24.10, אחר הצהריים קיירן בפיזי, אנדרדוג ושלשלאות מנופצות.

אנדרדוג שכבר מוקדם יותר הגיע לקיירן, לבוש בחליפה ווסט כרגיל, חיוך מרוח על פניו. כמה נחמד אם הוא יפגוש בשלשלאות מנופצות!

והוא אכן פוגש בה! היא יוצאת מהאומברה, חמושה באקדח, חרב מעוקלת ולובשת שחור כרגיל. יד ימין שלה שהייתה חבושה במוט נראית שלמה ובריאה. "אנדרדוג." היא מחייכת. "טוב לראות אותך. מתי חזרת לישראל?"

"שלשלאות מנופצות! טוב לראות גם אותך. לפני בערך כשבוע, אבל הייתי בעיקר בטריטוריה - מספר דברים שהייתי צריך לטפל בהם. מה שלומך? שמעתי שנקלעת לצרה בפיט בעזה?.." הוא שואל במבט מעט מסוקרן.

"נקלעתי...סוג של." היא מהנהנת. "הסתבכנו במשהו שקצת לא היינו צריכים להכנס אליו אולי, אבל השגנו מידע חשוב לגבי עזה על הדרך, אז לפחות מהצד שלי, אין לי תלונות. יצאתי כמעט בלי פגע. המטרה מקדשת, לעומת זאת..." ההבעה שלה מתקדרת. "אני מקווה שנמצא אותו. נווה מדבר עוד לא דיווחו שהטוטם איבד אותו, זה נותן תקווה."

אנדרדוג נראה מודאג מהנושא. "אכן... המטרה מקדשת הוא חבר טוב. אני מאוד מקווה שהוא יחזור בשלום." ניכר פחד אמיתי ממילותיו. "אבל אני בטוח שהוא יהיה בסדר. הוא גארו חזק וראוי, הוא יודע להסתדר." הוא אומר בחיוך מלא ביטחון.

"הוא חכם ויש לו רעיונות יצירתיים. אני לא יודעת לאן הוא התגלגל, לא יצאנו באותו מקום, אבל אני מקווה שהוא יהיה חזק מספיק לעמוד במה שהוא נתקל בו, ויחזור אלינו בחתיכה גדולה מספיק לשקם." היא מנערת את עצמה. "אבל די לדכא את עצמנו. איך בטריטוריה? מסתדרים? סוגרים פינות כדי להצטרף פורמלית לספט?"

"משתדלים לסגור פינות. צדנו שלשום תולע שאנחנו מתכוונים להביא כמנחה נוספת לפרש. עדיין חוקרים את הטריטוריה ומשתכנים בה. בקרוב נתחיל לפעול נגד מפעלי ים המלח - כבר התחלתי להערך למחקר בנושא."

"קראתי על מפעלי ים המלח קצת, נשמע כמו פרויקט לטווח ארוך. בהצלחה עם זה." היא מהנהנת שוב, בהחלטיות מסוימת. "ומנחה לפרש היא רעיון טוב. מכיוון שהחלטתם להישאר, אני מקווה שההצטרפות שלכם לא תתעכב עוד. בריא יותר גם לגארו היחיד וגם לספט אם כל מי שחולק הגנה על טריטוריה יהיה מאוחד תחת טוטם ספטי, לדעתי. בייחוד עם היתרונות שהעורב נותן לספט."

"אני בהחלט מסכים. מקווה מאוד שזה יקרה בקרוב. ומה שלומכם? איך הטריטוריה שלכם?"

"אין תלונות. משתקמים מהנקסוס קרולר, לאט אבל בטוח. הרוחות משתקמות, לונאר אדום הסכים להשתכן אצלנו בטריטוריה, סך הכל בסדר. ממשיכים לעבוד ולשפר." היא נשמעת חדורת בטחון ומוטיבציה. "יש עוד הרבה עם מה להתמודד, אבל גם יש את הכוח והרצון לעשות את זה."

"זאת בהחלט הגישה הנכונה, לפחות לטעמי." הוא אומר בחיוך, ואפילו מעט... הערצה. "יהיה לי לכבוד לרוץ עם אחד מכם, בהזדמנות. אתם להקה ראוייה וחזקה."

"אתה מחמיא לנו, אבל אתה יותר ממוזמן להצטרף לריצה מתי שתרצה. נעדכן אותך אם נלך למקום מעניין." היא מחייכת. "גם אני אשמח להזדמנות לרוץ איתכם, לא יצא לי עדיין."

"ובכן, גם פרי הרוח וגם לא מסתכל למטה הם גארו ראויים מאוד. אני בטוח שהם ישמחו לרוץ איתך." הוא אומר בחיוך. "אגב, שמעתי שיש בן שבט חדש שלכם בארץ? עוד לא יצא לי לפגוש אותו."

