יום א', 06.01.19, גור-פינגרז!

הוא עוצר. "תודה שומר אדמות!" הוא אומר בשמחה ומפזז לו משם, מרחרח אנה ואנה, מסתכל על חופות העצים כשם שעל גזעם ושורשיהם.

רפאל חוזר לעסקיו, ותוהה אם אסלן יצליח במשימה. חלק מהמזבחות מוסתרים, ואחרים לא ברור כלל שהם למעשה מזבחות

אחרי שעתיים וחצי הוא יחזור, בוחן האם שומר האדמות עסוק.

שומר האדמות קורא משהו בפלאפון ומקליד במרץ. אבל עוצר כשהוא מבחין באסלן. "אז מה מצאת?"

"ראיתי את כל הבתים. הרבה בתים...." הוא אומר בעייפות.

"שב. תה?"

"לא. תודה." הזאב נד לראשו בשלילה ויושב.

רפאל מחכה דקה בכוונה, וכשהוא מסיים הוא מדבר לאט וברוגע. "עכשיו ספר לי, מה מצאת?"

"עץ שבור, לוח זהב. בית לחזיר מלחמה.

דג לבן גדול באגם.

קיפודי עץ.

מזרקה לפגאסוס." הוא עוצר לרגע, חושב ואומר:

"יש גם בית בעץ לינשוף

עץ לזאבי-אבות

שולחן לעכברים


בית לציפור-ים מתחת לחול."

"זהו." הוא אומר.

"זה לא רע לניסיון ראשון. אתה יכול להשתנות להומיד לצורך העבודות שלך?"

"באישור אגאת'ון." הוא אומר.

"אז תבקש אותו"

"אי אפשר בלופוס?" הוא תמהה

"לא הכל. ואני לא רוצה שתרוץ לאגאתון כל פעם שאתה צריך רישות. בקש ממנו לשים את האחריות הזו בידיים שלי"

"כן שומר אדמות." והוא פונה ללכת.

אחרי חצי שעה הוא יחזור. כשיתפנה השומר אדמות יגיד "כמה שפחות יותר טוב. אמר להתרכז במה שאפשר בלופוס."

"אני מבין. אני אנסה לא לדרוש ממך יותר מידי הומיד". רפאל משתנה בעצמו ללופוס. "בוא נתחיל עם העכברים".

"כן שומר אדמות!" הוא אומר ובהתלהבות מתלווה אליו.

הם מגיעים למזבח העכברים - שולחן פיקניק תמים למראה בו סועדים לעיתים קרובות בני דם את ארוחת הצהריים שלהם. "אז מה אתה יודע על העכברים, אסלן
?"

"צ'וצ'ו, בשלני, אחות קטנה, חוקוק ועכבר מגן מגדל צדק. כל משפחה עם רוח משלה, חיים משלה. פועלת אחרת, עושה אחרת, אבל ביחד. מגנים על קאירן. מטפלים בפצעים. מגלים תולע. לא אוהבים חתולים."

"יפה מאוד. אני גם אגיד לך שרוח העכבר ששומרת על הקיירן יחודית בכל האומה. בחיים לא שמעתי על עכברים שמתנהגים ככה. יום אחד אוודא שהם לא אפיפלינג של הגיבור הקטן" אומר רפאל. "אבל כשאני יירשתי אותם הם הציגו עצמן כרוחות עכברים, וכך אני אתייחס אליהן. אתה יכול לנחש למה בניתי את המזבח שלהן ככה?" שואל רפאל ומצביע על השולחן

"לא."

"מה הוא המאפיין המרכזי של רוחות העכברים שלנו?"

"מקומיות." הוא מנסה למצוא את המילה בלופוס.

"זו אבחנה טובה" רפאל נשמע מרוצה. "העכברים לוקחים מהאנשים שהם רואים סביבם. מאוכלוסיית הקיירן וממיתוסים מקומיים. הם מצייתים לטבעם בכך שהם אוספים פירורים מכל מה שאדם או גארו משאיר כאן מאחוריו, והופכים אותו לשלהם".