4.2.23 המשך שיחה בין אלית'אה לגאירפריד.

פרולוג

כשהם יתרחקו מאיזור האורחים לגבולות הקאיירן גאיירפריד ימשך:

"הקלייב נוצר עבור סר, כשזה קיבל את התפקיד והמעמד. הוא לא היה קיים קודם לכן." הוא חושב עוד קצת.
"אם אתרפס בפני סר עכשיו, זה לא יפתור שום דבר, נכון? הקלייב ישתה עוד דם של חברי ספט."

נראה שהחלק הראשון לא היה מוכר לאלת'יאה קודם, והיא עוצרת לחשוב, ועונה בשאלה. "אתה ראית פעם את סר מפעיל את הקלייב? לא כדי להכות, את מה שהיא עושה בגלל מה שהיא."

"שמעתי על כך, אך כל פעם שהיא נשלפה בנכחותי זה היה כנגדי או כנגד חבר ספט."

"הוא קצת מהיר עם הקלייב נגד חברים. אבל גם מאוד מהיר איתה כדי להגן. ראיתי אותו כמה פעמים מאוד קרוב למוות כדי להגן על פראקסיס או על אחרים. כמה דם שהקלייב הזה שפך, הוא גם שפך את של סר כדי להגן על אחרים." היא עוצרת. "אני לא אומרת את זה כדי להגן על סר, אלא על הקלייב. לא אשמת הרוח או השושלת שנושא אותה מישהו...ילידי אנוש אומרים - בעייתי? אם יחליטו לקחת אותה ממנו, או יום אחד היא תהרוג אותו, זה לא בידיים שלך או שלי. גם להרוס אותה, לא החלטה שאתה היית אמור לקבל. אתה יכול לבחור שישפטו אותך, או להילחם, אני לא אגיד לך לא, ארתה גדול מספיק להחליט לבד. במחשבה שלי התוצאה הסופית תהיה דומה, וחשוב יותר הפתרון שיפתור את המחלוקת, לא יאריך או יעמיק אותה."

"אני מקבל שמגיע לרוח הקלייב התנצלות, אולי גם לשושלת. המעשה נעשה בצער רב.
אבל אני לא יכול להוריד את הראש שוב בפני נושאו, לא עד ששופט יחליט שהוא פעל כשורה, לכל הפחות.

אם אעשה זאת, זה ינציח את השיטה. עוד דם ישפך, חיים יהיו בסכנה.
אני שונא את זה בכל שביב נפשי."

"הוגן." היא מהנהנת. "אז תן לשופט להחליט. זו לא פעם ראשונה שהוא שולף קלייב על מישהו בספט. אפשר שזה יותר מדי פעמים, יותר מאחת, וצריך לברר את זה איתו. אם שופט מהבית שלו יגיד את זה בדרך שהוא ישמע יותר טוב, זה לא רע."

"תודה." נראה שהוא שואב עידוד מכך שאלת'יאה אומרת שזה הוגן.
"איך להקתך מתמודדת עם האירועים? לבי יצא אל 'מכה בברזל' וככל שאין לי ספק לגבי גבורתו וכוחו,
נראה היה שהוא זקוק לכתף של שוברת גלים. ושהמשא כבד עליה לא פחות."

היא מסתכלת לכיוון הרצפה. "מכל המוטים הטפשיים להיות בתורנות שמירה בטריטוריה בהם, דווקא באחד הזה לא הייתי כדי לעזור. היה להם מוט קשה, אבל הם גארו חזקים, זה לא מה שיפיל אותם. מכה בברזל היה בדרך לעזוב גם לפני. חבל לי שאפשר שיחשבו שזה בגלל מה שקרה."

גאיירפריד חושב.
"גם אם מכה בברזל היה עוזב בעקבות זה הייתי מתקשה להאשים אותו.
מעטים הפנרירים שמוכנים למות על גינוני כבוד מפגרים של כסופי ניבים." נראה שהוא רוצה להוסיף משהו אבל מוותר על כך.

