22.9- עוד מפגש ברחבת אורחים

"והוא מת לפני שנה בערך, אני חושבת. טרגדיה עבור הבית שלו." זה נאמר עם מעט מאוד רגש. "מקום אלים ומסוכן, ישראל."

הרמוניה מהנהנת. נראית כאובה. "הרבה אבדו לאחרונה. אנחנו גארו זה חלק מזה " היא מושכת בכתפיה

"אין ספק. אפשר רק לקוות להספיק לעשות מספיק למען גאיה והמורשת שלנו עד הקרב האחד שממנו לא נצא." גם זה נאמר בשיוויון נפש. "זה היה אחד הרעיונות שהיה לי יותר קשה להתרגל אליו אחרי השינוי, למרות שגם לפניו לא באמת ציפיתי להזדקן."

"תמיד היה לי ברור שהמוות קרוב. עוד לפני השינוי. לצוד זה קשה, והקור מסוכן. המוות הוא חלק מהפעימה הטבעית של היער."

"כן, אני מניחה שלילידי זאב זה יותר קרוב למעגל החיים הרגיל. לילידי אנוש יש ברוב המקרים, בעולם המערבי המודרני, ציפיה סבירה להגיע לזקנה. זה שלא הכרתי כמעט אף אחד מהמשפחה שלי כי כולם נהרגו לפני שנולדתי די נעל לי בראש את העובדה שגם אני כנראה לא אכיר את הנכדים שלי. זה לחשוב יותר מדי קדימה."

"אני חושבת שמשפחה זה אחרת לי. המשפחה שלך נהרגה ב2004?"

"אבא שלי לפני זה. אמא שלי...כמה שנים אחרי, אבל היא לא הייתה גארו. המשפחה של אבא, כמעט כולם, ב-2004 ובקרבות שלפני זה. אלה שלא ידעו עליהם שרדו, רובם. לפחות ילידי האנוש מהם."

"אז איפה גדלת?" היא שואלת בעניין

"באמצע שום מקום בקנטקי. זו מדינה בארצות הברית, דרומה מקנדה." היא מוסיפה לטובת פערי ידע שאולי יש ללופוס. "עם אמא שלי, עד שהיא מתה. אחרי זה לבד, ואחרי השינוי אספו אותי נוקמות שחורות וילדי גאיה ומכרסמי עצמות, עד שנציגים של הבית באו לחפש את הגורה האבודה שלהם." היא עושה פרצוף. "היה מעניין לכל המעורבים."

"אז דומה לי בצורה מוזרה. רק שאותי מצאו וונדיגו אחרי השינוי ושפטו אותי."

רנסנס מקמטת מצח במחשבה. "שמעתי על משהו כזה, ממש לפני שהגעתי להתחנך בקנדה, שהיה שם מישהו שבא ואסף גורה שהוונדיגו השאירו למות. מה הסיכוי שהיו שתיים כאלה? השתמשו בסיפור הזה כדי להפחיד אותי, שיש לי מזל שאותי מצאו נוקמות שחורות."

"אתיקס, תיאורג מחנך לילדיה של גאיה. המורה. הוא שמע על הסיפור ושלח את הגורים שהוא חינך למצוא אותי, למזלי הם הצליחו לעשות את זה לפני שהקור הכריע אותי. אבל השושלת שלי לא חיפשה אותי אחרי" היא מושכת בכתפיה.

"נראה שהסתדרת לא רע בלעדיהם. אני רוצה לחשוב שגם אני הייתי מסתדרת, למרות שכמובן עדיף בהרבה שהתחנכתי לשבט ולהחייאת השושלת שלי." הטון שלה מייחס את ה'עדיף' לעצמה בלבד, בלי שיישמע כאילו היא משווה את עצמה להרמוניה בעניין.

"אני לא חושבת שהייתי מתאימה במיוחד לאדוני הצללים. עדיף ככה. אולי אחפש מי הם מתישהו."

"יש טקס יחסית פשוט שאפשר לעשות, אם תרצי, כדי לגלות לפחות מאיזו שושלת את ומי היו אבותיך. אני בטוחה שסופרוסין יכול לעשות אותו עבורך, אבל אם תרצי להשאיר את זה דיסקרטי, גם אני מכירה את הטקס."

"אחשוב על זה. אני מניחה שהם חושבים שכל הקין שנשארו מאחור מתים, מה שנכון חוץ ממני." היא שוקעת במחשבות.

"חסר אחריות מצידם, לזנוח ככה קין. איבדו גארו מכובדת ומוצלחת." רנסנס מושכת כתפיים. "רווח טהור לילדי גאיה, בבירור."

הרמוניה מחייכת אליה "תודה. עוד עובדת על החלק של המכובדת והמוצלחת"

"כולנו, כל הזמן. זה לא מגיע מעצמו."