10.4 בערב, עוד תחנה בסבב (ביקור אצל עכבר אדום)

בשעות הערב, אלית'יאה מגיעה לגבול הטריטוריה בחולון באומברה ומייללת לתשומת לב.

ניל מגיע לאסוף אותה מהגבול. "מה שלומך אלית'יאה?"

היא מושכת כתף אחת. "בסך הכל בסדר." ומושיטה לו שפן סלע שנראה שעוד היה חי לפני כשעה. "נמאס לי לחפש אוכל בחנויות אנושיות, פסח עושה את הכל מוזר. בערה פנימית סיפר לך מה קרה במוט, כן?"

"כן, לצערי הרב לא יכולתי להגיע. תל אביב קרובה מדי ואומנם ניצחנו שם אבל לא הייתי בטוח אם לא יברחו משם דברים לכיוון שלנו."

"צודק, חשוב לשמור על הבית." היא מהנהנת. "בוא במוט הבא, נצטרך הרבה גארו שם."

"אני מתכוון לבוא. יש תוכנית מסודרת? הבנתי שכבר מדברים על לנסות לבנות מחדש את הקיירן."

"מדברים, כן. לא איתי עדיין, אז אני לא יודעת. אבל יהיה טקס, גם אם עוד לא יהיה קיירן שוב. חשוב לא לאבד את עצמנו, ולזכור שגם בלי קיירן אנחנו ספט ואומה."

"חשוב מאוד, בייחוד בזמנים כאלה."

"כן, בדיוק." היא עוצרת לרגע. "באתי לשאול שאלה בשביל מבחן הבגרות שלי."

"בהחלט ראוי...אני מקווה שאוכל לענות."

"זו לא שאלה מאוד קשה, במחשבה שלי. המבחן הוא לקבל אישור מכל הגאליארדים הבוגרים בספט שאני יכולה להיות בוגרת גם."

"השאלה לא קשה, אבל התשובה בהחלט דורשת מחשבה. כיוון שלהגיד כן זה גם לקחת אחריות. אני אגיד לך ככה, ממה שאני מכיר אותך את בהחלט ראויה להיות בוגרת. אבל בשביל אישור רשמי אני ארצה דבר אחד פשוט.
ספרי לי סיפור, שאת ומעשייך הם הדבר המרכזי בו. סיפור שבו למדת שיעור חשוב. סיפור שמראה שאת ראויה להיות בוגרת. לאחר שאשמע את הסיפור הזה אתן לך את ברכתי."

עכבר אדום מתישב, מוציא שתי בירות מציע לאלית'יאה אחת ומחכה.

היא מתיישבת, פותחת את הבירה אבל לא שותה אותה. "אתה יודע שזו לא פעם ראשונה שאני מקבלת מבחן בגרות, כן? בקודם הצלחתי."

ניל מקשיב בשקט. לא מגיב בינתיים.

"אה. אתה לא יודע." היא נאנחת. "בסדר. אני אספר, כי במחשבה שלי זה דבר לדעת לפני שאתה עונה או שואל. "נולדתי תחת ירח פילודוקס. כשעברתי שינוי, חינכו אותי להיות פילודוקס. עברתי טקס חניכה, מבחן בגרות, הייתי פילודוקס כמה שנים. לא מאוד טובה, לא מאוד רעה. ואז האלפא שלי נהרג. באבל, בזעם, אני והאומגה...עשינו דבר אסור. הפרנו את החוק הראשון. שמונה גורים נתתי לגאיה, אחת לקחתי לעצמי באנוכיות, בפשע. זה היה ההישג הכי גדול שלי בפחות משעה שהובלתי להקה. להפר ליטאני." היא אומרת את זה ביובש ובטון של מי שמספרת את הסיפור כבר כמה שנים. "שפטו אותנו, כמובן. נתנו לי לחיות ולהישאר באומה ובשבט, אבל לא באדמות הטהורות, ולא להמשיך להיות פילודוקס. במחשבה שלי, ובלי להגיד לרגע שפיבי טועה במולדים שאנחנו מגיעים אליהם, אני יכולה להיות גאליארד טובה בהרבה משהייתי פילודוקס. אבל זה לא המבחן בגרות הראשון שלי."