"את יודעת בימים עתיקים כששני צדדים באו להילחם. חומות המגנים יכלו לעמוד זו מול זו במשך שעות.
ככל שהולחם התבגר, וקיבל וותק, כך היה לו קשה יותר לסגור את המרחק ולהתחיל בהרג.
לוחמים צעירים לא הבינו זאת וששו עלי קרב.

כדי לפתור זאת בדיוק נוצרו טקסים, ריקודים, כלים מוזיקלים. זה המקור של טקס ההתרברבות לדוגמה.
גארו וותיקים פותרים את הבעיה הזו בזעם גבוהה, בד"כ הגיל והוותיקות מאפשרים להם לשלוט בו.
אבל זה עדיין דבר מסוכן."

נראה שהיא לא לגמרי עוקבת. "בשביל לדאוג שסכסוכים בין גארו לא ייגמרו במוות, יש אדון תיגרים. אם הוא לא הצליח להבהיר האם קיים תיגר או לא, ואם סר צודק או לא כשהוא מתקיף, זה כישלון גם שלו. אם זה לא דבר שהיה אמור להגיע לקרב עם קלייב, והגיע כי לא מנעו את זה, אז מי שלא מנעו צריכים לחשוב עם עצמם איך ולמה זה קרה. בתוך ספט לא צריך שורת מגינים, צריך רק...מחשבה בריאה? היגיון, כלומר. זעם זה מסוכן, גארו הורגים אחד את השני סתם, זה קורה. כאן, זה לא קרה. הרבה יותר קל להרוג מישהו לגמרי עם קלייב מאשר רק כמעט להרוג אותו, אתה מבין את הכוונה? אם גארו בספט היו רוצים להרוג, הדברים שתיארת לי שקרו היו יכולים להיגמר בהרבה לוחמים מתים."

גאירפריד מגחך מכשלונו להעביר את המסר.

"דיברתי על שוברת גלים, הקושי שלה לצפות באחרים נופלים או נפגעים ילך ויעלה.
כמנהיגה היא תדרש למצוא דרך להתמודד עמו, לשאת את המחשבה, ולעיתים לצוות על אחרים להיפגע.
כחברת להקת שלה את יכולה לעזור."

"אה, זה. כן, היא תצטרך ללמוד לקבל החלטות קשות בסוף. לא להתרגל לזה מדי, כי אז ההחלטה הופכת לקשה רק עבור מי שנהרגים, לא עבור מי שקיבלו את ההחלטה. להגיד לה את זה לא עזר עד עכשיו. אולי אני אראה לה סדרת טלויזיה לגבי זה. טלויזיה אנושית מאוד טובה בלהעביר מסרים, כי יש להם זמן מוגבל." היא מסבירה.

הוא משועשע מהרעיון.
"משהו שחשבת עליו?"

"המחנך שלי האמין בטלוויזיה ככלי ללימוד אנושיות. יש סדרה על אנשים בחלל, שמאמינים ברעיונות שמאוד מתאימים לילדי גאיה. אחת מהן צריכה ללמוד שכדי לפקד ולהנהיג היא צריכה לפעמים להקריב, זה לוקח לה פרק שלם. בזמן של האנשים בטלוויזיה, כמה שבועות, או ימים. בזמן של מי שרואה, פחות משעה. סיפורים זה מאוד יעיל ככה. הם כולם לבושים מאוד מוזר ולא נוח, במחשבה שלי." היא מטה את הראש הצידה ומשנה נושא בחדות. "לא קראת תיגר על הבכירות של שצף, אבל לא אהבת את הסיפור שלי. הפתיע אותי לשמוע שלא קראת. שימח, גם."

גאיירפריד חושב.
"כן, אני חושב שאני יודע על איזו סדרה מדובר.
לגבי שצף:
ובכן ביקשתי שהסיפור בכירות שלה יהיה סיפור שאני גאה לספר בכל האומה.
קוויתי שאת תספרי אותו אבל לא עשית כן.

