10.7 - מאכות או לא מאכות, זאת השאלה

אחרי שתיגר האהרונים מוכרע ראש צלול נותנת למשתתפים הנועזים זמן לנוח, לדבר ביניהם והכי חשוב, לאכול פשטידה. כשנראה ששוברת גלים מתפנה, היא ניגשת אליה. "כל הכבוד. נלחמת טוב. כמו גארו."

שוברת גלים מחייכת. היא נראית מרוצה ושבעה למדי.
״תודה. אני חושבת שכולם נלחמו יפה, אבל תודה.״

"ללחימה עם נשק יש זמן ומקום, אבל חפצים באים והולכים. מסוכן להסתמך עליהם. אותי לימדו שגארו נמדד באמת כשהוא נלחם עם מה שגאיה נתנה לו." ראש צלול עונה.

-

״תראי, הראינו היום לאקזיט את הסכנה שבלהסתמך רק על נשק חם- אבל בסופו של דבר, גם זעם יכול לבוא וללכת. גם טפרים. יותר חשוב להיות ורסטילים, ולדעת מול מי אתה עומד.״ היא מושכת בכתפיה. ״נגיד- רימונים זה מעולה, אבל לא כדאי לבנות עליהם בקרב שכולל שני ילדי גאיה.״

חיוך משועשע עולה על שפתיה של ראש צלול. "לא כדאי. וכן, להתאים את עצמך למצב זה חשוב, זה נכון. לוחם טוב נמדד גם בזה." היא עוצרת לרגע. "בכל אופן... רציתי לשאול מה קרה שם עם בלי עקבות."

״אה.״ החיוך של שצף גדל, אבל נעשה קצת פחות שבע רצון באותו הזמן. ״כן, הנחתי שתרצו לדעת את זה. קצת לא נעים לי, זה לא סיפור מאוד מחמיא בשבילו, אבל אני מניחה שזו האמת- ואם אני לא אגיד אותה, כל שאר האהורונים בספט יראו כמו שמוקים רציניים. בקווים כלליים: הוא ניסה להטות את התיגר לטובתו בצורה לא הוגנת, וכולנו די התעצבנו. לא הייתה איזו הסכמה לעשות עליו עליהום, אבל נראה לי שלב, אלקטו ואני פשוט הגענו באותו הזמן למסקנה שאנחנו מעדיפים שכל אחד מאיתנו ינצח ולא הוא.״
היא חושבת על זה רגע.
״אותו העיקרון כמו הנשק, בעצם. טריקים זה כלי טוב, אבל צריך לדעת שלא יעלו עליך, ורק ליתר ביטחון- כנראה עדיף לא לעשות אותם על ארבעה אהורונים שבדיוק סיימו להשחיז טפרים.״

"מה הוא ניסה לעשות?"

״הוא הגיע עם תנאים מוכנים, אמר שהוא קבע אותם בתור ״ראשון האהורונים הזמני״. התוכנית הייתה שאנחנו עושים טורניר קטן כזה, והמנצח נלחם בו. כלומר, הוא נלחם קרב אחד, כל אחד מאיתנו אמור להילחם שלושה. אמרנו לו שא׳, אין דבר כזה ״ראשון האהורונים הזמני״, ב׳, גם אם היה משהו כזה אין שום סיבה להניח שזה דווקא הוא, וג׳, גם אם היה כזה דבר וזה היה הוא - זה עדיין היה חתיכת מוב מסריח.
הוא רב איתנו על זה. אם הוא היה ראגאבש, הייתי מפרגנת ליכולת שלו לעצבן ככה כל אחד ואחד מאיתנו בתורו, אבל לא נראה לי שזה היה בכוונה. באמת, אפילו כשהוא וכל השאר הסכימו לתנאים שאני הצעתי במקום - אלה שבסוף נלחמנו בהם - הוא ניסה להכניס עוד שכתובים קטנים, בלי שנשים לב. שינויים מינוריים בתנאים הרגילים של תיגר שלרוב לא משנים הרבה, אלא שכל אחד מהם היה כדי לאפשר לו להשתמש באיזו טכניקה או מתנה שזמינה רק לו. הוא רצה לוודא שגם לגארו הכי ראוי בעולם לא יהיה סיכוי לנצח אותו. אני לא מבינה את זה. ואז הוא מדבר על למלא את הנעליים של רנסנס?״ נראה ששצף צוברת איזשהו מומנטום של כעס תוך כדי הדברים, אבל היא עוצרת, ונושמת עמוק. ״זה… היה רע לראות את זה. פשוט רע. אבל אני לא שומרת טינה. נראה לי שהוא למד את הלקח.״

"יופי. התנאים שהוא הציע באמת נשמעים לא הוגנים, אבל התנאים שלך התקבלו והוא קיבל את הניצחון שלך, אז נראה לי שטינה זה מיותר."