ניל נראה מאוד לא מרוצה מהסיפור אבל הוא לוקח אוויר: "אני מבין, זה סיפור חשוב. אבל לא ממקומי לשפוט אותך על מה שהיית ולא ממקומי לפקפק בך כפילדוקס. ביקשת ממני לתת לך את ברכתי כגאליארד ולכן אני עדיין מחכה לסיפור."

"לא ניסיתי להתחמק מסיפור, רציתי להראות תמונה מלאה, כדי שתדע את הפרטים שצריך לדעת כדי לקבל החלטה." היא חושבת. "מה מראה שאני ראויה להיות בוגרת? במחשבה שלי, קשה להגיד. אני יכולה לספר שבמוט, כשהיה ספק אם יש מספיק זמן והיו שטענו שלא נכון לקיים טקסי מוות לאלה שנהרגו בתל אביב ובימים שלפני, כי לא נספיק להגן על הקיירן, אני התעקשתי לעשות אותם ועזרתי לרעם ביום בהיר לדאוג שהם יקרו, להוביל אותם ביחד כדי לכבד ולזכור את מי שנפלו. היה חשוב להזכיר לספט אחדות, לקראת ההגעה של הצלבן השחור, וטקסי מוות מאחדים. אף גאליארד אחר לא היה שם כדי לגרום לזה לקרות, או שזה לא היה להם חשוב, וארבעה שנהרגו מהספט כמעט לא קיבלו את הכבוד שהגיע להם. לא הרבה קורה שאני מתעקשת על דברים - זה לא המקום שלי, בהרבה זמנים ומקרים. במוט, התעקשתי, כי אם היינו מחכים אולי היינו מתים כולנו, או שלא היה זמן, או, מה שבאמת קרה, שלא היה קיירן. אני שמחה שהתעקשתי, ועמדתי על מה שנכון לעשות. גם רעם ביום בהיר שמחה שהתעקשתי. במחשבה שלי, לא למדתי, אבל אולי יישמתי שיעור שלמדתי לפני, וגם זה חשוב."

"זה שוב מידע חשוב, אבל לא סיפור. אני פיאנה אלית'יאה, ספרי לי סיפור."

היא נראית אבודה מאוד ומתוסכלת. "זה נשמע כמו סיפור שמישהו אחר צריך לספר עלי."

"ובדיוק בשביל זה אני רוצה שאת תספרי אותו. את גאליארד, תהיי גאה בעצמך ובמעשים שלך! מגיע לך כבוד! תדרשי אותו!"

אלית'יאה שותקת, וניל מחכה. לא נראה שהוא מאבד את הסבלנות להפך.

"ייקח לי רגע. קח את הבירה שלי גם." היא דוחפת לכיוונו את הבקבוק.

ניל מוציא שני בקבוקים נוספים: "ביום שלפיאנה ייחסר אלכוהול נדע שהפסדנו באפוקליפסה." הוא שותה גם את הבירה השניה בשקט.

"סיפור על סיפור משמעותי שסיפרתי, ששינה דברים ודרש הרבה הכנות ועבודה ולימד אותי דברים, יספיק?"

"אם זה אפי, בהחלט."

"שמעת את סיפור ריצת הבכירות של שצף. אפי מספיק?"

"אני סומך על שיקול הדעת שלך אלית'יאה. זה חלק מהמבחן."

אחרי כמה רגעים וזיגוג עיניים שמלמדים על דיון סוער בקשר להקתי, היא מזדקפת לישיבה קצת יותר פורמלית. "הסיפור על סיפור הבכירות של שצף. ידעתי מה המבחן שלה, וידעתי מה היא עושה, אבל לא הייתי מאוד מעורבת, עד הריצה האחרונה, שהיא ביקשה במיוחד שהלהקה תבוא אליה. ידעתי שהיא מתכוונת לעשות משהו חריג ומיוחד, ושהיא סומכת על מה שהיא קראה תחושת בטן ואמונה. בריצה עצמה, עזרנו קצת, אבל בסוף כל האמונה וכל העבודה היו של שצף, והאתגר עבור מי שהיו שם איתה היה לסמוך עליה מספיק שלא ניסינו לעצור אותה, גם כשהיו מולנו ערפדה ערמומית וספירלה חזק וזועם. זה היה...קשה. מאוד. אבל זה הצליח, היא הגיעה לתוצאה שהיא רצתה, ולנו נשאר רק - לחיות עם זה. לספר את הסיפור."

