ברוד הינשוף

פראקסיס נד בקונקוליישן בשיחות עם גארו שונים שמבקשות את נוכחותו לבין כאלו שהוא יוזם.
אחת מהן היא שיחה עם דג'הוטי, "רואה דרך הכוכבים", "תלמידו של האיביס", "נישא על כנפי הינשוף", ראש מחנה ה'מחפשים' (Seekers) ואלפא ספט 'חכמת הדרכים' שנודד על גבי גאיה בחסות הינשוף, תיאורג' את'רו לשליחיו של רע וראש קו הדם האנושי לשושלת "מביאי האור".

לשיחה מוזמנים תיאורג'ים מעוניינים אחרים משליחיו של רע, אחרים יבקשו רשות להצטרף לשיחות.

רוח גבית יבקש להצתרף לשיחה עם דג'הוטי למרות שהוא לא תאורג'.
 הוא שליח של רע שמצב הינשוף חשוב לו, ומעוניין לשמוע את המסקנות מהשיחה.

לעת ערביים, אתם תמצאו את דג'הוטי במחנה המחפשים, מחנה גדול עם אוהלים רבים בהם גארו שונים, ובעיקרם שליחיו של רע, מעבירים מידע וחפצים שנמצאו במסעותיהם.
האוהל בו דג'הוטי נמצא גדול ומחולק ל'חדרים', כאשר אתם מוזמנים להיכנס לחדר האירוח המרכזי, שם הוצב שולחן ועליו אוכל ושתייה.

דג'הוטי נראה כגארו הנושק לשנות ה 30 המאוחרות, שזוף מהשמש ובעל עיניים חומות בהירות כחולות המדבר. שיערו השחור קצר, ועל ראשו נח אטף (כתר מצרי) מסורתי המסמל את דמו ומורשתו. רוח איביס צועדת מאחוריו, ועל מטה העץ איתו הוא מסתובב, שבקצהו מגולף ינשוף הפורש את כנפיו, נח כרגע ינשוף שחור בעל עיניים זהובות, שנדמה כי מקצות נוצותיו נופל חול זהוב-סגול.

"ברוכים הבאים לאוהלי" הוא אומר לנוכחים בטון מסביר פנים, מחווה אל השולחן כמציע מזון ומשקה, ולאחר מכן מכווין אתכם לשבת איתו באזור ישיבה המחזיק כיסאות מרופדים נמוכים וכריות ישיבה, לצד שולחן קפה נמוך.
"מה מביא את פראקסיס-מביא-תולע, מקים קיירן 'מעוז התקווה', אל מחנה ה'מחפשים'?"

(פראקסיס יאשר לו לחבור לשיחה)

פראקסיס עטוי גלימת פרווה לבנה הנושאת את סימני ביתו, לחגורתו הקלייב 'פרש-טו' ולגבו הגראנדקלייב שבהתהוות. על החזה שלו צלקת הגראנדקלייב מהתיגר בו לחם לאחרונה. על צווארו שרשרת 3 מפתחות המייצגים את שושלתו ומורשתו. על החזה סמל הלהקה אותו הוא מוביל. סר מופו שמתלווה איתו ימתין מחוץ למאהל בעוד שבז פרגרין שעל כתפו יישאר כך אם לא ייתבקש אחרת.

הוא נענה להצעה ומתיישב לידו בחיוך מברך "ובכן אני מבין שאין נידרש להצגות כאן. אני שמח לראות שמצאתם נוחות ומשכן בבית לב-חכם לקונקוליישן, אני בטוח שכל הצרכים שלכם נענו, אך אם לא כך הדבר, ספר לי ומיד אפנה לדאוג לטיפול בעניין".

הוא מתכבד באוכל והשתיה כנימוס, מציע פת לחם לפרגרין ומבצע עם דג'הוטי את טקס הקפה המסורתי, בו יעניק לו מנחת נשנוש מקומי לצד הקפה, רחת לוקום אוטנטי (כי איך אפשר שלא בטורקיה).

