1.5, בוקר בקיירן- מנוחה ציורית

היא תצחוק
היא תוסיף עוד קווים לפרוותו העבה של אכילס
"איך אגאתון מתמודד עם מה שהיה בריצה?"

"כמוני. מקווה לדאוג להתלהקות בקרוב ושזה יעזור"

"טוב שיש לכם זה את זה." היא תמחוק כמה קווים ותחתום על הציור
"אם את רוצה אני אשמח להביא לך ולאגאתון את הציורים שעשיתי כרגע."

"לא צריכה ציור. אולי אגאתון ירצה"

"הבנתי." היא תגיד ותסתכל למעלה לשמיים. דמעה תזלוג לה מהלחי.

"זה תמיד מוזר לא. לצאת לריצה גדולה. לזנק לקרב עם היללה של האלפא. לצאת עם ניצחון גדול בחזית שלי - לצחוק על המוות שהסתכל לי בעייניים ואז לראות את הגופות של חברים שלי מונחות בצד."

היא תנגב את הדמעה.
"עבר כל כך הרבה זמן מאז הפעם האחרונה שחוויתי משהו כזה... אבל זה צורב בכל פעם מחדש."