אולמוט: זנב שביט מדבר עם פרפקט

זנב שביט ניגש לקראת סוף האולמוט לאוהלי האוקטנה, לצידו אליתיאה. מצטרף אליהם ללא אבידות, אהרון בכיר, אומגה להקת נוצרי הסודות.
סנאי חכם מבקש לפגוש את פרפקט, מילות השראה. הוא אומר שברצונם לדבר עם הנבחר בנושא עתיד הירח והשמש.

אם יסכים זה להיפגש, יכבד אותו ויציג עצמו קודם, כעותר. ״אני הוא זנב שביט, סנאי חכם, אהרון פוסטרן משבט האוקטנה, אויב התולע של ספט ישראל היושב בקיירן הגן השמיימי. באנו לדבר עמך בנושאים הרי גורל.״

הוא יסביר מדוע בא, פניו מחייכות; ״ברכות לך. שמעתי עליך רבות, הרוב טוב. בזמנים קשים אלו טוב לפגוש גארו מכובדים, חכים ובעלי תהילה, לתכנן יחדיו כיצד לנצח את המלחמה הגדולה ולזכור את הטוב שאנו עושים. בנוסף רציתי להודות לך אישית שראית בי כמוכן לבכירות ונתת לי מבחן בכירות להוכיח זאת. אני שמח לומר שהצלחתי וחזרתי עם לב הליוס ולונה.״

הוא נהיה רציני ומוסיף ״אבל כעת עלי לדון אתך בנושא עדין. כנבחר השמש, אני מבקש ממך, נבחר הירח, חמלה. כבר זמן מה שאנו חוקרים כיצד להציל את פאוטיווה. המחקר הזה הוביל אותנו לגלות כי אתה, או אחד משני אפיקים אחרים, הינם הישועה של השמש. בעודינו מנסים להבין איזה אפיק הוא הנכון, הותקפו אנשי הקוף בידי אוקטנות, אוקטנות העונדים את הסמל שלך.״

עצב נכנס לעיניו כשאומר ״עד שלא נדע לבטח מה הישועה של פאוטיווה, אנחנו לא יכולים לתת לאנשי הקוף להיכחד. אני לא רוצה להילחם ולשפוך דם של בני שבטי! בבקשה אל תאלץ אותי! תמשוך את צוו המוות שלך מעל אנשי הקוף, תן לנו לנסות למצוא את העתיד הטוב עבור כולנו.״

גאיירפריד מצטרף לשניים הוא עומד בנימוס מאוחרי זנב שביט ומאזין

פרפקט הוא גארו גדול מימדים עם צלקת על העין, לבוש בפרוות ועורות.
הוא יהנהן בשלום, בבירור לא מרגיש צורך להציג את עצמו.
"שלום. אני לא נבחר הירח, על אף שרצתי לצידם. דרכם היא שלהם, ואיני מייצג אותה או תומך בה בהכרח. אני חי רק למען גאיה.
אני לא עשיתי שום צו מוות על אנשי הקוף. אבל אם מה שאתה אומר באמת נכון, אנשיי כנראה הסיקו שאני התקווה ביחס ליצורי התולע שאתן מגינים עליהם. להכריז שאני מגן עליהם לא אעשה, גם בגלל שאיני מאמין בהם, וגם בגלל שהם תולע, ואני עוקב אחרי הליטאני באדיקות."

אלית'יאה אכן שם, ועושה תנועה כמעט בלתי נראית של הפתעה כשזנב שביט בוחר לקרןא לפרפקט נבחר הירח. היא נרגעת כשהוא מכחיש את העניין.

"קשה לדעת, בימים שהם עכשיו, מה תולע ומה לא." היא מציינת בזהירות.

"בדקתי אותם עם מתנותיי כפילדוקס בכיר, וגם ידוע שהם מגיבים כרקדני הספירלה לטקס הטיהור."

"חלקם. לא כולם." אלית'יאה ממשיכה. "היו כאלה שלא הגיבו בכאב. במחשבה שלי, הם לא כולם תולע, או מהתולע."