"שערי שמיים. פגשתי אותו רק במוט, אני חושבת...הוא עוד באיזור? חשבתי שהוא בא לבדוק כמה דברים, אני לא יודעת אם הוא מתכנן להשאר." הטון שלה נייטרלי אבל חיובי כלשהו. בלי התלהבות אבל גם בלי סלידה. "אם הוא נשאר ליותר זמן נלמד להכיר גם אותו. בריטי ככל שיהיה." הנייטרליות משתנה לחיוך מעט אכזרי.

"בריטי, הא? ובכן, זה מעניין... מה היחס של הפיאנה האירים לפיאנה הבריטים? אני מכיר רק את ההיסטוריה האנושית בנושא, שהייתה די עקובה מדם. אף על פי שנחתם הסכם, עדיין יש לא מעט איבה בין שני העמים."

"מאוד אינדיווידואלי." היא מושכת כתף. "אני לא נוטרת טינה לאחי לשבט על מעשים של מי שהיה או לא היה קרוב אליהם בקרב בני האדם, לפני עשרות או מאות שנים. יש שזוכרים את זה יותר. אני טכנית גדלתי בסקוטלנד, אבל לא מדברים על זה יותר מדי, ידעתי שההורים שלי היו אירים, והתחנכתי באירלנד. אני לא אגיד שאין בוז מסוים בין פיאנה שגדלו במסורות העתיקות ואלה שמחוברים יותר לעולם החדש או לאירופה, אבל כולנו אחים תחת האייל ותחת גאיה, בסופו של יום."

"הגיוני." הוא אומר. "אני בהחלט חושב שצריך לשפוט אדם על פי מעשיו ולא על פי מוצאו, או שבטו במקרה הזה."

"במקרה שלו ספציפית, שמעתי סיפור או שניים על דברים שהוא עשה, והם לכבודו של כל שבט אליו היה משתייך ומשמחים עוד יותר מכיוון שזה השבט שלי. מה שבעיקר גורם לי לתהות מה יגרום לו להישאר בישראל דקה יותר ממה שהוא צריך."

"הו?" הוא אומר בתהיה. "מה הם מעלליו של הגארו הזה? זה יהיה מעניין לשמוע."

(טרם נסגר מול מנחים פרטים מדוייקים אבל היא מתארת בשניים שלושה משפטים כמה מעללי עבר שלו שמספרים עליהם בקרב הפיאנה, בעיקר נצחונות מרשימים בקרב.)

אנדרדוג בהחלט מתרשם. "מרשים ביותר. מקווה שיצא לי לפגוש את הבחור בקרוב." הוא מחייך. "בהחלט מסב הרבה כבוד לשבט. כמו כן, מקווה שישאר. מספריכם כמו שאמרת, הדלדלו בארץ לאחרונה לצערנו..." הוא אומר זאת בכאב אמיתי. "והפיאנה שבט חשוב מאוד שיכול לתרום פה הרבה."

"אנחנו בהחלט מנסים. רבים או מעטים, אני לא חושבת שמישהו יכול להגיד שהקול שלנו לא נשמע והמאמצים שלנו לא מורגשים בספט." היא אומרת את זה בבטחון אבל בלי יוהרה.

"ללא ספק. אמרי לי, עלתה במוחי תהיה שאני הייתי שמח לשמוע את דעתך עליה. מה דעתך על להקת nwp? אלו חברי השבט היחידים שנמצאים בארץ, ככל שאני יודע - ועם זאת, לא נוצר בינינו חיבור משמעותי כפי שציפיתי שיווצר."

היא חושבת כמה רגעים לא ארוכים. "יצא לי לרוץ עם כל אחד מהם פרט לתאונת רכבת, ולהיות מגינת קיירן תחת תאונת רכבת כשהיה וורדר. אני מחבבת ומכבדת כל אחד ואחת מהן, אפילו אם לפעמים גרינפינגרז מדאיג אותי. המקימה לתחיה היא גאליארד ראויה בעלת כבוד למסורות עתיקות והבנה בטכנולוגיה מודרנית, תאונת רכבת מסור ומכובד, צללים משיגים מבריק, וגרינפינגרז...גם כשאני לא מבינה מה הוא עושה או חושבת שהוא טועה, הלב שלו במקום הנכון, והרצון שלו הוא לעזור ולשמור על הספט, בדרכו הקצת עקומה בעיני. הם גארו מוצלחים ומצוינים, יהיה טוב אם תצליח כן ליצור איתם חיבור קרוב יותר."

"אני שמח לשמוע, ומקווה גם ליצור איתם קשר בקרוב. הם נראים כמו גארו ראויים, וממה ששמעתי הם השיגו לא מעט."