מרקיד הבאנשי

סנו מחפשת הזדמנות לפגוש את מרקיד הצללים לשיחה

סנו תצליח לתפוס את ויקטור כבר באותו יום. ויקטור יפגוש אותה לבוש בבגדים ארוכים מחזיק המטריה.
כשיראה אותה יחייך לכיוונה קלות.

"היי" מחייכת קלות בחזרה "מה שלומך?"

ויקטור אומר בקול רגוע "טוב. שלומך?"

"בסדר, בהתחשב בהכל" היא מחווה על היד המפוחמת שלה "אף אחד לא מצליח לרפא את זה"

ויקטור מסתכל על היד שלה זמן מסויים ואז אומר " מי ניסה לעזור לך עד עכשיו?"

"דם ואפר ובלו מון. אני לא חושבת שריפוי יעזור, אם גם בלו מון לא הצליח. אבל חשבתי שאולי תוכל לעזור לי בדרך שהם לא יכולים"

ויקטור מסתכל על היד שנית ואומר " אני לא רופא, אבל אני מוכן לנסות"

"אתה לא רופא, אבל אתה תיאורג' אדון צללים. לא היה לי אכפת לפגוע בגוף שלי בשביל להגן על באר שבע, הגוף שלי כבר פגום, אבל לאבד יד לתמיד פוגע ביכולת שלי להילחם בתולע, מה שהופך את הקורבן הזה לבעייתי. קיוויתי שאוכל לסגור עסקה עם סבא רעם, להשיג את היד שלי בחזרה"

ויקטור אומר בקול רגוע " לסבא רעם יש את הצד הרחום, צד של גשמי הברכה. אוכל לזמן אותם איתך, לראות מה ירצו. את בעלת כבוד על ההקרבה שלך סבא רעם יכבד את זה."

סנו מהנהנת "תודה"

-עוקב, אם תצטרכו אותי תקפיצו-

ויקטור מסתכל על סנו ושואל "האם יש מקום שיהיה נוח בשבילך לקיים את הטקס?"

"אין לי העדפה. איפה שיהיה עדיף בשבילך כדי לתקשר עם סבא רעם"

ויקטור אומר ברוגע "בסדר" הוא וסנו עוברים לאומברה באזור הקיירן משם ויקטור מוביל את סנו לאזור בטוח במרחק מה מהקיירן.

כשהם מגיעים לשם לצד ויקטור מופיע משהו שנראה כמו רוח חושך. ויקטור מחייך ומתחיל לשרטט מגיל גדול עם גליף של סבא רעם לידו שני מעגלים חופפים עם גליפים של ריפוי והקרבה. לבסוף ויקטור מקיף הכל במעגל קוצני המזכיר את גליף אדוני הצללים. ויקטור מדליק שני קטורות המעלות המון עשן. ויקטור מבקש מסנו לעמוד בתוך מעגל הריפוי.
הוא מביט לשמיים וקורא "רוחותיו של סבא רעם, אני ויקטור לדם פורטונה 'מרקיד הצללים תיאורג' מבניו של סבא רעם ובן חסות של מאור שמיים שחור. קורא לכם לעזור לעונה לבאנשי, בוגרת לשבט הפיאנה אשר הקריבה חלק ממנה על מנת להציל צללים של סבא רעם מידי האורגת. אני קורא לך הרוח מרוחותיו של סבא רעם הלקחה את היד כקורבן. אני קורא לך על מנת לערוך מולך עסקה התחזיר לאותה גארו את היד. משום שאותה גארו הייתה מוכנה לעמוד ולהקריב ממנה. הגארו צריכה את ידה כדי להמשיך להילחם אנא בואי כדי לחליף את ההקרבה בעסקה. בואי כדי בשביל שעוד גארו מכובדים יעמדו על אדמת גאיה ויילחמו כדי שהגארו תוכל להמשיך להילחם"

מהחשיכה, מהרעמים ומהברקים שמתפרשים
יוצאת דמות שצלליתה עורב אך גופה אישה
עיניה שחורה, שיערה שחור, ועליה עדיים, שרשרות וטבעות רבות מנצנצות.
היא מביטה ברעב בעיניו של ויקטור, ובעיניה של סנו
היד שלה היא בבירור היד הלבקנית של סנו
"כן?" היא מחייכת חיוך, "קראת לי?" היא נראית מאושרת מהרעיון שקראו ספציפית לה

ויקטור עומד מול הרוח ואומר בקול ברור " שלום לך. הגארו שלצידי היא העונה לבאנשי. גארו בוגרת , היא הביעה התעניינות לקיים עסקה על מנת לקבל חזרה את ידה. אחרי שנתנה אותה במעשה מעורר הכבוד שלה."

