16.11 לב בטוח ושלשלאות מנופצות

"אני חושבת שלנסות להביא להם דבר שמתאים לאירלנד זו התרפסות מיותרת, בנסיבות. אבל לשאלתך, כנראה שלא. מצד שני זו הצהרת כוונות, סוג של."

אני רוצה להביא מנחה ראויה בלי קשר, פשוט כי טארה הכסופה. אבל אני אוסיף בקבוק יין ישראלי, אני חושבת שזה דבר נכון לעשות"

"אפשר...לעצב סמל לפיאנה של ישראל ולהביא דגל שלו? אולי זה קצת יומרני, המעמד של הפיאנה הישראליים די בקרשים כרגע, וזה גם יראה על ניתוק מהמולדת, אבל יש סימליות נחמדה בזה שדגל שלנו יהיה תלוי בטארה כסימן לזה שאנחנו מקבלים את סמכות הארד רי, מה שטכנית אנחנו לא חייבים לעשות."

"זה לא הזמן הנכון לזה לדעתי. זה ירסק את המעמד של השבט בארץ לחלוטין. אני אתייעץ עם קול בוטח בנוגע למנחה, אני חושבת שהיא תדע לייעץ טוב"

"רעיון מצוין. באופן כללי אולי כדאי שתשמרי על קו פתוח מולה כשתעמדו בפני הארד רי."

"כמובן. אני מקווה שזה יעזור לי להתנהל שם חכם יותר."

"אני מאמינה שיהיה בסדר. תהיו עצמכם. רק...הגרסה החכמה והמוצלחת שהפיאנה באירלנד חושבים שאתם."

רואהן צוחקת. "אני לא חושבת שיש גרסה כזאת, או שיש להם אשליות לגבינו כרגע."

"אני חושבת שחלק מהם עדיין מאוד חיים עם האשליה של מה הם חושבים שאתם צריכים להיות. אולי אם תראו להם את הפנים האלה - איכשהו, כי מה שהם מצפים לו זה גיבורים מהאגדות, לא מישהו שיכול באמת להיות - זה יגרום להם לחשוב שאולי יש לכם תקווה."

"אני תמיד מנסה להיות מי שהיא רצתה שאני אהיה, את יודעת את זה"

"סבתא שלך לא מייצגת את כל שבט הפיאנה, לצערך. היא הייתה גארו מיוחדת מאוד. הארד רי והיועצים שלו...סובלים קצת יותר מתסמונת ראש בתחת. זה יהיה פחות קל."

"אין לי מושג מה הם רוצים שאהיה. חונכתי על פי חזונה" לב בטוח אומרת ועוצרת לרגע "ולמרות הטעויות.. אני לא חושבת שאני כל כך רחוקה ממנו. הבחירות שלי נכונות, אני מרגישה את זה. וכשאני מנהיגה, למרות שאני לא מובילה להקה כרגע, אני חושבת שאני עושה את זה טוב." יש מעין התעקשות ולהט בקול שלה, והעיניים שלה שוב נראות עשויות מאש כשהיא מדברת.

"תראי, סך הכל, עד כמה שראיתי את לרוב לא עושה טעויות קטנות. ביום יום, בלהקה, את סבבה. פילודוקס ראויה, פיאנה ראויה, גארו שלא מביישת את הזעם שלונה נתנה בה. הבעיה היא שתיים שלוש טעויות גדולות שאיכשהו השפיעו על השאר. אבל את הכל אפשר לתקן. כבר תיקנת כמה מהן."

"לא את הכל אפשר לתקן. יש מקומות שאי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור ואני חושבת שמה שקרה עכשיו באירלנד זה אחד מהם. אי אפשר לתקן מוות."

"להחזיר את המתים אי אפשר. לפעול כדי לוודא שלא יהיה עוד מוות - אני לא יודעת אם אפשר גם את זה. המחלוקות בין הפיאנה עמוקים ועתיקים מדי, ואם לא אנחנו היינו מציתים את זה, משהו אחר היה מביא לאותו דבר מתישהו לא מאוד רחוק בעתיד. התולע השתמש בנו כדי לנצל חולשה קיימת אצל המנהיגים. גם אם הם יענישו אתכם אני לא רואה איך זה יגמור את המלחמה, וזה לא עליכם, רוהאן." כל שפת הגוף שלה מסמנת שלילה. "כשהיינו שם, עשית כל מה שיכולת לחשוב עליו באותו רגע כדי לצמצם את הנזק לשבט, זוכרת? מכאן והלאה אפשר לכל היותר לצמצם נזקים, ולבנות מחדש. אין לדעת, אולי הבטחה של צאצא מדם אוקונל של בן דם לבחירתם יפייס לפחות שושלת אחת." ניכר שהשורה האחרונה לא באמת רצינית.