"באשר לבואי הנה. לפני כ-2 ירחים, לשון המאזניים העלה חשש לסכנה לינשוף. הדבר גרם לי לחשוב לעומק על מצבו כרוח שאינה חוסה שבט יותר ועל שאר הברוד שלו. על הסכנות הניצבות להם מהתולע כעת שהאפוקליפסה במפתן דלתנו. שוחחתי עם הינשוף ועם נופל וקם, הגתי רעיון ובאתי לדון עליו. אך לפני שאפנה לכך, מאז עבר זמן, אם תמונת המצב שונתה בדבר מה, קודם אקשיב ואז אדבר עיוני".

רוח גבית לבוש בגלבייה לבנה, ומעיל שחור. לזרועו צמיד מצרי מוזהב, ופאלדרון עור בעל עיטורי נוצות ינשוף על כתפו הימנית.
לחגורתו חגורות שלושה חרבות. קלייב בעל ראש אנובי, דסייה כסופה, וקאטנה מעץ.

רוח גבית יקח מהאוכל והשתייה, אך ידאג להיות בשולי הדברים. הוא כאן כמאזין, וכבעל עניין בינשוף. אך הוא לא הגיע להפריע או להתערב בשיחת התאורג'ים, הוא הגיע ללמוד ממנה.

דג'הוטי מחייך אל השניים חיוך לבבי "אכן, זמן רב עבר מאז אותם 2 ירחים, והרבה נעשה, אך אני מבין כי השמועה לגבי היחלשותו של ינשוף, כדרכן של שמועות, עוד מהדהדת".
הוא אומר וניגש לקטוף ענב אחד מאשכול הנח על השולחן.

"השמועה אינה מדויקת. הינשוף אינו מצוי בסכנה ואינו נזקק או נחלש עד כדי כך, אך כחלק מהשינוי החל בשבטי, ינשוף ירד ממעמדו, ובמקומו ינסוק העורב.
הברוד של ינשוף אומץ כמעט לחלוטין על ידי העורב, שהסכים להכניסו תחת כנפיו - מהאיביס, הקוברה, כוכב הצפון ועד רוחות המוות, אנו דואגים לשמר את יחסינו עם הרוחות שבמשך זמן כה רב ליוו אותנו במסעותינו, שכן משימותינו הגדולות עדיין לא תמו, ואדמת אבותינו טרם שוחררה".

הוא אומר ולוגם מים מכוס משקה. "טרם השינוי שלנו, מלכנו ראה לנכון לפנות לרוחות הברוד השונות ולהסביר להן את דרכו, ועל השינוי הקרב. מעשים אלו, הביאו אותנו להבנה גדולה יותר לגבי מצבן של הרוחות ומצבו החזוי של ינשוף. כל פעולה אחרת הייתה פשוט עלבון לרוחות, במיוחד לאלו שבמשך זמן כה רב הדריכו אותנו". הוא אומר ומביט על הינשוף היושב על מטהו בהערכה. לבסוף, הוא משיב את מבטו לפראקסיס.

פראקסיס נושף בהקלה ולוגם מכוסו גם כן, "אני יותר משמח לשמוע זאת, בכנות זה מקל על ליבי לדעת את הדברים האלו. עדיין מטריד אותי... אמרת כמעט לחלוטין? ישנן רוחות שנותרו סוררות ללא חסות והגנה?" הוא שואל עם דאגה מסויימת בעיניו ובטון שלו.

אבי:

"לא הייתי קורא להן סוררות או חסרות הגנה כלל וכלל" משיב דג'הוטי.
"טופריו של הורוס, אותם אתם מכנים 'הלהק הגדול', אינם בברוד העורב, אך אין יריבות שם, שכן ילדיו של ינשוף ועורב נוכחים בלהק.
"באשר לינשוף עצמו וילדיו הישירים, בעוד ואינם רואים עצמם כחלק מהברוד, הקשר שלנו איתם עמוק כלכך, כמו שורשי העץ, שאנו רואים בחכמתו ודרכו כחלק בלתי נפרד מאורח חיינו.
משימתו ומשמרתו כמורה דרכנו ואבינו הרוחני אולי קרובה לסיום, אך חכמתו הרבה תמשיך ותפרה תלמידים רבים שייכנסו תחת כנפיו"

