על הדיבר החמישי - וכל משמעויותיו - 14/03

עוקד החטאים מוצא את דימפנה - הוא בהומיד דבר המסגיר שהגיע לדבר.
"שלשלאות מנופצות.", הוא מברך לשלום בניד ראש, "באתי להתייעצות קלה."

היא שם, תולשת עשבים שוטים מערוגות צמחי המרפא והתבלין. היא מרימה את הראש וחצי מחייכת. "כאן זה בסדר, או שזו התייעצות שדורשת אלכוהול או מקום פרטי וסגור?"

הוא מושך כתפיו, ״כאן זה בסדר.״
״אני חש מתיחות מסויימת למול צל של ספק, לצערי מהסוג שמותח לטעמי את הדיבר החמישי. מנגד - אני יכול לדמיין לעצמי כיצד הוא רואה אותי מותח את גבול הדיבר השישי מולו. רציתי לספר על המצב ולהתייעץ, ולקבל חוות דעת של פילודוקס נוסף.״

"כולי אוזן. אני מעריכה את זה שאתה בא להתייעץ עם עניינים שבטיים." היא מתיישבת ומנערת חול מהידיים.

"יותר קשור לענייני פילודוקסים וליטאני מאשר שבט לטעמי.", הוא מושך כתפיים
"צל של ספק עשה לי עוול כאשר הכפיש את שמי. לוכד האמת דאז החל בהליכי גישור וקבע כי יהיה עליו להתנצל - דבר שסרב לעשות בינתיים. הוא מסרב להענות לסמכות - כמו גם להרתם למען לחימה נכונה וצודקת למען גאיה ורעם.", הוא קובע בהחלטיות.
"התנהגותו החצופה דורשת ממני לרדות ולגעור בו בכל שעל וצעד שעושה למולי - זוהי דרישתו של רעם אדוני. דרישה שנועדה לגרום לכל אלו שאני נוהג בהם כך להשתפר או להוכיחי כטועה."
מרוצה מהסברו עד כה, הוא מסכם - "מאחר ואינו מוכיחי כטועה מחד, ואינו משתפר מדך - אני תוהה אם הגיע הזמן להעמידו למשפט ומבקש דעה של פילודוקס נוסף."

"שמעתי על הסכסוך ביניכם לגבי זה שהוא לא מוכן להתנצל - יש לך מושג למה? וממה שאתה אומר אני מבינה שהוא לא קרא עליך תיגר, ולא נראה שהוא מתכוון - יש לך מושג למה? כי ברמת העיקרון, אם הוא ממשיך לקבל אותך כראשון לאדוני הצללים, הוא מחויב בכניעות בפניך. אם הוא לא מראה כניעות ולא מוכן לאתגר, הוא הטועה ביניכם, ואולי יש מקום לשפוט אותו. אם הוא בוחר לא לנסות להוכיח עליונות, שיתנהג בהתאם או יסבול את התוצאות. זו דרך התנהלות מוזרה."

"כעת קרא תיגר." הוא מאשר, "אבל... כבר היהי תיגר בעבר בו הוא הפסיד, והתנהג בנלוזות זו בכל זאת. אני חושד שיהיה התיגר שיהיה - הוא ימשיך לסרב לנהוג כראוי.", הוא מושך כתפיו, "אני מקווה שלא כך יהיה, אך אוסף דעות נוספות לכל מצב."
"ועד כמה שידוע לי - הוא לא מוכן להתנצל כי בעיניו אין לו על מה. מפתח צינורות בום הסביר לו שיש."

"אם נגרם נזק זה לא משנה מה הייתה הכוונה, יש מקום להתנצל. ולגבי זה שהוא קרא תיגר - האפשרויות הן שתיים. או שהוא ינצח, ואז הבעיה נפתרת, או שהוא לא, ואם הוא ימשיך לערער עליך ולדעת את מקומו, אחרי שיוכיחו לו בשני תיגרים שונים מה הוא המקום הזה, ייתכן מאוד שיהיה מקום לשפוט אותו על חוסר כבוד." היא אומרת לאחר מחשבה. "מכיוון שיש תיגר פתוח, עוד לא הגיע המועד. אם הוא יפסיד פעם שניה, ויראה שהוא לא מבין את המשמעות המעשית של ההפסד, אז כן, יהיו לזה השלכות."

