדו''צים בתחפושת שנשלחו מרוסיה לרגל אחריך או משהו. אבל אני שמחה שאתה לא שם. זה קצת חרא מקום להיות בו.
אז נו. יש משהו במה שאני אומרת? או שפספסתי אותך לגמרי?"

*מקפיצה*

אנדרדוג נראה מורשם, אך לא מופתע. "שקלת פעם להיות פסיכולוגית? יש לי הרגשה שתהי טובה בזה."

"בטח. שקלתי מלא פעמים. כל מי שאמרתי לו דברים אמיתיים מידי על עצמו הציע את זה, כדי לא להצטרך אשכרה לענות."

על פניו של אנדרדוג ישנה הפתעה מזוייפת. "אני חושב שכבר עניתי, העלמה חופש. אבל כדי להסביר את תשובתי --" הוא מוציא קופסה משובצת עם עיטורים יפיפיים מתיקו. "תואילי בטובך להצטרף אלי למשחק של שח מט?"

"...אני זורמת על שש-בש."

"אעשה איתך עסק: סיבוב שח מט, ולאחר מכן שש בש."

"אתה יודע לשחק שש בש?"

"לכל דבר יש פעם ראשונה."

"אחלה. כי גם אני לא יודעת לשחק שח מט."

הוא לא יראה מופתע. הוא יסביר לה את החוקים באדיקות, על כל כלי, מהלכים מיוחדים שאפשר לעשות וכולי וכולי. קולו רגוע אך בטוח וחדור מטרה.

היא....משתדלת לעקוב. זה בבירור אתגר, וכמה פעמים היא שואלת שאלות מאוד טיפשיות. אחרי כמה דקות נראה שהיא זוכרת פחות או יותר מה כל אחד עושה.

"מצויין. כעת שגמרנו עם כך, בואי נתחיל במשחק." הוא מסדר את הלוח באלגנטיות, ואומר תוך כדי הסידור: "יש כאלו שאומרים ששח מט הוא משחק המלכים. שהוא מלמד אותך לחשוב באופן... אסטרטגי." הוא עוצר לרגע את הסידור ומביט בפניה. "זוהי אמרה טועה ומטעה." הוא ממשיך בסידור. לאחר שהוא גומר, הוא נשען על משלב את כפות ידיו ומניח אותם על ברכיו. על פניו ישנו חיוך רחב, מסוקרן, אפילו מעט... זדוני. "את שולטת בחיילים הלבנים, ומשום כך, את ראשונה."