"באת אליי עם דאגה כנה, ואני מעריך זאת. זכור - הרוחות היו כאן לפנינו. באנו מהן. כפי שאנו בעלי תושייה, כך גם הן, ואין להקל ראש בתכניותיה של גאיה אל ילדיה הרוחניים.
הינשוף חכם, ושבטנו מחובר אליו מאוד, באסירות תודה על כברת הדרך שעברנו יחדיו.
מעתה, ובעזרת היכולת שלנו להדריך את אחינו..." הוא אומר לפראקסיס ורוח גבית יחדיו "...הינשוף יוכל להיות מדריך עבור רבים, במיוחד בימים אלו בהם גארו מאבדים את בתיהם וצועדים מרחקים אדירים לקראת הקרבות הנאספים".

"תודה על דברי חוכמה, אשיב לך במעט משלי. כאחד שגדל על הדרכים הראשניות והמסורות הקדומות, אני זוכר היטב את הסיפורים על עידן האוטופיה, שבו החומר והרוח היו לאחד ואנו, עודנו היינו רעיון ברחם האם הגדולה. הרוחות קיימות זמן רב לפני שאני הייתי ומרביתן יהיו זמן רב אחרי, אך כפי שאתה טוען שאין להקל ראש בתכניותיה של גאיה אל ילדיה הרוחניים, אני טוען שאין להיות שעננים לכך, העולם התעוות, האוטופיה אינה ויש את אלו שרק מחפשים את ההדמנות לגרום לדיס-אוטופיה לשגשג ולגאיה וילדיה לסבול.

אעדיף שבמשך 10 גלגולים נבצע 100 שיחות כאלו מאשר שאפילו בגלגול אחד נחמיץ אחת והתולע יאחוז בהזדמנות. אני מודה לך על זמנך את'רו, לאחרונה במחקר שעשיתי מצאתי דרך להתחבר עם אנרגיות קדומות ולהעניק כח ומהות חדשה לטקסים בדרכים שאבדו לנו. אם תרצה בכך יהיה לי לכבוד ללמד אותך כאות תודה על נדיבותך ופתיחותך".

רוח גבית ינוע קלות, כמסמל שיש לו שאלה.

אם הבכירים ממנו יסכימו לו לשאול אותה (רושם בהודעה אחת למען נוחות, ומתוך אמונה שכנראה הם יגידו לו כן)

"יש להקת ספירלה, בעזה. הם רצים תחת כנפי הינשוף.
זה הצעד הראשון שהוביל את לשון המאזניים לחשוש לגורל הינשוף. זה טבעי? אנחנו לא אמורים לחשוש מזה?
מעולם לא שמעתי על ספירלה שרץ בעקבות הינשוף."

דג'הוטי מהנהן לעבר פראקסיס "אקבל את מתנת חכמתך בברכה".

"אתה יכול לדבר" אומר האת'רו בחיוך לעבר 'רוח גבית', ולאחר שאומר את דבריו משיב לו -
"אני משער שכשגילית זאת, הדבר צרם לך מאוד, וטוב שכך. הרוחות, הטוטמים, מחזיקים בחכמה גדולה וראייה שונה משלנו. לעיתים, שונה עד כדי כך שאיננו מסוגלים להבינה. מזה עידנים שגארו שואלים עצמם כיצד הטוטמים השבטיים מסוגלים להוות פטרונים לגארו קיצוניים, סוררים, ואפילו לאלו שזנחו את תכתיביה של האומה ואת שפיותם ורקדו את הספירלה. לנו, הדבר לא נראה טבעי, אך להם? הדבר נראה כמו קיצון קיים בקשת הערכים והמהות שלהם, כפי שהסיפורים על האימפרגיום שניהלה האומה נשמעים כה רחוקים וקיצוניים כיום"