יום כיף עם דודה אשלין!

לאחר תיאום עם רפאל, אשלין מגיעה לטריטוריה של NWP לאסוף את קולקי. היא נועלת מגפיים בצבע חום בהיר ולובשת ג'ינס כחול וסוודר ורוד בהיר שצווארון חולצה לבנה מבצבץ מתחתיו - לבוש קז'ואל אך מלא סטייל כהרגלה. יש לה תיק חום בהיר גדול שתואם לנעליים.
"היי!"

קולקי מחכה למטה, בבגדים החמימים-אך-נטולי-הייחוד הרגילים שלה. תיק שק ארוג תלוי על כתפה, ומשקפי שמש עבים וגדולים מסתירים את עיניה הנחשיות. שערה החום והחלק נופל חופשי על פניה, נקי מהצמות הקטנות והחרוזים שלעיתים היא שוזרת בו.
היא מחייכת ונראית נרגשת, בעודה מנופפת נפנוף קטן.
"שלום." היא אומרת, בקול ביישני אך עליז.

"מה שלומך?" אשלין שואלת ומחייכת אל הגורה.

"טוב. אני שמחה מאוד. מה שלומך?"

"טוב! אז, אנחנו הולכות לקנות בגדים היום!" אשלין אומרת בהתלהבות, "הבנתי שגרינפינגרס כבר לקח אותך לכמה חנויות."

"כן. אבל של שוקולד ופיצה, לא של בגדים." היא אומרת, חושבת רגע, ואז מוסיפה "זה אחר?"

"יש הרבה דברים לבחור מהם, ומוכרים שינסו לדבר איתנו ולשכנע אותנו לקנות דברים - אני אטפל בהם. נלך לחנויות לא ענקיות. אם יש לך שאלות דברי איתי, לא עם המוכרים, טוב? ובשקט."

"את זה אני יודעת. למדתי בחנות השוקולד." היא עונה בהחלטיות, כמעט גאווה. "אה, והשם האנושי שלי הוא סהר. בסדר?"

"בסדר! תקראי לי מדיסון, לא הפסקת חשמל."

היא מהנהנת בחיוך רחב, נראה שכבר קשה לה להתאפק ולהחזיק את ההתרגשות.

"טוב, בואי!"
בדרך למכוניתה של אשלין היא שואלת "אז גרינפינגרס אמר שאת צריכה בגדים למשרד, נכון?"

היא מהנהנת.
"אבל... אם זה בסדר... אם אפשר, לא רק?"

"ברור! אז תגידי, מה את עושה במשרד?"

"לומדת, איך להיות עם בני אדם."

אשלין מחייכת אליה ואומרת "יופי. זה מאוד חשוב." הן מגיעות לאוטו.

קולקי נעצרת מול הרכב, נראית כאילו היא לא לחלוטין בטוחה מה לעשות בו.

"רגע... את עוד לא נסעת במכונית?" אשלין שואלת.

"לא, לא, אני נסעתי. אני פשוט... עדיין מפענחת את זה." היא אומרת חלושות, ושולחת יד זהירה לפתוח את הדלת.

אשלין מחייכת אל הגורה בעדינות ונותנת לה לקחת את הזמן שלה בכניסה לרכב.

היא מסתדרת, זה פשוט לוקח לה קצת זמן. כנ''ל לגבי חגורת הבטיחות.

השתיים נוסעות לחנות בגדים בהרצליה - סניף לא ענק של רשת כלשהי עם אופי צעיר.

עיניה של קולקי נדלקות. היא בוחנת את בובות הראווה בסקרנות הגובלת בריתוק, חיוך עולה והולך וגדל על פניה.

אשלין נותנת לה קצת זמן לבחון את סביבתה, ואומרת למוכרת שתודה אבל הן רק מסתכלות.

היא נתקעת על בובה שלובשת סרבל ג'ינס קצר, לאחריה גם על בובה בשמלה בצבע בוהק. עליה היא נתקעת הרבה, הרבה זמן.

"רוצה למדוד שמלה כזאת?" אשלין שואלת למראה הגורה המתפעלת.