סנו בוהה ביד שלה, מופתעת. זה לא מה שהיא ציפתה. היא מרכינה את הראש בפני הרוח, ואז מרימה אותו, מסתכלת עליה בציפייה

"אך היא נתנה אותה לי, בתמורה להצלת העיר שלא תיפול אל מישור הצל - האין אני צודקת?" השפה היא גבוה, וחדה - הרגשה של חשמל באוויר
העיניים והחיוך נותרו
"האין זה היה מחיר זעום בעבור חלק שלם על פני גאיה?" הדמות תוהה, מרימה את היד הלבנה לחלוטין אל סנטרה כחושבת

"היד הזאת היא הנשק שלי, אני צריכה אותה בשביל להגן על גאיה. הסכמתי להיפגע, להצטלק. לא בדיוק אותו דבר כמו לוותר על יד. או להחליף יד? בזאת אני לא יכולה להשתמש" מחווה על היד השרופה

הרוח נדה בראשה "היה מחיר שהסכמת לשלם - בחרת את היד בבחירתך.." היא אומרת, החיוך נמחק
"אז ספרי לי עליך." היא אומרת, ומשלבת את ידיה בהפגנתיות

"אני עונה לבאנשי. פילדוקס ודרואידית בוגרת לפיאנה, בטא להקת אש הצפון וסגנית אויב התולע של ספט ישראל.
הגעתי לישראל לפני קצת יותר משנה, עם להקה אחרת, שטח מת, והתיישבנו בבאר שבע. לצערי כשהתברר גודל איום התולע בארץ, נאלצנו לעזוב את באר שבע כדי להתמקם קרוב יותר לקיירן ולהיות זמינים יותר להגן עליו.

אנחנו עדיין לא בטוחים מה קרה בליל אותו מוט. היה לנו מזל לדעת על העכבישים המשוגעים בבאר שבע מתי שידענו, אבל בגלל הבלאגן בכל הארץ כשהגענו היה צורך בפעולה מיידית. אני עזרתי למרקיד הצללים לבצע את הטקס לעצור את העכבישים, לקרוע מהם את רוחות הצל שהם חיברו לעצמם, בזמן שהאחרים נלחמו בדרך ישירה יותר. הבנתי שמה שהיה לו לתת לא מספיק, הרגשתי את זה. אלה רוחות חזקות שאנחנו רוצים את עזרת סבא רעם להתמודד מולם.
פיאנה מאמינים ששלמות הגוף מעידה על שלמות הנפש. על חוסן, על יכולת הגנה והתמודדות עם פיתויים. אני מטיס, ולכן הגוף שלי מעולם לא היה מושלם, ולא יכול להיות, אז אם הגוף של מישהו צריך להיפגע, עדיף שזה יהיה הגוף הפגום שלי. הרגשתי שזה מכבד את הקשר שלי לשבט ולרוחות האבות יותר מאשר להשאיר את הגוף הפגום שלי ללא פגע ולפגוע בקרבה שלי לשבט.
ניצחנו את הקרב הזה, אבל אנחנו עדיין מפסידים במלחמה. יש תולע בכל מקום, קוסמים שאין להם שום כבוד ליצירה של גאיה, אורגת שכולאת את הפרא כמו את התולע. יש כל כך הרבה קרבות להילחם, כל כך הרבה אויבים חזקים להכות בהם, והידיים שלי הן הנשק שלי. הידיים שלי הן אלה שמאפשרות לי להגן על הטריטוריה שלי, על הלהקה שלי, על גאיה.
הגנה על גאיה זו הסיבה שאני פה. זה הסיבה שכולנו פה, אבל אני יותר מאחרים. החטא שהתבצע, היה בכדי ליצור לוחם. הפסיקה להשאיר את המטיסים הנולד בחיים הייתה כי אנחנו זקוקים לכל גארו שיש לנו.
אני יותר ממוכנה לתת שירות בתמורה ליד שלי. יש מגוון של דברים שאני יכולה לעשות או לתת שלדעתי יהיו רווחיים גם לך, דברים שלא יכולתי להתחיל לדבר עליהם בלהט הקרב. לכן אני מבקשת ממך, בואי נעשה עסקה שתאפשר לי לקבל את הגוף שלי, הנשק שלי, בחזרה"
סנו מאוד רצינית ומלאת כוונה

היא מקשיבה לשטף של סנו ומהנהנת, ידיה עדיין משולבות
"מקובל, 'עונה לבאנשי'." היא אומרת
"אז מה את תוכלי לדעתך להציע?" היא שואלת, הטון שלה ידידותי לגמרי

מניפולציה+עורמה 6:

"איזה שירות יכול לעניין אותך? אני יכולה לתת זבחים, למצוא סודות, לעזור לחברי שבט אדוני הצללים שפה בארץ, לקדם קשר עם ספטים אחרים של אדוני צללים - אם תגידי לי מה מעניין אותך לקבל אולי יהיו לי הצעות יותר ספציפיות, יותר רלוונטיות" אומרת סנו בתקווה

המבט שלה נראה מאוכזב, היא ציפתה למשהו יותר קונקרטי
"מה את מצפה שאגיד? שאפנה אותך כנגד שבטך? ככה את חושבת שאנחנו עובדים?" יש לה טון מלא בוז
"את בחרת את המחיר. את גארו בוגרת. את יודעת שלהציל דברים עולה במחירים כבדים לפעמים. ואת רוצה לקבל את זה חזרה בזה ש"תמצאי סודות ותתני זבחים"? באמת?" היא נדה בראשה