זכרון החובות 19.01.2020

בבוקר קריר אחד זכירני יושבת ושותה סיידר חם בפיזי של הקיירן, על אחד הספסלים באזור האורחים. היא לבושה בשכבות של בגדים חמים - סוודר לבן עבה וכובע תואם שנראים סרוגים ידנית ומעליהם מעיל ירוק ונפוח שרק מדגיש את הצללית הגדולה והמגושמת שלה עם בטן הרה שנראית כמעט עומדת להתפקע. היא מסתכלת על העננים הקרבים של הגשם בחוסר דאגה, לוגמת מן הסיידר.

ניגש אלייך גארו שפגשת לראשונה במוט האחרון, לבוש חולצה שחורה מכופתרת, עניבה כהה וסוודר פליז שחור.
לוקח כוס וממלא אותה עד 3/4 גובה, והשאר ממלא מפלסק קטן שהוא מוציא מהכיס האחורי.
"הייתי מציע לך לחזק אותו, אבל אחזק אחרי הלידה" הוא קורץ לך.
"באיזה מולד ירח את צפויה ללדת?"

"פודה החובות נכון?" היא מסתכלת בו רגע ואז מחזירה מבט מלנכולי אל השמיים. "אתה יודע, זה מנומס לבקש רשות לפני שאתה לוקח מהשתייה של מישהו אחר". היא מחווה על הכוס שלו שמילא מסיר קטן של סיידר שבבירור הוכן לאדם אחד.
"ירח מלא."

הוא בוהה בבטן שלך "מצטער זה פשוט היה נראה חמים ומתאים לאווירה.... את תלדי אהורונים חזקים, אני אולי צעיר בשבט, אבל אם תצטרכי לוחם אמיתי לאמן אותם" הוא שוב מחייך, הבעות הפנים שלו נעות על גבול המפחיד עם זאת הוא לא נראה מאיים כלל.

יש צל קטן של חיוך שעולה על הפנים שלה למשמע התנצלות. "זה בסדר. תתכבד. אנחנו הפיאנה אוהבים לחלוק, רובינו לפחות. תזכור שמנומס לבקש להבא.
היא נאנחת אנחחה קטנה שמכוונת אל השמיים, שותה עוד מהסיידר. "האורונים חזקים, אה? כן, אני מניחה שזה טוב. זה מה שרוב האנשים היו רוצים, נכון? הרי הם ה...לוחמים האמיתיים אחרי הכל" הטון שלה מעט ציני.

"שלא תביני לא נכון. לוחם טוב נלחם קודם כל עם הראש ורק אחר כך עם הכח שלו. למרות שאני אהורון אני לא הייתי מגדיר את עצמי כחזק כלל, מהיר כן. ולכן הפטיש שלי הוא פידה" הוא שולף ריבולבר שחור משום מקום. ומראה לך שבתחתית הידית רשום PIDA.
"אין לי כל כוונה לעשות השוואת שרירים עם אף גארו כאן ולכן אני האדם האחרון שילמד את הילדים שלך להלחם בכח. "
הוא מביט אל השמיים הקודרים
"מה מטריד אותך זכריני?"

היא מעיפה מבט מתעניין בפידה, אך במקום לשאול עלייה כפי שנראה שרוצה היא נותנת בו מבט רציני, העיניים שלה מעט מצומצמות. "אם אתה לא מגדיר את עצמך חזק במיוחד, למה אתה חושב שאתה...`הלוחם האמיתי` ושתוכל לאמן אותם יותר טוב מאמא שלהם ששרדה מספיק קרבות להגיע למעמד בוגרת?"

החיוך נעלם מהפנים והופך לפס דק "ומי אמר שלא הייתי בקרבות?"
פודה החובות מתישב ליד אילין "את הקרבות שלי עשיתי , איבדתי כמה חברים, ראיתי זוועות, ובעיקר למדתי. למדתי את האויב ולמדתי את הסביבה. היה לי חבר קרוב בשיריון, בתפקיד מ"פ והוא לימד אותי רבות על התו"ל. דבר שהואיל לי בשלב מסויים בחיים".
הוא מסתכל לך בעיניים "תזכרי; survival of the fittest אומר שהמותאם שורד ולא החזק שורד". הוא נאנח אבל משיב בנחישות "אני אתמודד מול כל גארו שבטיפשותו יקרא עלי תיגר, בוגר או צעיר. בקרוב, שמי ירתיע גם את אחינו המושחטים בעזה."

"תגיד אתה מקשיב למה ששואלים אותך לפני שעונה? מה הקשר מה שאמרת עכשיו? שאתה בא לגארו - וכולנו הלוחמים של גאיה, כן? ואומר אני הלוחם האמיתי - כאילו, משתמע - את לא,  זה דרך ממש מסריחה להתחייל שיחה. אתה האורון ואין לי ספק שזה אומר שאתה לוחם מעולה אבל פאק איט זה שנולדת לירח המלא לא אומר שלונה זורחת לך מהתחת וכל השאר לא יודעים מה הם עושים!" היא מסננת לעברו בעצבים, ואז מפנה את ראשה בחדות חזרה לעננים. "פאקינג האורונים...כמו באירלנד כמו בישראל... אותו דבר." היא ממלמלת לעצמה ומורידה שלוק עצבני מהסיידר.

