3.3 קנדי קראש ומייקשיפט

אי שם בלב הים בדרך לישראל, בטן האונייה, שעה לא ידועה
ג'ניפר שוכבת מקורבלת בערימה מאולתרת שערמה לעצמה מדברים רנדומאלים שמצאה. היא ישנה ונראה שהיא בעיצומו של חלום לא טוב, מידי פעם מייבבת.

גרייסון לידה מתעורר מהצליל ומתיישב, עייף "ג'ני?"

היא מתעוררת מקולו, עינייה דומעות.
"הערתי אותך שוב?"

גרייסון מניע את ראשו לשלילה "s' fine."
הוא משנה חזרה, ומניח יד מנחמת על כתפה "I'm here if you wanna talk"

ג'ניפר מתקרבת אליו יותר ומניחה את ראשה על הכתף שלו הדמעות מרטיבות את חולצתו.
"אותו חלום שוב..."

גרייסון מחבק אותה צמוד, מציע תמיכה שקטה ואוזן קשבת.

"יש לך מושג מתי אנחנו מגיעים?"
היא מושכת באף ומנגבת את הדמעות

גרייסון מושך בכתפיו "לא יודע... קצת פחות משבוע?"

"ההפלגה הזו לא כיפית... אין כאן הרבה זבל נחמד....וכולם למעלה לחוצים בגלל הווירוס המטופש הזה..."
היא מתיישבת

גרייסון מפהק ומתיישב גם הוא "לפחות אנכנו לא בקופסת מתכת דחוסה באמצע השמיים, עם תינוקות צורחים ואנשים שחושבים את עצמם"

ג'ניפר נרעדת
"לא תודה... רק זה חסר לי עכשיו... אין מצב בעולם שאני עולה על מטוס"

"שבוע בספינה הרבה יותר עדיף, זה בטוח"

"אנחנו כנראה נצתרך להתגנב החוצה מהספינה כשהם עוד לא מגיעים לחוף... יכול להיות שלא יאשרו להם לעגון עם המצב הזה.."

"או שישימו אותנו בבידוד. נו טוב, המים בישראל אמורים להיות חמים"

"אתה באמת רוצה שרופא רגיל יבדוק אותנו? שבירת רעלה וזה.... עדיף שנישלח הודעה לתחנת חיפה שאנחנו צריכים עזרה בלהגיע לחוף או שיאספו אותנו משם... הקשבתי קצת לשיחות של הצוות... הם מפליגים לעיר הזו שעלתה מולי ברדיו... וכן המים כאן ממש חמימים בניגוד לבית... תוהה כמה חם הולך להיות לנו..."

"הכוונה שלי היתה פשוט לשחות לחוף. אבל טרמפ משם יכול להיות נחמד"

"כן נשחה לחוף אבל אנחנו לא מכירים את ישראל... או אף אחד שם... אז רצוי שנתאם איסוף מהחוף עם התחנה לא?"

גרייסון מהנהן "נעשה את זה כשנראה את החוף, יש עוד זמן."
הוא מושך את ג'ניפר בחזרה לשכיבה "נסי לישון sis, חושך בחוץ"

"אני מפחדת לעצום את העיניים שוב...החלום הזה לא מפסיק לבוא... ומה אם אני הפעם לא אצליח להתעורר ממנו טוב? אתה זוכר את הפעם האחרונה שהתעוררתי ממנו הפוך... כמעט הורדתי לאבא את היד"

"..אז אני אחתוף קצת. בשביל מה אני אארון?" הוא עונה בנימה קלילה, אבל יש אשמה בקולו.

"שלא תעז להאשים את עצמך בזה! זו לא אשמתך שהמכרה קרס עלינו... כולנו היינו קרובים למוות שם..."

"כל מה שאני אומר זה.. המקסימום שיכול לקרות הוא שאני אספוג קצת מכות. זה מה שנועדתי לו, לא שווה שתאבדי שינה בגלל זה"

היא מתנשפת מחבקת אותו חזק
"תודה אח"
מתקבלת לידו
"איך אתה חושב תהיה ישראל?"

הוא חושב לכמה רגעים "...חמה? שמעתי שדת זה עניין דיי רציני שם, ושהם כל הזמן במלחמה."

"חם?! אוי... מלחמה עם מי? הספט אני יודעת שבמלחמה עם עזה.. אבל גם בני האדם ככה?"