בלילה של ה-31.3 קנדי קראש מקבלת חיזיון

ובחלומה, חד הקרן השחור נראה, איך להגיד, עצבני כלשהו. שלא לאמר זועם ממש.

"ילדתו של עכברוש, אני נתתי לך משימה. לא משימה מסובכת אפילו. תסבירי את עצמך."

היא מרכינה את ראשה
"הילדה כבר הייתה פומור, לא ראיתי דרך להציל אותה מהאחייזה של הביין, זו הייתה הדרך היחידה להציל את שני הילדים האחרים...הפחד מההורים שלה והשנאה אליהם יצר את הביין הזה והם היו מקושרים חזק מידי..."
קולה שבור

"אפשר. לטהר. אפשר להציל." הוא צונף בכעס. "היא הייתה רק ילדה. חיים שלמים לפניה, אם הייתם מצליחים לנתק אותה מהביין. מי הוביל אתכם? את?"

"לא היה מה לטהר... ולא אני הובלתי... אני לא במעמד להוביל עדין ריצה... עוקד החטאים היה האלפא... אבל אין זו אשמתו הוא הורה במפורשות לעבור לפיזי ולעזור לילדים...אף אחד מחברי הריצה לא אשם במה שקרה שם, זו הייתה החלטה שלי ורק שלי, אם מישהו צריך להיענש זו אני... פנייה של הילדה ירדפו אותי לנצח. אבל באמת שלא ראיתי שום דרך אחרת להוציא את האחיזה של הבין ממנה. שני הילדים האחרים בחיים והוצאו מחזקת הורייהם."

"ראיתי. זה טוב. אחיך עשה טוב." נראה שהתזכורת הזו מרגיעה אותו. הוא חושב לרגע. "הטלתי עליך משימה, והמשימה לא קוימה. לא שמרת על הילדים. אבל, אני לא רוח לא הגיונית, והפעולה שלכם, בטווח הארוך, הצילה חפים מפשע רבים. אמרי לי, ביתו של עכברוש, איך תכפרי על הרצח הזה?"

ג'ניפר חושבת לרגע ואז משיבה
"לפקח על שני הילדים האחרים ולעזור להם במה שהם צריכים, למרות שאני לא בטוחה שזה מספיק..."
עינייה דומעות, נראה שמאד קשה לה עם מה שהיא עשתה.
"אם הייתי יכולה לקחת אותם כאחים שלי הייתי עושה את זה... אבל לחיות ברחוב זה לא טוב לילד..."

"הילדים האחרים, כמה שפחות הם יתקלו בעל טבעי, עדיף להם. הוצמדו אליהם רוחות באופן זמני שינסו לתקן את הנזק שנגרם להם. לא רק את, ביתו של עכברוש, גם האחרים שהצטרפו אליך לא מנעו את הפשע. תחשבו אתם איך לכפר על המעשה. ביחד."

מהנהנת להבנה