4.5, בוקר מוקדם, רחבת האורחים

"את לא יכולה להחזיר אותה לחיים." פרי הרוח מסכימה, ויש כאב בקול שלה. כאב אישי. "אבל את יכולה לעשות דברים למענה. לזכרה. הייתי מציעה לעזור למשפחה שלה, אבל אני מניחה שזה לא רלוונטי. אבל יש אני בטוחה שיש ילדות אחרות שאת יכולה לעזור להן. בשבילה."

"אין משפחה. היו מסוכנים." היא מהנהנת. "איזה ילדות?" ניכר שהקונספט הזה חדש לה.

"בכל מקום יש ילדים שצריכים עזרה." פרי הרוח אומרת. "לא הצלחת לעזור לה, אבל את יכולה לעזור לילדים אחרים."

"איפה?" היא מרימה את הראש קצת.

"אני לא יודעת - לא התכוונתי לילדים ספציפיים." פרי הרוח מנסה להסביר. "אבל האורגת והתולע פוגעים בילדים בכל מקום. בכל מקום. יש ילדים עניים, ילדים יתומים, ילדים שצריכים שמישהו ידאג להם. ילדים שאת יכולה לעשות המון בשבילם." היא אומרת בלהט שהולך וגובר. "אני לא יודעת איפה, אבל אני מאמינה שלא יהיה קשה למצוא. נוכל לעזור להם ביחד."

"איך לעזור?"

פרי הרוח חושבת על זה לרגע. "להוציא אותם ממקומות רעים ומצבים רעים שילדים לא אמורים להיות בהם. כמו שהיא לא היתה אמורה להיות."

"איפה למצוא?"

שוב, היא עוצרת לחשוב קצת לפני שהיא עונה "אפשר לשאול את אם המדבר, אולי היא תדע. היא רוח שמקדישה את כל כולה לעזרה לילדים וגורים."

"טוב, אעזור במה שאני יכולה, זה חשוב." היא חושבת כמה רגעים " אני לא בטוחה כמה אני יכולה לפעול בפיזי כרגע אבל"

פרי הרוח בוחנת את פניה המרוטשות של הרמוניה. "כן. כדאי שתטפלי בזה בהקדם."

"זה רק מראה" היא אומרת בביטול. "אדאג לזה שיהיה זמן, אבל לא על חשבון דברים אחרים"

"נכון, זה רק מראה - זה פשוט באמת יגביל אותך בפיזי."

"שהרגל לא עבדה הפריע יותר, אני אסתדר עד שאני אוכל לתקן את זה"

"בסדר. אני סומכת על שיקול הדעת שלך."