דודה אשלין שלום... קאסידי מחפשת את אשלין בלילה של ה3.5

"אני מודה שלא הסתכלתי עליכם כל הערב... לא ראיתי ש...הלכתם מאוד רחוק. אלא אם כן פספסתי משהו."

"מ- מה? לא, זה פשוט שרקדנו, ודיברנו וזה, וזה... זה היה ממש... ממש שונה. בהתחלה חשבתי שאני סתם שיכורה או משהו... אבל... אני לא יודעת, אני מניחה... זה פשוט היה ממש, ממש שונה."

אשלין נראית כאילו היא מתחילה להבין משהו. "הוא מוצא חן בעיניך?"

סומק מציף את כל פניה בבת אחת, היא נראית כאילו זרקו עליה בלון צבע אדום.
"אה... אה... לא. לא? אני לא יודעת! כאילו... כאילו... אף אחד אף פעם לא 'מצא חן בעיני'! זה לא משהו שקורה! אבל... אבל אני לא יודעת, אני לא יודעת איך בכלל... איך יודעים ש..." היא נאנחת. "מה... מה את חשבת? עם הקין ההוא שישבת איתו? מה הרגשת אליו?"

"תגידי... מה את יודעת על אלכוהול של פיאנה?" אשלין שואלת אותה.

"אה... לא הרבה..."

אשלין מנענעת בראשה ומצקצקת. היא נראית מאוד לא מרוצה. "פאק. מישהו היה צריך להסביר לכם לפני ששתיתם. אני מצטערת, טעות שלי שלא עשיתי את זה. זה לא אלכוהול רגיל. בטח שמת לב שהוא חזק יותר, אבל זה לא רק זה. סנו תוכל להסביר לך את זה יותר טוב ממני, אבל בגדול, הוא בין השאר מעורר מינית. זה יכול להסביר את ההרגשה שלך."

מי ידע? קאסידי יכולה להסמיק יותר. 
"מה... אני... אף אחד לא..." היא זעה באי נוחות. "את חושבת שיכול להיות שזה למה... שזה היה רק בגלל..."

"מה חשבת עליו לפני הבלטיין?"

"אה... טוב, הוא קין של השבט שלי... אני... אני מניחה שחשבתי שנחמד להיות לידו. ו... ו... אני לא יודעת, שהוא מצחיק. ושאני צריכה לשמור עליו שלא יציקו לו. ו... אני לא יודעת! הכל כל כל כך מוזר..."

"דיברתם מאז הבלטיין?" אשלין שואלת.

"אה... אני... לא בדיוק ידעתי מה... לא. לא דיברנו."

"אני חושבת שאת צריכה לראות איך את מרגישה איתו כשאתם לא מסטולים. רק ככה תוכלי לדעת אם זה היה האלכוהול או את."

"אבל... את יודעת... כלומר, אני מתכוונת, מה בדיוק האלכוהול הזה עושה? כאילו... הוא יכול... הוא יכול לעשות כל מיני דברים כמו להפוך את הפנים של מישהו למשהו נורא מעניין? משהו שפשוט בא לך להסתכל עליו עד הזריחה? או... אולי... הוא גורם לפעמים לדיבור עם מישהו להרגיש אחרת? להרגיש... להרגיש ממש ממש מוזר וטוב? זה קרה לך, עם הבחור שישבת איתו? זה משהו שקורה?"

אשלין מחייכת. "לא עד כדי כך - אני לא חושבת."

"אה. אוקיי." היא אומרת, ולוקחת לגימה קטנה מהתה שלה. "אז... אז איך בעצם... איך אפשר לדעת?"

"אמרתי לך, דברי איתו כששניכם פיכחים."

"כן, אבל... אבל באופן כללי, אני מתכוונת. מתי ששנינו מדברים... ואנחנו פיקחים... איך אפשר לדעת?"

"נראה לי שאם תרגישי כמו שהרגשת בבלטיין, זה יהיה סימן טוב."

"סימן טוב? את בטוחה?"

"כאילו. סימן שהוא באמת מוצא חן בעיניך."

"אה." היא אומרת בשקט, ולוקחת עוד לגימה קטנה מהתה. "זה... אני כל כך לא... אין לי מושג בכלל מאיפה להתחיל לנסות להבין את כל זה."

אשלין מהנהנת ולוגמת מהתה שלה. "מובן לגמרי. יש לנו כל כך הרבה על הראש גם בלי להתעסק בדברים האלה..."

"טוב, אבל את עדיין מצליחה להבין... נכון?" היא מביטה באשלין בעיניים גדולות של ציפייה.

"להבין מה?"