"אוי נקודה רגישה" הוא מושיט את היד וצובט לך את הלחי בקטנה ומנשק את היד שלו
"דבר ראשון - אמרתי שאני לוחם אמיתי, לא אמרתי שאת לא, גם לא השתמשתי ב-ה הידיעה כמו שאת ציינת, דבר שמשנה את המשמעות לחלטוין.
דבר שני - אם תקחי את החיים בצורה שלילית כל הזמן, במיוחד כשאת בהריון, זה עלול לעבור לילדים שלך.
ודבר אחרון - אני לא תמיד שם לב למה שאומרים לי" הוא מצחקק פתאום "ירשתי את התכונה הזו מאבא שלי... הפרעות קשב זו לא מילה גסה"
הוא מחייך "לונה אולי לא זורחת לי מהתחת אבל אני בהחלט יכול להראות לך FULL MOON"

בנהמה, זכריני מבזיקה לקרינוס ותופסת את הזרוע של הא'הרון המחוצף. בצליל חד של עצמות נשברות מהאמה ועד עצם הבריח, היא מעיפה אותו לרצפה בכוח למרות שהוא מנסה להתחמק. מהמכה השניה שלה הוא מצליח להתגלגל ולהתחמק תוך התעלמות מהפציעות שלו, אבל אגרוף מהיר נוסף של זכריני פוגע בפרצוף של פודה החובות, מרסק לו מספר מכובד של שיניים ועצם לסת אחת, ומחשיך עליו את עולמו. צופים מן הצד ישימו לב שאפילו לא היה לו זמן לשנות צורה.

(סיבוב קרב יחיד...)

הגארו ההריונית נאנחת ומרימה את הגארו המעולף, מושיבה אותו על הספסל לצידה. היא טולשת נייר שמוציאה מתיק עור כחלחל וכותבת עליו משהו. לאחר מכן היא שולפת פטיש ויתד ברזל גדולה ועבה שמיועדת לפיסול שיש מאותו התיק ובתנועה מהירה ומיומנת ממסמרת את הייד שלפני רגע ניסתה לגעת בה לשולחן. היא מוזגת את מה שנשאר מהסיידר לכוס זכוכית נוספת שאותה מניחה לפני פודה החובות. היא מניחה את ידה על הראש של הגארו המעולף, מפעילה עליו מגע אם ואז לוקחת את שאר הערכה והולכת מהמקום.

שיתעורר כתוב על הנייר שהשאירה לפניו:

הנה לך 3 טיפים כי אנו הפיאנה מאמינים בנדיבות.

1. אל תזלזל בגארו שאתה לא מכיר
2. שמור את הידיים שלך לעצמך
3. אל תעצבן אישה בהריון

תהנה מהמשקה. זכריני.

בשלב מסויים רפאל מגיע לגארו הממוסמר. הוא מתיישב לידו, ומוזג לעצמו תה מתרמוס.

פודה החובות פוקח עיניים, ממצמץ כמה רגעים כאילו התעורר מחמרמורת, מסתכל על גרינפינגרז ומתפקח.
תלישת יתד המתכת מהיד מוציאה ממנו לא רק דם אלא גם נהמה. הוא יושב בשקט ומסתכל על היד כאילו הוא מחכה למשהו.

רפאל חושב שפודה החובות מביט בפצע שלו באיזה מבט מלא פאתוס, אך במהרה מבחין שזה לא המקרה. "מה אתה עושה?"

"חשבתי שאנחנו אמורים להחלים מהר"

בשלב הזה רפאל לא מופתע. "אתה יודע מה אלפא אומר?"

הוא מסתכל בפתק שעדיין על החזה שלו "לא להציק לאישה בהריון?" וחיוך קטן מופיע על שפתיו

רפאל קם, ומשתנה לאט. הפרווה שלו אפורה ופשוטה. הבגדים שעל הגוף שלו נעלמים אבל משאירים אחריהם חליפת גוף שגדלה יחד עם הגוף שלו. אפורה ועדינה למראה כמשי. "אתה תחתי. תעשה מה שאני אומר לך ותענה על שאלות".

"אז מה אלפא אומר?" הוא לוגם מהסיידר

"תשתנה לקרינוס". הלסת של צורת המלחמה לא בנויה לדיבור. רפאל מדבר מילה מילה לאט. כאילו הוא רגיל

"ראיתי קצת סרטים החיי.... אני צריך להתפשט?"
פודה החובות לא מחכה לתשובה ואתה רואה אותו מנסה לשנות צורה כמה רגעים
למרות הפציעות עומד מולך קריינוס, פרוותו שחורה ויפה, עם פס לבן/אפור מהגרון ועד הבטן, אין עליו שום צלקת המזכירה קרב כלשהו ובגדיו הקרועים תלויים עליו.

רפאל לא מצליח להסתיר את הרגש השלילי שהוא חווה בשל הבגדים הקרועים. אם כי קשה לקרוא אותו כרגע. "בוא איתי. לי ולך יש עסקים בהרצליה". רפאל מסתכל על פרק כף היד שלו ונעלם.

פודה החובות מסתכל סביב, מסתכל על היד שלו מחלימה עם כל צעד שהוא עושה לעבר היציאה מהקיירן.
חוזר לצורת המולד שלו, נכנס לרכב ונוסע עירום.

(קיבלתי יתד מתכת וכוס זכוכית)

שלשלאות מנופצות, שלגמרי הסתכלה על העניין מרחוק, עוצרת אותו לפני הגבול. "אתה לא יוצא ככה." לא נראה שמטריד אותה שהוא ערום.