הוא מהנהן ואומר, "עברו בקושי שלושה ירחים מאז התיגר הקודם. הסיבה לערעורו בשנית היא משום ש, לדבריו, אני דורך עליו ויורק לעברו עלבונות. דבר שאני מבין מדוע נתפס ככה בעיניו אך גורם לי לתהות עד כמה הוא מבין את דרכו של רעם. כמו כן הוא מסרב לרתום את להקתו למאמצים שבטיים.", הוא נד בתסכול מצד לצד בראשו, "התיגר הקודם היה מורכב ארוך ואולי הטוב ביותר שאני יכול למצוא - חיפוש אחר חפץ שהוטמן בידי רגאבאש, קרב מבטים ודו-קרב - שלושה שלבים. הבסתי אותו בכולם, גם אם בסופו של דבר תיגר החיפוש הוכרע לטובתו מתוך טוב ליבי.", הוא נושף בתסכול מהול בכעס, "הוא כבר איבד את ההזדמנות להוכיח שהוא מבין משמעותו של הפסד. כעת הוא מקבל את ההזדמנות להפוך את היוצרות ותו לא. אך הזלזול בי כרם המעלה כבר נעשה. אני, בכנות, תוהה אם עליי לקבל את תיגרו בשלב זה. או שאינו ראוי לתיגר נוסף תרם יועמד במקומו למול הליטאני."

"קרו דברים מאז התיגר הקודם שלכם." היא לא מפרטת מה, אבל זה לא שהוא צריך תזכורת. "מה חושבים שאר אדוני הצללים? כשהיינו בתיגר על הראש לפיאנה, התמיכה של הפיאנה האחרים הייתה משמעותית. על אלה שחיבבו זרקו פחות חניתות." היא חצי מחייכת ואז נראית לשנייה עצובה להחריד.

"רעם ביום בהיר בזה לסיבות שהוא קורא תיגר עד כדי כך שזינקה עליו בטפרים וניבים. השקט שלפני הסערה שמר על זכות השתיקה אך הביעה תמיכה כללית במלחמה שהצעתי. צלמארה ומשתיק היער תומכים בי ובהחלטותיי. וכן - הרבה השתנה. אך היחס הזה שלו עוד קדם לכך."

"והוא ניצח את רעם ביום בהיר או שזו כבר לא הייתה בעיה, אני מניחה. איזו מלחמה, אגב?"

"כנגד ההקאקן.", הוא אומר בחומרת סבר איומה.

"ה...טוטם המתולע שניסה להפיל את מרדוך בריצה שלכם לעזה." היא חופרת בזיכרון ושולפת. "צלמארה סיפר על זה, לא מאוד לעומק. אתה מגייס את השבט לצאת נגדו?"

הוא מהנהן, "אם הבנתי נכון - ויתכן שלא - הוא הטוטם של הפיט בעזה. לא די בכך - הקאקן הוא אויב מושבע של רעם ובניו, אדוני הצללים. צל של ספק מסתייג מהלחימה ומציב להרתמותו תנאים וסייגים - במקום להגיד בישירות שהוא נגד. את השני אני יכול לקבל, לשמוע. הראשון עושה לי כאב ראש."

"ילידי אנוש נוטים לפעמים ללכת סחור סחור." היא מסכימה. "ואם יש אויב שבטי להלחם בו, אפשר לדון לגבי הדרך, או ההכנות, או התוכנית, אבל להגיד שהוא לא מוכן לצאת או מתנה תנאים לזה? מוזר." היא נראית כאילו הרעיון לא נוח לה. "גם כאן, תיגר ביניכם יכריע את הנקודה. לשפוט אותו על היעדר כניעות עדיף מלהרוג אותו בפעם האחת יותר מדי שהוא יערער עליך בעקיפין."

