הודעה ללב שלם מגרינפינגרס 16.11.18

במקביל לצעקתו של רפאל - לכו תדעו מה היה קודם - קיאן נועץ טופריו בקרקע ונעצר במקום, מסתכל סביב בעודו משחרר צווחה צעקנית ומבועתת, כמו שהייתם מצפים מילדה בת 6 שרואה מקק בפעם הראשונה בחייה, ורק אז זו משתנה לנהמה זועמת. הוא יוצא מהטראנס בו היה שרוי.

"כמה אני בחרא?" קיאן שואל אותו בקול שיותר מכל מבטא, שיט.

"תתקדם אלי" אומר רפאל בקול מאוד רגוע. הוא עדיין מכוון.

קיאן מתקדם, כל פעם נועץ טופרים בקרקע שעושים את התנועה שלו הרבה יותר איטית. "מה קורה איתי? תגיד."

בצעדים איטייים, קיאן מצליח לשלוף את עצמו אל מחוץ למעגל הארור, והוא נראה.... מותש יותר משהיה בתחילת הדרך.

קיאן - אבד 1 נוסיס ו-1 כח"צ.

קיאן - 2 רמות זיהום

רפאל מתקדם אל קיאן ומדבר בקול עדין. "אחרי בלב שלם". כאשר הם מתרחקים מן הספיראלה רפאל מתחיל טקס טיהור. שורף מרווה מיובשת. "אתה פזיז וחסר מחשבה בלב שלם" אומר רפאל באותו הטון, בלי להפסיק את הטקס. "אתה כמעט רצת בספיראלה עכשיו. אני רציתי להוביל אותך לתקן את הטעות שלך, אבל זה גדול בשבילך כרגע. אני אחזור עם גארו מנוסים יותר".

"אתה מתנשא כרגיל, אני הצתחתי לצאת מהספירלה, שום נזק לא נגרם הפעם." קיאן אומר בתקיפות.

רפאל מצחקק. "אתה רוצה ממני נימוס? זה קרב לב שלם. אני אומר לך מה שאתה צריך לשמוע. בוא. אנחנו חוזרים".

"אני רוצה ממך הכרה." הזאב מסתכל עליו במבט רושף. "אתה רואה רק מפלות ולא מעלות. אני השמדתי את הבלפייר ביעילות בבזמן שכולכם התכנסתם לדון ברעיונות ולכונן מועצת תיאורג'ים בזמן שהבלפייר היה יכול להתממש כל רגע."

"אתה מעז להתגאות בטעות שלך" הטון של רפאל מאוכזב. "ההתממשות הייתה יכולה לקחת שעות, והפעולה הפזיזה שלך עלתה למקק. הרוח שאני הבאתי לשם. תתבייש".

"ההממשות היית יכולה לקחת הרבה פחות מזה." קיאן מתגונן, "מה היית אומר אז?"

רפאל מרים את התיק הכבד ושופך תוכנו על הרצפה. שתילים. דשן. כלי גינון. "הייתי מראה לך את האדמה המתה והחרוכה שהשארת אחריך. היית שותל מחדש חורשה במקום בו השארנו רק הרס".

"אם הרוח היית מתממשת או מושמדת בצורה כזאת או אחרת עדיין המקום היה מזדהם ובעל אדמה חרוכה." קיאן אומר ומרחרח את הדשן. הוא ניצב מול גרינפינגרס, מסתכל במבט חודר אל עיניו. כולו, זאב עם פרווה אדומה כלהבה. שוליים אפורות כסערה וגחון לבן כשלג בפסקת ההר. זנבו מורם. רפאל יכול להרגיש לפתע מורשת עתיקה מלווה את רוחו של קיאן. ייחוס אל גיבורים שאולי שמע.
"אני מוכן לשלם את המחיר שאתה מציג, כי אתה בוגר, שומר האדמות בספט אליו אני מעוניין להצטרף. גם את ההתנשאות שלך אני אחטוף. זה, כי אני מוכן לקבל את ההשלכות למעשים שלי. כפי שאמרת, אני גאה בהם. טובים או רעים, גאיה תשפוט. אנחנו יכולים לשתף פעולה ולהיות נחמדים, או לנטור טינה ולהתנגח."

"אני לעולם לא אדרוש מגארו יותר מאשר משרת את המטרה" אומר רפאל ברוגע. עיוור לכל סימן של דם ותהילת אבות. "ואתן לך עצה. מקק לא מוצא צורך לנקום לעיתים קרובות. זה מכיוון שכשהוא עושה זאת, מי שנשאר שלם מספיק לומד לא לאכזב אותו. שלם חובך למקק".

