10.4 ביקור אצל פאנג וונאר

אלית'יאה מגיעה לגבול הטריטוריה אחר הצהרים, באומברה, ומייללת בכניסה. היא מביאה איתה בקבוק יין.

סקטץ׳ מגיעה. יש לה מבט ריק בעיניים. ״הי אלית'יאה.״

"היי סקטצ'. אני מאוד מצטערת על שומר אחותי, הוא מת גיבור אבל כולנו נתגעגע אליו."

סקטץ' נותנת לה הנהון קל. "תודה...ותודה על היין."

"זה מקובל, לזיכרון של ילידי אנוש." היא מעבירה אותו. "יש דבר שאני יכולה לעזור לכם בו, לך ולשלהבת קיץ? גם בכלל, וגם - אם תרצו - בלארגן טקס מוות במוט הבא?"

״כן. אני אשמח לארגן לו טקס." היא תגיד, ״ובתקווה ואף גארו חצוף יזלזל בו במהלך הלוויה…״ המבט בעיניים שלה מאוד קודר וירוד.

"לא יקרה." אליתיאה נשמעת מאוד בטוחה בזה. "אחרי הטקס, אחרי שהקיירן נפל...ישבנו קצת וסיפרנו סיפורים על שומר אחותי, אמרנו דברים טובים ונכונים. שלום בחוד החנית יבצע טקס שבח לזכרו, שכל האומה תדע שהוא הקריב קורבן גדול למען האלפא, למען כל הספט. אף אחד לא יעיז להגיד משהו לא נכון או לא מכבד."

״אני אצטרך להודות לו בהזדמנות.״ סקטץ' אומרת בחיוך קטן. ״בואי לדירה. זאת שיחה ששווה לעשות בפנים."

אלית'יאה מתלווה אליה פנימה, וסקטץ'מביאה לה פיצוחים ודברים אחרים. הספה של הבית בבירור יותר מבולגנת ומראה סימנים שמישהו ישן שם. ״מה שהכי כואב לי… הוא שלפני המוט היינו בריצה הכי מוצלחת שלנו. הצלחנו להיכנס לתל אביב ולצאת כולנו שלמים…״

"שמעתי שהייתה לכם ריצה טובה, יהיה טוב לשמוע יותר. צריך לספר את כל הסיפורים של תל אביב כדי שיזכרו, שמענו רק חלק."

"אני אספר במוט הבא."

"יופי. נזכור אותו טוב, מגיע לו."

סקטץ' מוזגת לעצמה יין בתוך ספל קרוב ומתחילה ללגום. ״אני גם הכרתי אותו לפני שהיינו גארו. אני זוכרת את זה כאילו זה התרחש אתמול. חבורה של ישראלים בשממות של המידווסט… צריכים עזרה עם פנצ׳ר. אני ואבא שלי עזרנו להם. להחליף את הגלגל. ואז הם התארחו אצלנו לארוחת ערב. ולמרות העובדה שלא היה לנו הרבה מה להציע. הם עדיין העריכו את מה שכן נתנו להם, ודורון הרגיש כמו האח הגדול שאף פעם לא היה לי." הלחיים שלה מסמיקות מהיין.

"לא ידעתי את זה." אלית'יאה מקשיבה בעניין. "יש לך הרבה זכרונות טובים ממנו, זה לא דבר רע. מיוחד מאוד לרוץ יחד כל כך הרבה זמן."

״ורציתי שיהיו לנו עוד סיפורים בייחד. אילו סיפורים היו לך איתו?״

"פחות משרציתי. רצנו יחד פעמיים, אולי שלוש. אבל עבדנו יחד בשיקום של הספריה קצת, ושמעתי ואני אזכור סיפורים עליו כדי להעביר הלאה. רוח שניה כיבד אותו והעריך אותו כמשגיח, רעם ביום בהיר העריכה אותו כתאורג ומלומד."

״עם סיבה טובה.״

"מאוד, כן. הוא עשה הרבה, בלי הרבה רעש. מסוג הגארו שישימו לב שהם חסרים בלי שהעריכו אותם מספיק כשהם היו." אלית'יאה מאשרת בעצב מסוים. "היו לו גורים?"

״לא, אבל הייתה מישהי שהוא אהב. קראו לה אליסון. קית׳יין שעזרנו להציל.״

"אתם שומרים עליה עדיין?"

"ברור."

"טוב. אם צריך עזרה איתה...סטונוול יודע על קית'יין הרבה, תשאלו אותו ואת האיש שלו."

"תודה על התזכורת אלית׳יאה."

"גאליארד מעביר מידע." היא מסמנת חצי אישור בתנועת יד. "זה קשור למה שרציתי לשאול אותך. קיבלתי מבחן בגרות."

״הגיע הזמן.״ סקטץ' מחייכת. ״מה הוא?״

"לקבל אישור מכל הגאליארדים הבוגרים בספט שאני יכולה להיות בוגרת."

"את מקבלת את האישור שלי" היא אומרת עם חיוך.

"תודה, זה מעודד." אלית'יאה מרכינה ראש בתודה. אחרי עוד כמה חילופי דברים קצרים, היא נפרדת ועוברת הלאה לגאליארד הבא.