13 בדצמבר, קיירן, אנדרדוג ושלשלאות מנופצות

"יש כל מיני אפשרויות. דוד סיפר על שמועות לגבי מפלצת עם חמישה ראשים במפרץ אילת שמעלימה תיירים ומקומיים, אולי אוכלת אותם ואולי - משהו אחר. ולא חסרים קיני ערפדים לטהר. אנחנו עדיין דרך להכנס למה שנראה כמו בסיס שלהם שמוסווה באשליה מאחורי המצפה התת ימי, ראגאבש עם יכולות מתאימות יכול מאוד לעזור לנו בזה."

הוא יהנהן. "עוד לא יצא לי במיוחד לעשות זאת - איך הורגים ערפדים? טפרים? או עם צלבים ויתדות עץ כמו בסרטים?" הוא יגחח מעט.

"טפרים עושים את העבודה. אש, חומצה, הרבה כדורים ואז להוריד להם את הראש לפני שהם מתאוששים." לא נראה שהיא חושבת שזה מצחיק. "חלק מהם יכולים להתרפא מהר כמעט כמונו, אז עדיף להיות יסודיים. יתד בלב יכניס אותם לסוג של תרדמת, לא יהרוג אותם. צלבים..." היא חצי מחייך במרירות, "לרובם אין שום בעיה עם צלבים. אפילו מחבבים אותם."

"מובן. אכין את עצמי בהתאם... אם כי אני עדיין מקווה שחופש תסכים לרוץ איתי."

"היא אורחת כאן. אם היא תסרב זה אומר הרבה לגבי הסיכוי שלה להיות יותר מזה בעתיד. אני אדבר איתה." ואלא אם יש משהו להוסיף, היא חוזרת לתכנונים שלה בעיצוב הסביבה.

"לילדה יש פוטנציאל, אין ספק בכך... ועוד פעם, אני איני נוטר לה טינה. זאת גם הסיבה שלא ביקשתי משפט בסופו של דבר מלוכד האמת על כך שהיא תקפה אותי בשטח הספט. אני מקווה שהיא תוכל לראות מעבר למה שקרה בעבר, ותסכים לרוץ איתי." הוא יודה לשלשלאות מנופצות על השיחה הקצרה, ויפנה ללכת משם.