להרוויח את הכבוד: חופש מחפשת את עוקד החטאים ב14.3

זאבה קטנה, בעלת פרווה אפורה-חומה מדובללת וריח חולדתי, מחפשת את עוקד החטאים בקיירן בעקבות אפה. בפיה היא נושאת שקית, שמפיצה ריח שמעו דומה לריח של בשר, אבל לא בדיוק.

בתחילה תמצא אותו שומר ולא פנוי.
לאחר מכן רובץ על ס
לע.

היא תניח את השקית על הקרקע, ותמצא לעצמה פיסת אדמה לרבוץ עליה בסמוך. היא מוודאת שנוכחותה ברורה, בריח ובצליל. ומהצורה בה האוזניים שלה זקופות לעברו, והיא מסתובבת תחילה סביב הסלע, ברור שהיא מעוניינת לדבר. עם זאת, היא אכן רובצת, או לפחות מנסה להבין מה המשיכה בעניין. כנראה רומזת שהיא מוכנה לחכות לו אם הדבר נדרש.

הוא מביט אליה בשפת גוף שואלת

(אשמח אם אפשר להעביר את השרשור לתאריך של היום או אתמול במקום, זה יהפוך אותו ליותר מעניין, אני מבטיחה)
חופש ממצמצת בעינה היחידה לעברו. אוזניה משוטחות, וראשה שקוע מעט אל תוך כתפיה, במחווה שמבטאת כבוד רב. מנגד, סנטרה המורם לכיוונו, והעיניים העגולות שהיא תולה בו, מראים את העניין והחיבה שלה כלפיו.
"יש שאלות. דברים לא בטוחה עשיתי נכון, לא בטוחה מה עושה עכשיו. באתי לבקש עצה חכמה מפילדוקס נבון."

(נזיז להיום ונמשיך)
נוסף לתיאורו של הלופוס קימור לא טבעי בגבוע, וסימן צלקת שהולך מגבו אל בטנו במעגל מוחלט - כמו חיבוק סביב הבטן - רק שהצלקת הזו מסגירה שהגארו שלפנייך נקרע לשניים לחלוטין - חלק עליון מתחתון - והתאחה.
כתם שחור על בטנו צורב בכאב, מוסתר על ידי פרווה כרגע.
הוא מחווה בראשו שתדבר.

(אני אציין אם כך שהשעה תהיה שעת ערב, וששתי עיניה של חופש נמצאות שלמות במקומן)
גבי מסתכלת עליו בדאגה לרגע, אבל מדברת.
"מצאתי את מי שרצח את אימא שלי." היא אומרת בקול שקט. "תמיד ידעתי שזה הוא, הבנזוג שלה אז. הוא היה מרביץ לה לפני. לפעמים גם לי.
התכוונתי להרוג אותו בסבל נוראי. רציתי שהוא ירגיש קטן וחלש כמו שהוא גרם לנו להרגיש. אבל כשחקרתי אותו, מצאתי שני דברים. אחד, הוא ירה בה בטעות. הוא מיוסר מזה. הוא מתאבל עליה כל יום. שתיים, העבודה המלוכלכת שהייתה לו, עם העולם התחתון, היו מעורבים בה גם ערפדים מתל אביב."

הוא משתנה להומיד ואומר, "תני למישהו להרוג אותו. גם יעלם סיכון לרעלה, גם תשימו קץ לסבל בוא הוא נמצא. לא טוב לאף אחד להתבוסס בעבר.", הוא חושב רגע ואז מוסיף, "אם את מסוגלת - תחקרי אותו קודם, להוציא את כל המידע האפשרי על הערפדים."

"הוצאתי ממנו את מה שהוא ידע. זה היה כמעט כלום. עכשיו, זה החלק שאני נאבקת בו... אני כבר לא רוצה להרוג אותו. זה לא נראה לי צודק יותר. הוא לא רוצה למות ואני לא חושבת שזה מגיע לו."

"גאיה לא הוגנת. לעיתים היא מביאה לך דברים שלא הרווחת. לכאן ולכאן.", יש לציין שהוא לא אומר זאת בקרירותו הטיפוסית - אלא באמת חושב שזה יטיב לו.

"הדבר גם תואם את הcreed (שכחתי את המילה בעברית) השבטי שלך.", הוא מוסיף

היא נראית מופתעת כשהוא מעלה את הקריד.
"זו לא גאיה שמביאה לו משהו. זו תהיה אני. אני יכולה להיות הוגנת במקרה הזה- איזה תירוץ יש להיות משהו אחר?"
היא נאנחת.
"אבל אתה צודק. קיים חשש לרעלה. לבחור יש חשד די מובן שבעולם יש דברים שהוא לא מבין. מצד שני, הרבה בני אדם נמצאים בנקודת הביניים הזאת, ואני לא חושבת שיש לו איזשהו עניין לחקור יותר לעומק."

הוא מביט בה במבט נוזף, "כולנו גאיה."

"אתה יודע למה התכוונתי."

"ובכל זאת את מתעקשת שלא להבין את ה.כוונה שלי בדברי."