״את צודקת. אבל לפעמים זאת עבודה, לא להישאר כועסת. עבודה קשה. לא שהניצחון או ההפסד עד כדי כך חשובים לי בפני עצמם, כן? אבל זו המורשת שלה. חשוב לי שזה יהיה מכובד.״
היא נאנחת.
״את יודעת מה החלק הכי אירוני? אני חושבת שאם בלי עקבות סתם היה מגיע לקרב, בלי איזה יתרון או חיסרון מיוחד, סיכוי טוב מאוד שהוא היה מנצח.״

"אולי. אבל דיברנו על מדדים שלוחם נמדד בהם - יושרה זה אחד מהם."

גוון מחייכת.
״יושרה, ו… פופלאריות. יש מי שמצליח להשיג אהדה בלי להיות באמת ישר, אבל כמו שראינו היום, לפעמים לנסות מתפוצץ לך בפרצוף, במיוחד אם אתה לא מישהו שזה בא לו בטבעי. לרובינו יותר קל, יותר הגיוני, להיות באמת ישרים וטובים. ו, כמובן, זה גם מרגיש טוב יותר בבטן.
אני חושבת שזו הבעיה של בלי עקבות, את יודעת? הוא בחור טוב. הוא ניסה להיות לא ישר, חשב שזה יעיל יותר, אבל זה לא היה- כי הוא לא טוב בזה.״

"נראה לי שזה מהדברים שעדיף לא להיות טובים בהם." ראש צלול אומרת.

״אני לא כל כך בטוחה.״ גוון מהרהרת. ״זה שימושי, קצת ערמומיות. לי אין את זה כמעט, אבל אני מתחילה לחשוב שצריך לפתח את היכולת באיזושהי רמה כדי להצליח להשיג תוצאות.״

"להשיג איזה תוצאות? מול מי?"

״מול האויב, מול אנשים, מול מי שאפשר להשיג תוצאות מולו. את יודעת, בשורה התחתונה, אם את תמימה מידי, זה די אותו הדבר כמו לא להיות חכמה. אותה התוצאה. את יכולה רק להיות כלי בידיים של אנשים אחרים. אם הם טובים ויעילים, את תהיי טובה ויעילה. אם הם לא את לא גם. כי זה מה שקורה כשאת לא מפקפקת. זה לא רע בהכרח, אבל בשביל להתקדם - כספט, כאומה - אנחנו צריכים יותר אנשים שיודעים לחשוב, לא יותר אנשים שיודעים למלא פקודות. את מבינה את הכוונה שלי?״

"אני חושבת שאת מערבבת כאן כמה דברים. להיות ישרה לא אומר שאת תמימה, ולדעת לחשוב לא אומר שאת ערמומית. אפשר להיות ישרה ועדיין לדעת לחשוב בעצמך, להטיל ספק כשצריך ולא לתת לאחרים להשתמש בך."

״יכול להיות שאת צודקת, שאני עושה סלט. בסופו של דבר אנשים לא חייבים להתנהג בצורה ערמומית כדי להצליח, אפילו ההפך הרבה פעמים. אבל אני חושבת שצריך לדעת… טוב, להעלות את זה בדעתך. להרגיש את זה באוויר.״
היא מושכת בכתפיה בניסיון מאומץ לשדר נונשלנטית.
״אולי אני פשוט התרגלתי מידי לעשות מיקור חוץ לחשיבה ביקורתית, אם את מבינה את הכוונה.״

ראש צלול חושבת על זה לרגע. "לא."

שצף מצחקקת.
״פשוט, תמיד מאוד הסתמכתי על הלהקה שלי. על רנסנס במיוחד. עכשיו אני צריכה לחשוב יותר לבד, ואף אחד לא מפקפק בשבילי בדברים כדי שאני אוכל להישאר כל כך תמימה.״

ראש צלול מהנהנת. "לסמוך על הלהקה שלך זה טוב. להסתמך זה משהו אחר. עכשיו יש לך הזדמנות להתפתח."

היא מהנהנת.
״הזדמנות זה דבר מאוד יפה, אבל נדמה לי שיש לי כמעט חובה.״

"כן, זה נכון. לכולנו. אז למה את מתכוונת כשאת אומרת שאת תמימה?"

היא מושכת בכתפיה.
״את יודעת, מאמינה להכל, לא מרגישה צורך לחשוב על דברים יותר מידי. זה כיף, אבל זה לא יכול להימשך לנצח. בטח גם לך הייתה תקופה כזאת.״