"אני יודעת שזה לא רק עלינו, אבל הייתי צריכה למנוע את זה. כמו את שאר הטעויות שלי." היא מושכת בכתפיה. "ואם זה יתקן לפחות קצת, אני בעד" היא מחייכת חיוך שלא מגיע לעיניה.

"בניגוד למה שספרים רומנטיים מוכרים לך, תינוקות לא מתקנים הכל. אבל, אם יש קו דם שיסכים למכור שלום תמורת השכרת הרחם שלך לתשעה חודשים, זה יפתור לך לפחות בעיה וחצי באירוע שלכל הפחות בתקווה יכלול אורגזמה." היא מושכת כתפיים. "לא יודעת אם זה פתרון שאני הייתי מסכימה לו, ולא הייתי מציעה את זה בתחילת המשא ומתן, אבל אם יהיה מישהו שנראה לך פתוח לרעיון ובני הדם שלו לא פרים מכוערים ומצחינים..."

רואהן נעה בחוסר נוחות לרגע. "זה לא כאילו אני מציאה משהו, המוניטין שלי ברצפה ואני לא בדיוק שנראית כמו שמקובל באירלנד." היא מחווה לכיוון הצלקות הרבות שמכערות אותה. "בכל אופן, אני בסדר עם דבר כזה רק אם אני מגדלת את הילד"

"צלקות לא עוברות בתורשה. לא ככה, בכל מקרה. ואם אכפת להם מזה אז ממילא עדיף שלא." המשפט האחרון גורם לה להראות ספקנית משהו. "אל תצפי לכזה דבר. כל המטרה היא שדם אוקונל יעשיר קווי דם אחרים, לא יודעת אם יתנו לך לשמור ילד מכזה איחוד. אבל זה הכל דיבורים באוויר, עזבי. בואי לא נשאל צרות כשיש לנו מספיק כבר במלאי."

היא מהנהנת ושותקת כמה רגעים. "אני תוהה מה העונש שיהיה, חוץ מלהגלות אותנו שוב כמובן." היא נשמעת מודאגת מהעניין.

"כנראה לא ציד, אלא אם תזרקו את עצמכם ממש לתוך בור עמוק יותר של חרא ותתחצפו לארד רי או משהו כזה. לא נראה לי שיעשו אתכם רונין, הפיאנה לא יכולים להרשות לעצמם לוותר על אנשים, אפילו כאלה שהם תופסים ככושלים. הם יכולים לקחת מכם את הטענה לשם אוקונל ואת הזכות להוריש את השם הלאה? כלומר, הם אולי יכולים אבל יש לי הרגשה שקול בוטח תרצה להתווכח על הנושא, אם היא עדיין לא הודיעה לך שהיא מוותרת על שירותך הטוב בהמשך דרכה בקרב אלה שעדיין חיים." דימפנה פורשת ידיים. "אולי עדיף לא לחשוב על זה יותר מדי. ספקולציה והשערות רק - איך אומרים המקומיים? יכניס אותך ליותר סרטים. תלכו, תראו ותשמעו ואז תדעי."

רואהן שותקת ועוצמת עיניים לרגע. "לא, היא אומרת שאני תמיד אהיה מהדם שלה."

"את רואה? כבר יש גארו מכובדת מאוד בצד שלך. תני לה לצאת, אולי היא תנזוף בארד רי וכולם יצחקו עליו. ובכל מקרה, זה אומר שלא משנה מה יעשו לכם, כל עוד תשרדו את האירוע - וסביר שתשרדו, את זה כבר עברנו - תהיי מי שאת. את זה לא יכולים לקחת לך, לא משנה מה יעשו. אז אין לך מה לדאוג, בעצם."

"שרדתי גרוע יותר אני חושבת" רואהן אומרת בחצי חיוך, נראה שהמחשבה מנחמת אותה במידה מסויימת.

"אין לי ספק. תהיו בסדר."