מה דפוק בכם? 26.1

"ירדתי עם חבל, משכו אותי למעלה." קיאן משיב לה. "חטפתי טיינט תולע שהשתכשכתי בדם כדי להכניס את הפצצה לצינור שהיה 3 מטר מתחת לבריכת דם. ממי שמעת על המוניטין שלי?" הוא שואח בכניין

"וואלה? הזדהמת? לא הייתי מנחשת." חופש אומרת בסרקזם, אבל לא נשמעת עוקצנית או לועגת. למעשה נראה שהיא מתרשמת מאוד.
"אתה יודע, אף אחד לא ממש ישב וסיפר לי את הסיפורים מההתחלה ועד הסוף... אבל יש לי נטייה מעצבנת כזאת לזכור הערות קטנות, לקלוט וייבים וכאלה. ממה שאני התרשמתי נראה שאתה אחד הבחורים המעניינים כאן."

"ככה זה פיאנה," קיאן אומר משועשע. "את נראית אישה של העולם הגדול. אחת במלא ארצות ולהקות."

"מלא ארצות כן, מלא להקות לא. הייתי באחת באופן רשמי, אבל יש לי חברים בכל מקום. פגשתי לא מעט חבר'ה שהכרתי ממקומות אחרים אפילו כאן.
אבל... אין לי סיפורי גבורה טובים כמו של פיאנה. זה בטוח."

"יצא לך להיות באירלנד?" הוא נראה מתלהב מהנושא.

"קצת. אבל הבחור הלוזר שהייתי איתו נבהל וגרר אותנו משם בשנייה שהוא חשב שהפיאנות מגיעים."

"אה. אז כנראה בצדק." קיאן אומר לה, "את דווקא לא נראית טיפוס חברתי במיוחד, אני מוכרח להודות."

"וואלה? למה לא?"

"את חשדנית." קיאן פוסק, "וקיבלתי מן תחושה שאת כמו... הנכדים של פיון. איך אני אסביר את זה ללא פיאנה?" הוא מהרהר לעצמו לרגע. "סטוציונרית? הרגשתי שאת סטוציונרית. את מגיעה, פוגשת אנשים, צוברת חוויות וסיפורים ואז ממשיכה הלאה מבלי להיקשר יותר מידיי. אבל זה רק תחושה, לא משהו מבוסס. את אחלה סך הכל."

היא לא נראית נעלבת, או מופתעת. בעיקר סקרנית, אולי אפילו... מתרשמת? 
"לא הבחנה רעה, בכלל בכלל לא.
אני בהחלט חשדנית ובהחלט לא עפה לסמוך על כל מי שאני פוגשת רק בגלל שהוא נחמד. לומדים את זה אחרי שנדפקים מספיק פעמים. אבל את זה אני אף פעם לא ניסיתי להסתיר. בקשר ללא להיקשר יותר מידי, אתה לא טועה. זה פחות או יותר מה שעשיתי עד עכשיו. אבל הארץ זה הבית שלי, את כאן אני לא מתכוונת לעזוב שימאס לי. מניחה שפשוט לוקח זמן להתרגל לזה. ולגבי הסטוצים..." היא לוקחת שלוק מהקפה שלה, נראית די משועשעת. "אולי זה יפתיע אותך, אבל אני די מונוגמית סדרתית. כשנותנים לי בחירה לפחות."

"אני מנחשת שאתה פחות."

"כן, אז צדקתי." קיאן אומר ונראה מרוצה. "ובכן, אני מקווה שהצדק עמך, אין מחנכים במחנה הנכדים של פיון. אתה עוזב את המחנה כשאתה מתבגר, או מת לפני כן." לאחר מכן הוא מרים את ידו וחושף את טבעת האירוסין.

"כן אה? טוב, גם לי זה עובר כשאני מתבג... וואו." היא נעצרת למראה טבעת האירוסין. "מביך שפספסתי. מי ברת המזל?"

"קוראים לה אימר מקאליסטר, אוקונל לעתיד." הוא מחייך אליה, "גדלנו באותו הכפר, והיא הכי יפה וטובת לב שתפגשי מכל הקין בארץ." ואכן נראה שהוא מאמין בכך. הוא אפילו מעט מאדים כאשר מדבר על הגברת. אך גבי, שבעלת כמות מוגזמת של אמפטיה למישהי שלא מרפאה תבחין שמשהו בקול שלו מעט... אחר. הוא אומר את האמת, אך ללא ספק משהו מאיב על מערכת היחסים הזאת.

"רואים שאתה אוהב אותה." היא אומרת בחיוך. "ואיך הולך לכם? הכל כמו באגדות?"

"בסדר. היא טובה אליי מאוד ואני טוב אליה. המלחמה בתולע קשה, אבל אני משתדל להיות איתה כמה שיותר. אם הכל יילך כמו שצריך, נתחתן באזור מרץ." קיאן אומר וקולו מלא בתקווה. "ולך המונוגמית יש משהו?"

" 'היא טובה אליך ואתה טוב אליה'? פשייי, ככה מדברים אצלכם באירלנד? מי שלא מכיר אותך עוד היה עשוי לחשוב שאתה ביישן." היא אומרת בקול מתגרה-ידידותי, אבל כזה שניתן לשמוע בו קצת תהייה אמיתית. "אני מקווה שילך לכם טוב עד מרץ ואחר כך."

"תודה." הוא אומר מבהיר שפה נגמר הדיון.

"אוקיי, לא חייבים לדון בשום דבר אם לא בא לך. אבל אם אתה רוצה לדבר על זה עם מישהי נייטרלית ולא מעורבת, אני תמיד כאן."

"טוב." קיאן אומר לה, "אם את כזאת חופשייה לפטפט, מי בגד בך? זה נשמע סיפור מעניין." קיאן משיב לה.

"באופן כללי למדתי לא לתת יותר מידי אמון פחות או יותר מאז שנולדתי. אתה יודע, אבא גמר וברח, אימא עובדת תמיד, חברים של אימא מחלקים כאפות. דברים רגילים. אבל הלהקה הקודמת שלי דפקה אותי משהו טוב, ואחרי גם חבורת מהלכי זכוכית שחשבתי להתלהק איתם השאירו אותי למות באיזה קרב. ואז אחרי זה החלטתי לבוא לפה." חופש מסבירה, די בישירות. "את חייב להיות די מטומטם בשביל לא להסיק מסקנות אחרי זה. לא?"

"קוראים לי טעות לעולם חוזרת."

"הא. כן." היא אומרת, לרגע נבוכה, ואז צוחקת. 
"תראה, תכלס? סיכוי טוב שהיה עדיף לי לא ללמוד ולחזור על הטעות הזאת. או לפחות לקחת את הסיכון שזה יקרה. השם הזה לא רק רע."

"רע? מה רע?" קיאן שואל וקולו מתמם מעט. "כבוד גדול, קיבלתי את שם המעשה הזה בידי הארד ריי בכבודו ובעצמו." הוא אומר לה בחיוך. "עם כל טעות למדתי משהו חדש והתחזקתי. לא למדתי להפסיק לטעות, אבל כן."

"תקשיב... אפשר להעריץ את האופטימיות שלך.
אפשר לשאול לכבוד מה הארד ריי נתן לך אותו?"