מצד שני, שאלתי האחרונה הייתה מה דעת הבכירים ומעלה, נכון?
הגיע בכיר וסיפור עד כמה ומדוע היא ראויה לבכירות.
הוא סיפר את זה היטב וזה הסיפור שאוכל לחזור עליו בגאווה."

"מצחיק." היא לא נראית משועשעת בשום צורה. "שצף אמרה שדווקא איך שהבכיר סיפר גרם לפראקסיס ושובר המסגרות לקרוא תיגר, וכשפראקסיס שמע מה היא באמת עשתה, הוא משך את הערעור שלו. אולי גם שובר המסגרות ימשוך, לא יודעת. אבל, אם בכירים מהשבט שלה תומכים בה ואתה רוצה לחזור ולספר את הגרסה שלו, אני לא מתנגדת. לסיפור יכולות להיות הרבה גרסאות, זה חלק מהקסם של מילים. גם אני הייתי יכולה לספר את זה בכמה דרכים אחרות. בחרתי באחת שבמחשבה שלי הכי התאימה לשצף. היא הסכימה שזה מתאים, שזה בעצם מה שחשוב."

"אני יכול להבין את הבעיה שלהם. אני בטוח שזה שהגריפין היה מאד מאד מרוצה ממעשה של חבר שבט שלו, לא בהכרח היה מעורר סימפטיה בגארו רבים.
אבל אני יודע את מעשיה מול קרוס אטלנטיק והבכיר נתן על זה דגש.

זה שפראקסיס ושובר המסגרות קראו תיגר בעקבות הסיפור של הבכיר מאכזב במעט, כי כחברי ספט הייתי מצפה מהם לדעת את הסיפור המלא, אבל בעיקר מחזק את הנקודה שלי.
הסיפור צריך להיות אוניברסלי, לטעת גאווה בכל חברי הספט, ללא קשר לשבט שלהם הטוטמים שהם מעריכים, ודעותיהם הכלליות.
הספט שלנו הוא זעיר אנפין לאומה, ובימים האחרונים כולנו רוצים שלא יהיה כל ספק שהדמיון בין השבטים עולה על השוני.

לכן הדגש חייב להיות הצלת בני דם, לחימה בתולע והשמדתו.
הפרטים יכולים לסופר לאלו שיכולים ורוצים ללמוד מהם.
זה מונע בלבול, זה מונע ספק, זה מחזק אחדות."

אלית'יאה מהמהמת רעש לא מחייב כלשהו. "אלה מחשבות שלך, ויש בהם הרבה נכון. המחשבות שלי לא לגמרי זהות, ואולי זה בסדר. המבחן ששצף קיבלה לא היה מבחן שהיה מתאים, אולי, למישהי משבט אחר. כמו המבחן של סטיקי פינגרז, נניח - זה היה מאוד מבחן של מהלכת זכוכית, והיא באמת לא סיפרה אותו בכלל, והרבה ערערו על הבכירות שלה וגם היום היא לא בכירה. מישהי שהיא לא ילדת גאיה הייתה ממלאת את המשימה אחרת. אולי יותר גארו היו מתים. אולי לא. אולי היא הייתה מצליחה, אולי לא. גארו שהוא לא גולש סיליקון היה אולי עושה את המבחן של צלקת כסף אחרת, אבל המבחן שלו היה יותר לפילודוקס מאשר עם כיוון של שבט. זה טוב שאני לא מי שמחלקת מבחנים." היא מסכמת.

"גם לגבי אחידות ודמיון בין שבטים...המחשבות שלנו לא דומות. באמת במחשבה שלך כולנו רוצים להיות בטוחים שיש יותר דומה משונה בין שבטים?"

