חסד בצללים, יום שבת, 11.8.18 ,צהריים

ויקטור יתקל בדרור גולן. לא פיזית, אבל זה היה מאוד קרוב לזה. כשזה קורה הוא יסתכל על מידת החסד לכמה שניות ויגיד ״בדיוק חיפשתי אותך, שלום״

הגיוני כמעט להתקל באדם שעושה שכיבות סמיכה
"היי! במה זכיתי שמחפשים אותי?" הוא נעמד ושואל בחיוך עם יחסית מעט מאחוריו

ויקטור מסתכל עליו לוקח צעד אחורה ואומר בשקט ״מגיע לך מזל טוב (הוא אומר את ה׳מזל טוב׳ כאילו הוא לא בטוח, שזה מה שאומרים במקרים כאלה) על הלהקה. שחר מפציע, שם מעניין״

"תודה. התחבר עם כמה דברים בעבר, אז נראה לנו שהתאים.
ועוד כמה אנשים מקבלי כריצת טוטם להלחם במתקפה על הקיירן, הא?"

ויקטור מסתכל עליו במבט לא בטוח ואז אומר בשקט ״אישית לא שמעתי על עוד להקה שזה היה הבסיס לה. מה הסדר מעמדות אצלכם?״

חצי אנחה נפלטת מהגרון שלו "הם.. עוד מדברים על זה.. מתכננים תיגר או משהו... דיי הסכימו שהם רוצים אותי אלפא, ומשם.. אגו." הוא מסכם בפה עקום

ויקטור נראה מאוד מבולבל עכשיו ומסתכל על דרור קצת כאילו הוא פאזל מורכב. הוא אומר בשקט לאט ״אז הם רוצים אותך כאלפא, אבל רוצים לעשות תיגר סמל? מי זה אגו? מה הקשר אגו?״

"תיגר על שאר התפקידים. מי יהיה האומגה, מי הבטא. לי זה דיי ברור בראש מי הכי מתאים לאיזה תפקיד בלהקה, כן? אבל קשה להם לקבל את זה כשהאומגה הוא 'הכי נמוך', מבין?"

נראה פתאום שויקטור מבין ומבטו חוזר ליהיות שליו הוא אומר בשקט ״אני מבין. אבל מצד שני התפקידים הם לא בהכרח מי יותר חלש או שווה פחות, זה פשוט מי הכי פחות מתאים להנהיג או מי הכי מתאים לא להנהיג, כבר יצא לי לראות בשבט שלי אהורונים מפלצתיים בכוחם עוקבים אחרי תיאורגים שחכמים מהם. לא שאני אומר שלאלפא לא צריך ליהיות כוח בסיסי שעומד בערך כקנה אחד מול הלהקה שלו. ״

"בדיוק מה שאני מנסה להבהיר להם. שויין, ייפתר יום אחד. מה איתך? הכל טוב?"

ויקטור אומר בשקט ״כן, היה קרב קשה. עברנו אותו. איך אתה?״

"אההה.. הצלחנו" הוא אומר באופן מעורפל
"מוצא אחרון עשה הרבה מהעבודה- הוא אארון מפחיד כשהוא רוצה. כאילו, היה איזה רגע שהוא פשוט באיזה 3 שניות הוריד שני רקדנים וכל מה שעבר לי בראש היה שבפעם הראשונה שנפגשנו דרסתי אותו" הוא צוחק

ויקטור מהנהן ״כולם תורמים בקרב, אפילו אם אתה מפספס את כל המכות שלך, האויב לא יודע את זה. כמה אתם בלהקה באמת?״

"חמישה. אני, קומביה, לוכד החלומות, חרון האלה ומוצא אחרון"

ויקטור מסתכל עליו ואז שואל בקול שקט ״כולכם ילדי גאיה?״

"לא פגשת אותם עדיין? חרון האלה מהנוקמות השחורות. מוצא אחרון בן פנריס."

ויקטור נראה חושב קצת ואז אומר ״את מוצא אחרון ראיתי ואולי גם דיברתי איתו אבל יכול ליהיות שבגלל להט ההכנות במפגש הירח לא הצגנו את עצמנו. את חרון האלה לא יצא לי לפגוש בכלל, איך היא?”

"..הוא. מטיס." הוא מסביר במבט רציני, ומחכה לפני שעונה לשאלה, מעט בודק את התגובה של ויקטור

ויקטור נראה רק קצת מופתע מהתשובה ואומר באותו טון שקט ״מצויין, ממה שראיתי מהעונה לבאנשי המטיסים בקיירן פורחים וחזקים״

"המ. כן. נראה שכן.
הוא תאורג'. אחד חזק גם, ואחד שמבין את האומברה והרוחות בה. הוא פועל לשמור על קשר טוב עם הרוחות. אני מחבב אותו, הוא חכם."

ויקטור מסתכל עליו ומחייך קלות ״אם כך אולי כדי שאפגוש אותו מתישהו.״ הוא עוצר ואז אומר בטון שקט ״ איך אתה מידת החסד? היו לך עוד התקפים מאז הפעם האחרונה? הבנת את המקור?״

בשנייה אחת החיוך נעלם "..בקרב. בסוף שלו, למזלנו."

ויקטור מסתכל על דרור ואומר בשקט בקול קצת יותר חם ״אתה יודע להצליב את זה עם המוות של האלפא מבחינת זמנים? מה היה בהתקף הפעם?״

"המוות של.. אה, שובר השחר. אהה.. לא נראה לי שהיה קשר? הייתי דביל, ביקשתי עזרה מכל מי שיסכים לעזור. הגיעה הפסיכית הזאת." הוא אומר במרירות

ויקטור מסתכל עליו ואומר בשקט יותר ״תשתמש באחרים או שאחרים ישתמשו בך״
הוא מכחכך בגרונו ואומר ״אז מה היא עשתה? מה קרה הפעם? היא באמת עזרה?״