"אני לא מבין כל כך את הבקשה שלך, סנאי חכם." אומר ללא אבידות. "ישנם 2 סימנים שקריים, סימן אחד אמיתי. אם היארנים הם הסימן האמיתי, אז פרפקט-ריה הוא שקר ויש לעצור אותו. לא לבקש ממנו. מאחר ופרפקט-ריה אמיתי, אז יש לעצור את היארנים, מלבד העובדה שהם תולע. הראיתי לך את הנבואות והסימנים, מדוע אתה חושב שפרפקט הוא שקר והיארנים אמת?"

"זו תהיה טעות.
'שלום בחוד חנית סקאלד' " 
הוא מציג עצמו בקצרה.

לא כל שקר יש להרוס, 
לא כל תקווה שקרית יש להשמיד."
הוא חושב רגע.

"ראה אלכוהול" הוא צוחק. 
"יש כאלו שזו היא תקוותם וזוהי תקוות שקר. 
אין זה אומר שהיא ראויה לדבר מלבד שמד." 

הוא חוזר לנימה רצינית יותר:
"התולע ערמומי, 
אנחנו שנקראים בפניכם ווירמקומר למדנו זאת.
אנחנו." הוא מצביע על הנוכחים בחדר.

"שנלחמנו באפיפנס או שייכים לשבטכם,
יודעים זאת מקרוב מאד.
ייתכן שהמשני צורה האלה הם תרגיל של התולע, 
תקוות שווא לסלסטינים. 
ייתכן שהמטיס המושלם, כקונספט לא הגארו, 
הוא תקוות שווא עבורם. 

אין זה אומר שאין למי מהם מקום או תפקיד חיובי לשחק."

התכסיס הזדוני ביותר של התולע תמיד היה לשכנע אותנו להשמיד משהו עבור משהו שלא מצדיק השמדה.

במקרה זה אי היות צד כזה או אחר תקווה לסלסטינים.

השמדה חסרת צידוק אמיתי, 
היא תמיד הייתה המשרתת האדירה ביותר של התולע בצורתו הנוכחית. 
המשחיטה האולטימטיבית, 
הפוגעת בשוחט, בנשחט, ויותר מכל בגאיה."

"לא אני שלחתי את הנבואות, אלא הפטרונים הישירים שלכם, הרוחות השמיימיות.
אלו בעלי הברית שלכם שהחליטו החלטות, ובמקרה הם גם הולכים איתי בדרכי.
יש אחרים שהחליטו שאני תקוות שווא, כמו הדוד שלך, סנאי חכם, ומתנגדים לי ומנסים להרוג אותי, למרות שאני אחיהם לאומה.
הדבר היחיד שמבדיל אתכם מהם זה שאתם עדיין מהססים.

אם אתם מסכימים שהם תקוות שווא ועדיין לא מעוניינים להשמידם, החובה עליכם להציג פתרון אחר, שמוסיף על דרך הגארו הרגילה של להשמיד את אויבינו ואת האויבים של הרוחות הגדולות שאת דרכן אנחנו משרתים.

אני מכיר את עצמי, מבין את עצמי, ומאמין בדרכי. הנבואה איששה אותי, הסמל שלי זהר באור השמש תחת הירח המלא, סימן שמיימי ומוחלט. רק שוטים מנסים ללכת נגד נבואות.

אתם רוצים לשכנע אותי ואת אנשיי? מצאו נבואה אחרת. מצאו סימן אחר, משהו שיאושש את קופי התולע כתקווה, או את הסימן השלישי. עשו משהו. אבל אני חושש שכלל שתבדקו יותר, כך תבינו יותר שאני צודק."

גאיירפריד חושב.
"אני עדיין לא שוכנעתי שמי שאינו מושא הנבואה הוא אויב שלנו ואויב הרוחות הגדולות."