הזאב מוריד את זנבו, "אני רוצה להישאר, לחקור ולהבין את הספירלה פה."

"לא. אני אחזור מחר. עם אש הצפון - הלהקה שהתחילה את הקרב הזה, ואנחנו נבין מה יצר את הספיראלה הזו. כרגע אנחנו לא חמושים בהתאם ולא מוכנים להתמודד עם ספיראלה של ממש".

"אני לפחות אבחן אותה מרחוק." קיאן אומר, "נכנסתי פנימה וטעמתי מן החרא. זה נותן לי יתרון."

רפאל שוקל לרגע. "לך. אני אחפה עליך".

קיאן לקוח מעט מרחק מהספירלה, מאזור הבטן, שביל כסוף קטן יוצא ממנו. מעוגן אל הקרקע. קיאן מתחיל לזוז במעגל, נועץ גליפים של גאיה באדמה בכל צעד אשר הוא הולך. הוא חש את הקרקע טופריו, הוא רואה את האזור בעיניים חדות, עקשניות. אוזניו המחודדות מופנות כלפי מעלה, מנסות לשמוע רחש ממקום מלא הכיליון. לבסוף, קיאן שולף לשון וטועם את האוויר.

הדבר ראשון שברור לך הוא זה - הספיראלה צויירה לאחרונה ממש.
הדבר הנוסף הוא שלא מדובר בספירלה של ממש המשמשת כשער, אלא כחלק מטקס אחר. אחת לכל כמה שלבים בספירלה חקוק גליף אחר - חלקם אתה לא מכיר כלל ובבירור מקורם מן התולע. אחרים, כמו 'אומברה', 'גורל', ו'אש הצפון' - בולטים יותר לעיניך - מדובר באיזשהו טקס שמנזק את האסנס מהאיזור אל מרכז הספירלה. אם היו גליפים אחרים - היית חושב שזה באמת לשם פתיחת שער למלפיאס, כמו ספיראלה רגילה - אבל לא נראה שזה העניין במקרה הזה, אלא משהו אחר.

"נראה שהחבר שלנו עם היד המוזרה הגיע, לפני כמה ימים, החליט לפתוח שער למלפיאס, התחרט והעדיף למקד את המאמצים באש הצפון. זה טקס. הוא מרכז את האסנס במרכז הספירלה והוא עיקר הטקס." קיאן אומר לאחר מכן הוא נשמט אל הרקע, רפוי שרירים ועורך מדיטציה. "מאיך שחוויתי את הכניסה לספירלה, הרגשתי משהו ממשי. נראה שכל האנרגיה של הטקס מתנקזת לחפץ, אולי פטיש? כך או כך לטקס ייקח עוד זמן כדי להתממש בצורתו." קיאן אומר הוא שולף מראה, ומציץ אל העולם הפיזי (בעודו באומברה.)

עיניך מפלחות דרך המעטפת - קוריה מכוסים מרה שחורה והתחושה מעירה בך צמרמורת שעולה במעלה עמוד השדרה שלך במהירות מפליאה - המעטפת עודה מזוהמת מאז הקרב שהיה על המטע - בבירור אם לא הייתם מטהרים הזיהום שבה היה נוראי בהרבה, אך ללא טקס השמיים הפתוחים זה המיטב שהצלחתם לעשות.
(1 נזק אגרבייטד בלתי ספיג ואתה מתנגד לזיהום)

בצד השני המקום נראה כשם שהיית מצפה - הוא נשרף באחרונה, וכוחות הביטחון כבר פינו אותו וחדלו מלגדר אותו כשם שהיה מעט אחרי השריפה.
ממבט זריז שכזה לא נראה כי יש דבר מה מיוחד היכן שהייתה הספיראלה באומברה, אבל קשה לך להבדיל בין צבעים וגוונים - ויכול שגם בפיזי יש סמל ספיראלה שאינך מצליח להבחין בו (הצלחה אחת בבדיקת peeking)

"לעזאזל!" קיאן אומר כאשר דם מתחיל לזלוג מתחת לעיניו. "כל המעטפת עדיין מזוהמת. צריך להתרחק ולהציץ לשם בזמן אחר. טוב, אני אבדוק את זה בדרך אחרת." הוא משתנה לקרינוס, לוקח את הדבר הכי קרוב שם לסלע גדול ונראה שהוא מתכנן לזרוק אל הספירלה. הוא מסתכל לרפאל, מצפה לאישורו.

רפאל דואג שהוא רחוק מספיק הפעם

קיאן זורק את האבן אל הספירלה.