"כן, מלבד המלחמה בתולע ועקרונות הרינאון המשותפים שנגזרים ממנה מעט מאד מאחד אותנו. עכשיו אני לא אומר שזה לא נכון ששבטים יעשו דברים בצורה שונה,
אבל דורות של מחלוקות, אופי אנושי, אופי זאבי וזעם
אומר שהתנגדות לכל דבר היוצא מן הכלל תתקיים ותהיה חזקה.
לכן לאומה אנחנו מספרים את הסיפורים בצורה מסויימת.

אם יש גארו, להקה, ספט או שבט שהפרטים המדויקים, יועילו לו מומלץ לספר להם את הפרטים. אבל לא לכולם.

הרוב יסתפקו ויהיו מרוצים מתיאור מפורט של עצירת זימון רשע טהור, חיסול ארגון תולע בין לאומי, והצלת בני דם.

'תגיד מה שתגיד על ילדי גאיה פציפיסטים ואוהבי שלום שצף נלחמה בעוז בתולע וחיסלה אותו.' היא האמירה הכללית שתסתדר עם מירב הגארו באומה, תעודד הסכמה, אחדות מטרה, ותמנע ריבים על מהותנו (ריבים מסוג 'אנחנו לא נסיכות דיסני' שלא מועילים לאיש)"

ההבעה שלה משדרת חוסר הסכמה רבתי, אבל היא לא מפרטת את עמדתה. "תספר איך שאתה רוצה לספר, ואני איך שאני. אם כל הסיפורים היו אותו דבר היה מאוד משעמם."

"תספרי מה שתרצי, אבל אם בחירת הסיפור שלך על גארו תיצור יותר התנגדות מתמיכה במעשה שלו, מהר מאד גארו יפסיקו לבקש מהם לספר את סיפוריהם, ומספר הבכירים הראויים שלנו באומה, שגם ככה נמוך, רק יפגע."

"אם הסיפור והמעשה לא ראויים לבכירות, אנשים יערערו, וזה גם בסדר. אפשר לבנות מוניטין בעזרת גאליארד, אבל לא רק. צריך שיותר מגאליארד אחד יספר, ויותר מסיפור אחד. על שצף למשל היה מעגל שלם, לפני כמה ירחים. מי שלא חושב שהיא מספיק ראויה להיות בכירה, שיתווכח. גם להתמודד עם ערעורים זה חלק מקבלת הכרה במעמד." היא נשענת אחורה בנוחות. "במחשבה שלי, עשיתי הרבה פחות בשביל לפגוע במעמד הבכירים באומה מאשר נניח המלך העליון של הפיאנה. סיפרתי את הסיפור כמו ששצף הייתה רוצה שהוא יסופר. הגרסה היבשה קצרה ומשעממת."

גאיירפריד צוחק.
"אני לא יכול להתווכח על האחרון. אם כי שזה נוגע במלך אולי אפשר להצביע גם על הבכיר שפגע במעמדו.
אבל אני לא מתיימר להבין את השבט שלו, בגלל שאחד התכחש למשפחה המשפחה מתכחשת לו?
זה לא נשמע כמו מעשה משפחתי במיוחד. אני מתכוון, אפילו גחלת, אדום טפרים, הכיר בבני דם אנושיים כמשפחה.
כנראה היה מעדיף שילכו על ארבע אבל משפחה לא בוחרים. את יודעת?"

"עושה רושם שמשפחה, זה יותר אימרה שצריך לשמור עליה למראית עין.
אני מניח שהיה שם קרע עמוק יותר."

"כנראה היה. והסיפור עם המשפחה שלו, ממה שהאוזניים שלי שמעו, מסובך. מאוד. דברים שאפשר שקורים רק בספט ישראל, שזה טוב כי אם היו קורים יותר אז לכולם היו חיים קשים יותר. אבל אני לא רוצה להגיד דברים לא יפים על המלך העליון מאחורי הגב שלו, עדיף להגיד לו ישר מקדימה, בפנים. ואז הוא יוכל להכות אותי או להתווכח איתי אבל לפחות הוא ידע מה המחשבות שלי."

"את בוודאי צודקת."