15/4/22- אחרי המוט- סקטץ' מחפשת את הלל

בבוקר סקטץ' תבוא לקיירן ותחפש את רעם ביום בהיר. איפה היא תהיה?

הלל תשב ליד עץ השיר החדש יותר. תנגן לו בקלימבה שלה.
היא תרים מבט כשסקטץ׳ תתקרב ותפסיק לנגן ״היי סקטץ׳. מה נשמע?״

"בסדר. רציתי לשאול בעיקר מה קורה איתך. עברת המון אתמול"

היא תזמין את סקטץ׳ לשבת ״אני בסדר עכשיו. עד כמה שניתן. המשפט היה קשה והעונש של מפתח צינורות בום טראח מטלטל. כנראה שזה בדיוק מה שהוא קיווה שארגיש.״

"כן. וגם ראיתי שהיית עמוקה בשיחות איתו אחרי המשפט" היא תגיד ותשב ליידה
"אני... עדיין שקועה במחשבות לגבי המשפט הזה. והעובדה שהסוד נשמר לכל כך הרבה זמן..."

הלל מביטה בה בשקט כמה רגעים.
לבסוף היא אומרת ״אם יש משהו שאת רוצה לשאול אני אענה בכל הכנות.״

"את... לא באת לבד לארץ ממה שאני יודעת. לא סמכת על הלהקה שלך מספיק כדי לדבר איתם על זה?"

היא נאנחת "אני לא חושבת שזה היה עניין של אמון. ידעתי שצל של ספק ישפוט אותי בהוגנות ויושר. לא רציתי לאכזב אותו. לא רציתי שידע על מערכת היחסים ההיא.
לא רציתי שידע שאהבה גרמה לי לחולשה. ברור שזו היתה טעות מטופשת של גארו צעירה."

"לפעמים להודות בטעויות שלך זה מה שהופך אותך לחזק יותר." היא תענה
"לפחות. זה מה שאני חוויתי מנסיון אישי. את זוכרת את הערפדים מרעננה שעשו ללהקה הראשונה שלי צרות?"

היא מהנהנת "זוכרת היטב את הקקות."

"העלוקות האלו עשו נזק רב בטריטוריה לכמה גארו. והם השתמשו בהם בתור אמצעי ריגול. אחד מהם היה חיבוק הדוב והשני היה ליברה. שניהם לא איתנו אבל אחד מהם בגלל החטאים שלו.
ממה שאני זוכרת, חיבוק הדוב לא היסס לדבר על מה שעשו לו אח גם לקח אחריות על מעשיו מול להקתו. זה גרם לכך שהנזק היה מזערי בהשוואה למה שקרא עם ליברה." היא תגיד עם מבט קודר.

"אני אודה שמאז כשאני רואה גארו שחוזרים על הטעויות האלו אני תמיד חוזרת לגארו האלו והחטאים שלהם בקיץ- למרות שכמעט ועברו שנתיים..."

"את מוכנה לספר לי את הסיפור? אני יודעת שליברה נשפט אבל לא הייתי נוכחת. אני זוכרת את הבעייתיות של הקשר שלו עם הערפדה... וחיבוק הדוב... אני זוכרת שהיתה לו מעורבות מסויימת אבל פחותה בהרבה."

היא תהנהן
"הכל התחיל בריצה כושלת לבני ברק. ניסינו לחקור בית חרושת ואחרי שאיבדתי סבלנות שלא התקדמנו, התעמתנו עם שבירות רעלה. במקרה, באותו יום, הקמרילה שברו את הפסקת האש שלהם ובחרו להפציץ את הבית שבו שכנו, זאת הייתה התחלה של תקופה שרדפו אחרינו והיה שלב שבו ליברה נחטף ולא אמר לנו מה קרא לו. בלי קשר נשפטתי על כך שפעלתי בפזיזות וסירבתי לפקודות- הייתי מאוד יהירה אז.

בהמשך ליברה התוודא לנו על כך ששתפו לא את המוח. הסיבה שהוא בחר לשמור את זה לעצמו זה בגלל שהוא חשב שהיינו חלשים מדי. היה לו אכפת מאיתנו אבל הוא לא סמך עלינו והטיל בנו ספק.
זה היה אחד מהדברים ששבר את הלהקה לדעתי. ובסופו של היום כשאני וסארג' קראנו עליו תיגר הוא לא קידם את זה בעצמו..." אגרופיה של סקטץ' מתכווצות

"אני זוכרת שהייתה ריצה... שבה שאר חברי להקתי ואספלט רצו כדי להתנקם בערפדית שהובילה את כל המהלך. אני לא יודעת עד כמה זה הזיז לה. אבל היא שוכנת ברעננה.
בסופו של היום אני לא רוצה להיות מעורבת איתה יותר.
ומאז סארג' עשה רילוקציה בעקבות שבטו, אחת עם הפרא הלכה לדרכה אחרי נסיון אחר כושל בהתלהקות וליברה הוצא להורג".

הלל מקשיבה בשקט.
"סיפור קשה סקטץ'." היא אומרת לבסוף בקול מלא אמפטיה "אם זה מנחם אותך, ככל הידוע לי, הערפדית ההיא עזבה את הארץ."

"את חושבת שהעובדה שליברה הסתיר מכם את מה שקרה היא מה שהוביל למותו לבסוף או המעשים עצמם?"

"העובדה שהוא הסתיר" היא עונה
"גארו מכתימים את ידם בדם לא מותר גם אם הם לא רוצים כך. זה בטבעינו. לכן יש להקה. לכן יש ספט. לכן יש אומה. וקהילה שם כדי לתת גב לגארו גם כשהם טועים." היא תגיד
"בכך שהוא הסתר דברים - ליברה לא רק הלך נגד הליטאני הוא גם הלך נגד הקהילה שלנו. וגארו שלא יודע להעריך את העובדה שהוא אינו לבד אף פעם... הוא לא גארו ששורד לזמן רב"

הלל מביטה בסקטץ ארוכות ״את ברת מזל סקטץ. יש לך אמון חזק בקהילה סביבך וזו מתנה שאין לכל גארו.״

"תודה," היא תגיד עם חיוך חם. "זה משהו שלמדתי הייטב משבטי"