29.9, הכל אני יכול בחופש הגדול

פרי הרוח יושבת על הסלע הקבוע שלה בסמוך למגורי הקיירן, לוגמת חליטת צמחים מספל ומביטה בעננים. כמה נחמד יהיה אם הילדה החדשה תבוא לעשן עליה!

חופש מגיעה בצעדים כועסים ממעבר לפינה של הבניין. תוך כדי מלמול נמרץ של קללות, היא מוציאה סיגריה ומדליקה אותה. אז היא מבחינה בפרי הרוח.
"הו. היי." היא אומרת. "סליחה, לא הרחתי אותך."

"זה בסדר." פרי הרוח אומרת בשלווה לגארו הזועפת. "שלום."

"כן, קיבלתי טלפון מחורבן... איך את?"

"טוב, תודה. אז... איך החזרה הביתה בינתיים?"

"תכלס, טוב להיות כאן. טוב להרגיש את האוויר ואת השמש, לראות את הים, לשמוע עברית ברחוב... עזבי, אפילו לדבר עברית עם אנשים בקושי יצא לי כבר שנים. והאנגלית והערבית שלי קצת חרא אם אני כנה. אבל וואלה, זה גם קשוח. אני והקין עוד לא בדיוק מצאנו איפה לגור בינתיים... הטלפון הזה היה ממישהו שעמד לעשות לנו ג'סטה ולתת לנו את המרתף שלו לשבוע, אבל הוא הבריז. אוכל בתחת."

פרי הרוח בבירור תוהה מה זה אוכל בתחת, אבל בוחרת לא לשאול. "כמה בני דם יש איתך?"

"זו אומר הומו." היא עונה לשאלה שלא נשאלה, ומאפרת.
"שלושה, והם תותחים על זה שהם באו לכאן. אני רק מקווה שהם יתברגו למקום טוב מהר..."

"שלושה זה לא הרבה... אני חושבת שלא תהיה בעיה לארגן לכם מקום אצלנו, אם תרצי. אבל יהיה קצת צפוף - אנחנו גרים בקרוואנים כרגע, עד שאנדרדוג ימצא לנו בית."

"מזתומרת, אצלנו?"

"בטריטוריה, אם שאר הלהקה תסכים."

"זה... לא לא, תודה אבל זה ממש יותר מידי. אנחנו נסתדר עם משהו יותר במרכז בטח. בסוף אנחנו תמיד מסתדרים." היא מחייכת חיוך עקום טיפה.
"עזבי. זה סתם מדכא. בואי ספרי לי קצת על הלהקה שלכם באמת. איך זאנדר כאלפא?"

"מצוין בינתיים. הוא האלפא שלנו רק שבועיים."

"וואלה. לפני זה הוא היה בטא? איך היה איתו?"

"כן, האלפא הראשונה שלנו היתה תחיית הירדן, תאורג צעירה לאוקטנה. היא חזרה לאמריקה לא מזמן לעזור לחנך את אחיה שהשתנה."

"נשמע כמו דיק מוב." היא ממלמלת בשקט. "ואתם הסתדרתם עם זה?"

"כן, היא כבר לא היתה האלפא." פרי הרוח מסבירה. "אנדרדוג קרא עליה תיגר... בערך. היא ביקשה ממנו. היא ידעה שהיא לא מתאימה לתפקיד. זמן קצר לאחר מכן סבא שלה קרא לה לחזור לאמריקה. הוא מחנך." היא אומרת כאילו זה מסביר הכל.

"וואלה, באמת ממש לא נשמעת חומר לאלפא. מקווה שהחינוך של זאנדר הלך טוב אחרי שהתחפפתי, ושהוא לא יעיז לדפוק לכם כזה ברז."

"כמה זמן היית בגרמניה?" שואלת פרי הרוח.

"רק איזה שבוע. בדרזדן, איפה שהוא היה, רק כמה ימים. הייתי חייבת למישהו טובה, אז הוא ביקש שאני אבוא להעיף מבט באיזה גור. חשב שהוא יכול להיות בעייתי. בדקתי וראיתי שהוא עשוי מהחומר הנכון."

"החומר הנכון?" פרי הרוח שואלת בסקרנות.

"שיש בו את מה שצריך, את כל המרכיבים הנכונים. המחנך שלי אמר פעם שגארו טוב צריך חמישה מרכיבים: אומץ, פחד, תשוקה, מוח וזעם. אז היה בו את כל זה ועוד. הוא רק היה צריך לגדול קצת... ו-וואלה נראה לי הוא גדל מעולה ממש. אני מחכה לראות אותו בפעולה ולגלות אם צדקתי."

"אני חושבת שלא תתאכזבי."

"נראה שהבטא שלו חושבת עליו דברים טובים. זה ללא ספק סימן טוב.
אז. מאיפה את הגעת לפה באמת?"

"ספט הר פרא, בשווייץ." עונה פרי הרוח.