הוא מהנהן בהסכמה, "אפשרתי לאדוני הצללים האחרים להציע רעיונות לתיגר עד למוט האחרון בו היה אמור התיגר להיערך.... צל של ספק נעדר ממנו, מסיבות מובנות ומקובלות כמובן, אבל ההצעות היחידות שקיבלתי עד כה הן קרב עד מוות.", הוא אומר בחוסר שביעות רצון מסויים, "יתר בני השבט חולקים על יכולתו להיענות לסמכות - יהיה המצב אשר יהיה. אני מקווה שהם, ואני, ניווכח אחרת, ושלא יהיה צורך במוות מיותר.", הוא נושף, "הצעות כלשהן לתיגר?"

"עד המוות?" היא נושפת דרך השיניים. "הוא חושב שלגאיה יש גארו מיותרים או משהו? מישהו מהאחרים הציע משהו? בכל מקרה, תיגר על ראשון לשבט צריך לשקף את ערכי השבט והמהות שלו, וגם יכולת מנהיגות. אולי תנסו שניכם לרתום את שאר חברי השבט למשימה לטווח קצר, של ריצה אחת, שתשקף את המהות והיעדים של השבט לטעמכם. ואז אתם מוזמנים לשאול מאיתנו אלמנט של התיגר ושכל שאר חברי השבט יזרקו עליכם אבנים או חניתות או יירו חיצים בזמן שאתם חמושים רק במקל וקבורים בחול עד המותניים."

"לא לא. לא הבנת נכון. האחרים הציעו עד המוות. אם כי הוא מנסה לתפוס אותי על מילה שנאמר בעודי מלא בזעם מלוחמת הדם שזומנה במוט לפני כמה ירחים. אני לא יצאתי לרבל אלא נשארתי להגן - וזו נאמרה מתוך מקום של זעם - שאלתי אותו אם הוא מסרב להתנצל גם במחיר של תיגר עד מוות - והוא בחר לראות בכך כהכרזה על אחד. הסברתי לו... פעמיים.... שאיני רוצה בכך ושיהיה עדיף לכולנו להבין שדברים שנאמרו מזעם צרוף הן לא מילים שצריכות להלקח עד למרחקים אלו."
לחלק השני של דבריה הוא מגיב בצחוק רם, "זה בטח היה תיגר משעשע מאוד."

"אה, הבנתי. עדיף שזה לא יהיה תיגר עד המוות, זה מיותר."

היא נראית שוב עצובה להחריד ואז מנערת את זה מעצמה. :זה היה תיגר טוב. הוא עירב את כל חברי השבט שהיו חלק מהספט אז. אבל, כתזכורת לזה שתהילה היא דבר חולף, שני האחרים שהשתתפו מולי בתיגר הזה נהרגו מאז." היא נאנחת. "אז אולי תחשבו על משהו שגורר פחות מזל רע. קרב זה פשטני מדי. משחק אסטרטגיה כלשהו? ריסק, שח, פוקר?"

הוא מרים גבה, "מ.... מה?", הלופוס בבירור לא מתחבר לכל הפחות ואולי אף לא מכיר את הצעותיה של דימפנה

"אנושי מדי, לא משנה." היא מבטלת את ההצעה של עצמה בהינף יד. "איך אדוני צללים מוכיחים את העליונות שלהם?"

"בכל תחום שאפשר. כמו שעשיתי. ניצחתי בדו קרב בלי להקיז אפילו את דמו. מצאתי חפץ שהוטמן בתחכום אדיר על ידי רגאבאש והבסתי אותו בקרב מבטים. אצלנו מאמינים למעוך את היריב עד אפר - ואם הוא ראוי וחזק מספיק הוא יצליח לקום משם חזק יותר, חכם יותר ונבון יותר."

"אופציה אחרת היא לעמוד למול סערה."

"ולזה הוא עשוי לא להסכים כי אתה רץ אחרי הסערה והוא יחשוב שה לא הוגן?" היא מנחשת.