היא מושכת כתף אחת. "לקח לי זמן להבין איך אני יכולה לספר סיפור כזה, כשהתוצאה כל כך שונה ממה שהיה אמור לקרות, במחשבות שלי, איך אני מסבירה אותו בצורה שגם אני אבין למה זה היה ניצחון. בהתחלה אפילו חשבתי ששצף תספר את זה לבד, ואני לא אצטרך. אבל בסוף, אני הגאליארד בלהקה שלה, אני רצה אחריה וסומכת עליה, ומי אם לא אני יוכל לספר את הסיפור הזה? אז סיפרתי. במחשבה שלי, סיפרתי את הסיפור איך שחשבתי ששצף תרצה להציג אותו, הדגשתי את החלקים שהיו חשובים לה, את הדברים שרק ילדת גאיה הייתה עושה - את הסיבה שהיא מי שקיבלה על עצמה את המבחן הזה. היית שם, אז אתה יודע שעבור חלק ממי ששמעו, זה לא מאוד התאים למה שהם רצו לשמוע בסיפור בכירות. חלק קראו תיגר בגלל זה, והראו את הכוח של סיפור לשנות תפיסה של גארו אחד על אחר. חלק, ששמעו את הסיפור של הבכיר שהגיע למוט שאחרי, רצו לקרוא תיגר אבל משכו את התיגר אחרי שהם שמעו את הסיפור שלי. שלום בחוד החנית טען שסיפרתי לא נכון, שלא הדגשתי את החלקים הנכונים. אולי, בשביל פנריר, סיפרתי את החלקים שלא מעניינים או חשובים. בשביל צלקת כסף, זה לא היה הסיפור הנכון. אולי בספט הזה המעורבב אין סיפור נכון או לא נכון, ואין אחד שכולם יסכימו איתו. אבל למרות התגובות, במחשבה שלי סיפרתי את הסיפור שהיה הכי נכון עבור שצף, ולהגן על הבכירות שלה היה שלה, לא שלי, והיא עשתה את זה מאוד טוב כי הנה היום היא בכירה. לא למרות הסיפור שלי, לא לגמרי רק בגללו, אבל הוא חלק מאוד חשוב באיך היא נעשתה בכירה. אז למדתי כמה דברים מכל האירוע הזה, אבל לא את כולם אני איישם תמיד. חשוב לדעת גם לבחור איך לכוון, בסיפור כמו בקשת וחץ."

ניל שותק, שותה עוד כמה לגימות מהבירה השלישית שלו כבר.

ואז הוא עונה: "אני מודה שזה לא מה שציפיתי לו כשביקשתי ממך לספר סיפור. אבל זה היה סיפור ראוי, על לקח ראוי שבהחלט מוכיח שאת בוגרת. חונכתי בספט של פיאנות, גדלתי ונהייתי בוגר בספט של מכרסמי עצמות והיום אני בספט מעורב. מי כמוני מכיר את החשיבות שבהצגת הסיפור על פי השומעים. ועדיין, אני מאמין ונשמע שעשית זאת שהרבה יותר חשוב להציג את הסיפור כמו שאת מאמינה בו ובדרך שלך ולא לכוון אותו אל השומעים.
כשאת מספרת סיפור מהלב ומהנשמה שלך, כשאת מספרת סיפור מהירח המתמלא של לונה שנמצאת בתוך כל אחד ואחד מאיתנו הגאליארדים החץ תמיד יפגע במטרה.

אלית'יאה, בחרת תקופה לא קלה להפוך לבוגרת. אבל גם תקופה חשובה, אנחנו צריכים כל בוגר כרגע. בהצלחה לך, יש לך את ברכתי."

"תודה. משמח שהמחשבות שלנו דומות לגבי סיפורים." היא מרימה בקבוק בירה ומצדיעה איתו קלות בכיוון ניל, שותה מעט ממנה ועושה פרצוף. "טקסי, אבל לא טעים. במוט הבא, אם גאיה תיתן לי לחיות עד אז ושאר הגאליארדים יסכימו, אפשר שאני אכריז בגרות. שוב."

"כל סיבה לחגוג במוט הבא תהיה מבורכת."

ואחרי עוד כמה דברי נימוס, היא עוברת הלאה לגאליארד הבא...