קולקי והצל, 8.12.18

"בארס. מאוד."

"ונכון ההשפעה של הארס גורמת לטשטוש? הקהה של החושים?"

"סוגים מסוימים, כן."

"אז תתארי לעצמך את התחושה הזאת בקנה מידה יותר קטן, וגם ההשפעות הרעות יותר קטנות.
האלכוהול יקהה את החושים, יפגע בשיקול הדעת ובשיווי המשקל, ובכמויות גדולות ההרעלה עלולה לסכן את חייך.
אך אנשים שותים ממנו כי בכמויות הנכונות זה מאפשר להם להפיג מתחים ולהנות יותר באירועים חברתיים."
הוא מהסס כמה שניות, ואז שואל "הבנת עכשיו, בערך?"

היא נדה בראשה לשלילה.
"למה שמישהו ירצה להקהות את החושים שלו?"

"כי כששיקול הדעת פחות משפיע הביטחון העצמי עולה, והכאב פחות מורגש.
לדוגמא יש פיאנות ששותים לפני קרב כדי שיהיה להם יותר אומץ ופציעות פחות ישפיעו עליהם, או בני אדם ששותים במסיבות כדי להתגבר על הביישנות שלהם על מנת להקל על עצמם להתחיל עם בני זוג פוטנציאליים בלי חוש של בושה.
יש גם כאלה ששותים כדי להתעלם מכאב נפשי, כמו צער או אבל. "
הוא משחק שוב באולר בהיסח דעת, מוציא את זכוכית המגדלת ומכוון אותה על עלה יבש.
השמש מאירה עליו ונקודה מרוכזת על העלה בוהקת כשהאור מתנקז בה.

"להקהות את החושים לפני קרב?" שואלת הגורה המזועזעת. "איך הם שורדים? ו... להקל על ביישנות..." קולה נשמע מעט מהורהר, מעט שקט יותר. אל אפר תשוב עשוי להבחין כעת בעובדה שהיא לא יצרה עמו קשר עין ישיר פעם אחת בשיחתם. "זה באמת עובד?"

הוא מרים גבה בוחנת, נראה מעט משועשע מההתעניינות של סהר.
"איך פיאנות שורדים? הם נלחמים ככה, נכנסים באויב בכל הכוח. זה משהו שתלמדי כשתראי פיאנה בקרב.
וכן אלכוהול עובד לזה, אבל אני חושב שכדאי שתמצאי דרכים יותר אמינות להצליח ליצור קשרים חברתיים. תרגול.
אבל אני מבטיח לך שכשיגיע הזמן אני אבקש מהמחנך שלך ואתן לך להתנסות קצת."
ביינתים העלה שעל האדמה מתחיל להעלות עשן, להבה קטנה מתחילה לכלות אותו.
"איפה גדלת סהר?"

היא מהנהנת, ונראית שקועה במחשבות לכמה רגעים, עד שהיא מבחינה בעלה העולה בלהבות. אז היא קופצת כולה באוויר.
"מה זה? איך עשית את זה?"

הוא מחייך ומגיש לה את האולר עם זכוכית המגדלת פתוחה. "את גורה סקרנית, תתנסי."

חיוך עולה על פניה של הגורה. כמו של פגישה מחודשת עם חבר ישן. היא לוקחת את זכוכית המגדלת- מריחה אותה, נוקשת עליה, מביטה דרכה, ואז נבהלת, ואז מיד מביטה דרכה שוב על כל דבר שהיא מצליחה למצוא.

'אל עפר תשוב' צופה בה בעניין, ושואל "אז מה למדת עד כה?"

"זו זכוכית. וכשמסתכלים דרכה היא גורמת לדברים להיראות מוזר. מטושטש מרחוק, אבל קרובים יותר מקרוב. זה מיוחד כל כך. זה פטיש?"

"לא, זו זכוכית מגדלת.
היא מרכזת את האור לנקודה אחת, אבל לכל עדשה מרחק משלה.
את מכירה את התחושה כשאת יוצאת מהצל לאור ואת מרגישה את אור השמש מחמם אותך?"
בניגוד לרוב האנשים הוא לא מדבר על החום של השמש בחיבה, אלא במעט סלידה.

היא מהנהנת, לפי הבעת פניה ניתן לנחש שהיא מסוגלת להזדהות עם רגשותיו הכלליים כלפי השמש

"אז מה לדעתך יקרה עם הזכוכית תרכז הרבה מהאור הזה לנקודה אחת?"

היא חושבת על זה לרגע, ואז, ככל הנראה, מבינה. היא מתחילה לנסות להטות את הזכוכית בזוויות שונות בניסיון לרכז את האור.

הוא מגיש לה עלה וצופה בעוד הגורה הסקרנית לומדת.
הוא לועס חתיכת בשר ונראה מרוצה.
"יש באולר כל מיני כלים יעילים, את מוזמנת לפתוח ולבחון אותם."

היא לא מצליחה למצוא את הזווית הנכונה בשביל ממש לחרוך את העלה, אבל נראית מאוד מסוקרנת מהאור המרוכז ויכולותיו. במהרה היא מבינה איך לפתוח עוד כלים ובוחנת את כולם, מנסה להבין מה מטרתו של כל אחד מהם בעצמה.

ביינתים הוא שואל אותה "אז סהר, איפה גדלת? אני מניח שאת לא מהאיזור."

"אני מניו מקסיקו. זה באמריקה." היא אומרת, בעודה מנסה לדקור בול עץ בעדינות עם הפצירה.

"וכשגדלת כמה ידעת על העולם העל טבעי?"

"מה הכוונה בעל טבעי?"

"דברים שאנשים נורמטיביים לא יודעים עליהם, כמו זה שיש אנשי זאב בעולם."

"אה. הם קוראים לזה על-טבעי? בעינינו זה היה מאוד טבעי."