זכרון החובות 19.01.2020

"אמממ" הוא מסתכל על עצמו "אני לא מתבייש בגוף שלי" וקורץ לשלשלאות מנופצות
"חשבתי לעצור בבית, אני גם ככה בדרך להרצליה, לפגוש את שאר מהלכי הזכוכית"

"אתה לא הולך להסתובב ערום בחוץ. יש שם בני אדם, חיילים ועמדות משטרה על הגבולות והצמתים שלנו. יעצרו אותך." היא מסבירה בסבלנות. "אני יכולה להציע לך טרנינג מהחמ"ל? יש לנו משהו בערך בגודל מתאים. אנחנו לא לבד בעולם, חשבתי שדווקא מהלך זכוכית ידע את זה."

הוא צוחק "אני אכיר לך את האקסית שלי, לה לא הפריע לנסוע בלי חולצה" הוא צוחק שוב
"אני אשמח לדגמח הוא מחייך "אחרייך שלשלאות"

"אם גם לבני האדם סביבה זה לא הפריע והיא לא סיכנה את הרעלה, זה עניינה." היא מושכת כתפיים ומובילה אותו לחמ"ל, שם היא מפשפשת במגירה ושולפת מכנסיים וטי שירט שחורים. אחרי שהיא בודקת את המידה היא מושיטה להם אותו. "אם אתה לא יודע איך לקדש לך בגדים, אני ממליצה שתבקש מגרינפינגרז. זה שימושי."

"תודה על העצה" הוא מחייך ולובש את המכנסיים "מה זה אומר לקדש? כמו הפטיש שלי רק לבגדים?"

היא מסתכלת עליו כאילו הוא הצמיח ראש נוסף ועוד שלושה זנבות. "כן. זה לקשור אליך בגדים וחפצים כדי שיעברו איתך לאומברה וישתנו איתך בלי לההרס. זה לא לגמרי חיוני אבל נוח כשמעדיפים לא להרוס בגדים כל פעם שהם משתנים." נראה שהיא רוצה להגיד עוד משהו אבל נמנעת.

"טוב באמת לא בא לי להמשיך לקרוע חליפות...." הוא מסתכל רגע על עצמו מחייך "אני חייב להשיג פנקס לרשום את כל העצות שאתם נותנים לי. TOO DA LOO" והוא פונה לכיוון היציאה

היא מגלגלת עיניים, אבל לא אומרת כלום ונותנת לו לצאת.

הוא עוצר "את מזלזלת בי?" המבט שלו הפסיק להיות משועשע

"בך? לא." היא עונה בלי למצמץ.

"אז מה זה היה הגלגול עיניים הזה?"

"אני לא יודעת איזה עוד עצות זכריני נתנה לך, אבל את העצה שאני נתתי מישהו היה אמור להזכיר בשלב יחסית מוקדם בחינוך שלך. מדי פעם אני נתקלת בגארו שלא יודעים דברים כאלה וזה מטריד את מנוחתי. והזלזול שלך בהגנות בסיסיות על הרעלה מטריד עוד יותר. אז כן, אם אתה מרגיש צורך לכתוב בפנקס דברים כמו 'להסתובב ערום בעולם האנושי מושך תשומת לב לא רצויה', או 'לקדש בגדים זה שימושי ומעשי', אז בהחלט, תכתוב, אני מקווה שזה יעזור לך לזכור את זה בעתיד."

"איך אדם עירום מפריע לרעלה? למה רק לופוסים מסתובבים בלי בגדים? זה לא שיצאתי מפה קרינוס או שניגשתי לשוטר ואמרתי לו תעצור אותי אני אדם זאב. אני מתנהג כהרגלי, כמו שבן אדם יתנהג, אם את ישר מפנה התנהגות, בין אם היא נורמטיבית ובין אם לא, לפגיעה ברעלה את זו שפוגעת כי את יוצרת את הקיום שלה בשביל אנשים שבכלל לא יתחסו לזה. עצה שלי, אם ישאלו אותך ברחוב עלי פשוט תגידי שאת לא מכירה אותי". הוא מרים ידים לגובה כתפיים
והולך

היא תופסת אותו בכתף, מגיעה קלה רק לשבריר שניה, לתפוס תשומת לב, ומחזירה את היד לצד שלה בזריזות. "אני לא יודעת אם אמרו לך כשהגעת לכאן, ייתכן שלא. אז אני אסביר - יש בצבא הישראלי יחידה של ציידים שרוב העניין שלה הוא לצוד אותנו, ובכוחות המשטרה המקומיים יש פומורים ומשרתי ערפדים. והם מסתכלים עלינו. דיווח על מישהו שהולך ערום באיזור הזה שהם יודעים שהוא שלנו ימשוך תשומת לב לא רצויה, ייתן להם תירוץ לעכב אותך, ואין לך דרך בעולם להצדיק את זה כמשהו לא מטומטם לעשות. אתה חדש כאן, אני אעדיף שלא תעשה טעויות מבורות. כדאי אולי שתיצמד למהלכי הזכוכית האחרים עד שתבין יותר טוב את השטח."

"האמת שלא ידעתי..." הוא חושב רגע "אם כך אעשה יותר מאמץ בנושא ואכן זה יהיה שיקול. תודה על האזהרה, אני בדרך אליהם עכשיו"

"מצוין. דרך צלחה."

אחרי שהוא הולך, היא מתקשרת לגרינפינגרז מהחמ"ל.