נראה שהוא מהסס לרגע אבל בוחר לשאול:
"בימים עתיקים כשמקדש הירח ומקדש השמש היו מאוכלסים,
בני אנוש שבו זה את זה כדי להקריב אחד את השני על המזבח,
הם קברו זה את זה במקוות מים.


מה איזן אז את הנטייה של השילוש לתולע?
התשובה הטבעית לדעתי היא הדרכה, אבל האם זה הכל?
מה שמר את האדמות הטהורות, טהורות?"
הוא מביט על האוקטנות בשאלה.

"מהעיניים הווירמברינגריות שלכם, קל לדבר על המנהגים העתיקים כעל נטייה לתולע.
כשאתם רואים את דרכינו וכפי שאנו מתעסקים ברוחות ובאומניות שאתם קוראים להן אסורות, את מזהירים מתולע. כשאתם רואים את מזגם ואת טקסיהם השבטיים של הוונדיגו, אתם מזהירים אפילו חזק עוד יותר.

גאליארד, אם תקשיב לכל סיפור רק עם אוזניך שלך, לעולם לא תבין אותו. הקשב לו עם אוזניו של אלו שלהם ניסו לספר אותו, ותבין אותו בלי שאצטרך להסביר לך."

‏סנאי חכם נראה מהרהר, שוקל מילותיו. ‏הוא חושב וחושב, ואז נראה שתופס את עצמו ומגחך קצת. ״אני חושב יותר מדי כמו דיפלומת, יותר מדי מה אפשר לומר ואיך לומר וכו׳, אבל זה לא הנקודה החשובה כאן.
אני אעשה את הדבר הנכון, הראוי, ואומר את האמת. אחי לשבט, אני מקווה בלב שלם ‏שאתה הישועה. זה כי אתה ‏מדמי, ‏חונכת לאותם עקרונות, ואומרים עליך רק טובות. אבל אני לא יכול לרדוף את הצל שרובץ, את העובדה שיש ילד בעזה, בידי הספירלות, שטוען גם הוא לכתר המטוס המושלם, או את הסודיות שהכל נעשה בא, כולל צייד אנשי הקוף.

‏אני מאמין לך כשאתה אומר שאתה לא ציווית שום דבר, שאתה לא מקור לשום קנוניה. ‏אתה אומר שאתה לא רוצה לעבור על הליטאני, ואני מקבל זאת. ‏אחרים אומרים שראו אותות וסמלים שמגבים אותך, וגם לזה אני מאמין.

‏אבל שום דבר בנבואה לא אומר שיש להשמיד את הסמלים אחרים. שום דבר בנבואה לא אומר ‏שהשמרים אחרים לא חשובים גם כן. שום דבר לא אומר שהסמלים הם שקרים לשני הגורמים. מה אם אתה נועדת להציל את השמש, ואנשי הקוף את הירח? ‏מה עם הנבואה עצמה שיקרית, או מעוותת, והכל תחסיס של התולע? ‏אנחנו לא שבט אחר, שפועל ללא רסן, בטוח בצדקתו ומוכן להרוג כל דבר בדרך! ‏אנחנו מגלי סודות, ואני מבקש שתיתן לי את ההיזדמנות לעשות את חובתי לגאיה.

‏ביקשתי מללא אבדות לבוא לפה, כי כמעט ועשיתי משמו לבדיחה, כאשר לחמנו למוות שנינו. אני רוצה שתראה אותו ותבין את הסכנה שאני רוצה למנוע מאנשים טובים.

‏אם הסמלים ברורים, אז בסדר, אני גם אראה זאת. ואם יש דרך להציל את השמש ואת הירח, אני אחפש אותה. ואם אפשר בלי לכסות את ידי בדם של חפים מפשע אני אנצור זאת. אבל אתה חייב לקחת חלק בהחלטה הזאת. אתה לא יכול לומר לי שאין לך מילה בנושא. ואם תאמר שאתה לא רוצה לפעול כנגד לליטאני אז אני מבקש שתסמוך עליי גם כן לפעול בשם השבועות שלנו ולחתוך את הנגע שיש לחסל.״