8.1.2019, אל הסהר תשובו.

אל עפר תשוב מטייל לו בקאיירן, מפטרל באזור עם אקדח על המותן.

השעה היא שעת קצת-אחרי-שקיעה כי ככה החלטתי.
הוא נתקל במקרה במדורה קטנה באחת הפינות הרחוקות של הקיירן. האור המרצד מאיר בקושי דמות קטנה, שמתעסקת עם משהו בידיה.

ראגאבאשנו הסקרן מתקרב בהחלטיות, הוא בוחן את המדורה ואת הדמות בדממה.

תחילה הדמות לא מבחינה בו, והוא מצליח לראות שהתנועה שהיא עושה בידיה היא גילוף כלשהו. אך כשהוא מתקרב מעט יותר, זוג עיניים צהובות שכמעט זורחות בחושך מופנות אליו בזריזות וחדות.
"אל עפר תשוב." אומר קולה החרישי והמוכר של הגורה. "שלום."

"ערב טוב סהר, אפשר לשאול מה את עושה?"

"בדיוק סיימתי את טקס השקיעה. עכשיו אני מגלפת."

הוא מחייך, "נשמע כמו דרך טובה להעביר את היום.
את מגלפת פסל? נשק?"

"כלי נגינה."

הוא נראה מופתע, "כלי נגינה? מעניין."
הוא מתיישב ושואל "אכפת לך שאשאר פה קצת איתך, סהר?"

"קצת. אבל בטקס השקיעה, אם יש עוד אנשים נוכחים, אפילו אם רק כשהוא הסתיים, חשוב שהם ישארו לספר סיפורים, לשיר או לאכול. זה משמח את קילה הרבה יותר. וזה גם בסדר, כי אני נהנית מחברתך."

הוא נראה סקרן מההסבר ומופתע מההערה האחרונה. לאחר כמה שניות של שתיקה הוא אומר "זה טוב לדעת סהר, גם אני נהנה מחברתך. אני אשמח לספר לך סיפור, לך ול...קילה?"

"לונה." היא מסבירה, וזזה מעט הצידה, מפנה לו מקום מול המדורה.

הוא מהנהן בהבנה. "וכלי הנגינה נועד לשפר את הטקס אני מניח? מה את מכינה?"

"זה טוב ליצור בזמן הטקס, אבל כלי הנגינה לא בשביל זה. אני מכינה חליל."

"מעניין... שמעת על החלילן מהמלין?"

היא מנידה בראש לשלילה, וכבר נראית סקרנית.

הוא מתחיל מיד, "זה סיפור גרמני מלפני כמה מאות שנים, על מגיפת העכברושים שהייתה בעיר המלין.
העכברושים התרבו בעיר ללא הפסק, הפיצו מחלות ומוות. אנשי העיר ניסו להילחם בהם ולסלק אותם אבל לא משנה מה הם עשו הם נכשלו."
הוא עוצר, מביט בגורה לשמוע את התהיות שלה.

נראה שזה נשמע לה הגיוני סך הכל. היא מביטה בו בציפייה מתוחה להמשך הסיפור.

הוא מחייך חיוך קטן בעודו מתחיל להגיע לחלק המעניין.
"לאחר זמן רב שהם סבלו מהמגפה, הגיע אליהם חלילן.
החלילן הציע להם הצעה פשוטה, "אני אסלק את כל העכברושים מכאן, אם תשלמו לי שכר הוגן."
בכנות? הוא ביקש הרבה כסף, הרבה מאוד. אבל ביחס לטיפול במליוני עכברושים בעצמו, זה היה ממש שווה את זה.
הוא הציע להם את ההצעה הפשוטה, ותושבי העיר צחקו עליו.
הם צחקו ולגלגו עליו כל הדרך מהשער לבניין העיירה.
החלילן נכנס פנימה וחזר על ההצעה שלו בפני מועצת העיר, והם כמובן מרוב נואשות הסכימו מיד."

"כסף זה דבר מאוד מוזר." היא זורקת לחלל האוויר. "ומה קרה אחר כך?"

"מה קרה אחר כך? בדיוק מה שהוא הבטיח כמובן.
החלילן שלף את החליל שלו והתחיל לנגן, מנגינה רכה ויפהפיה ועדינה.
ועם כל שנייה של ניגון הצטרף עכבר לשמוע את המנגינה, ולאט לאט החלילן עשה את דרכו החוצה.
הוא הלך באותו מסלול שממנו הגיע ונלעג על ידי התושבים, והמשיך לנגן.
לאט לאט העכברים יצאו והתחילו לעקוב אחריי המנגינה, ועד שהחלילן שלנו הגיע לשער העיר מיליוני העכברים עקבו אחריו, מהופנטים מהמנגינה.
הוא המשיך ללכת, והם המשיכו ללכת אחריו.
משער העיר, לשדות הירוקים, לנהר הגדול שהיה ליד העיר. הוא נכנס לנהר והם נכנסו אחריו, ובכל פעם שהעכברים נכנסו הם נחנקו וטבעו, והמשיכו לנסות לעקוב אחרי החלילו ואחריי המוזיקה.
כך הוא המשיך ללכת בנחל ולנגן במשך שעות ארוכות, ועד שהוא סיים את מנגינתו כל אחד ואחד מהעכברים היה מת בנהר והעיר הייתה סוף סוף חופשייה."

קולקי נראית מרותקת, אם כי לא בטוחה מה דעתה בבירור. היא מטה את ראשה קלות.
"הוא היה תיאורג'?"

הוא מתעלם לחלוטין מהשאלה, "אחריי שהוא סילק את העכברושים העיר צהלה ושמחה.
הם היו מאושרים וחגגו ואפילו עשו נשף גדול בשביל לחגוג.
אך כשהחלילן הגיע לבקש את התשלום שלו, הם זרקו אותו מכל המדרגות ולא רצו לתת לו גרוש.
מה את היית עושה במקום החלילן?"

היא חושבת על זה לרגע.
"כנראה טומנת להם מלכודת כלשהי."

"הוא לקח... פעולה אחרת.
הוא נכנס לעיר וחזר על הפעולה שלו בלילה, הוא ניגן מנגינה רכה ונעימה ויפה כל הדרך מבית ראש העיר לשער העיר.
רק שהפעם, במקום עכברים הוא גרר אחריו את כל הילדים של תושבי העיר.
אחד אחד הילדים יצאו מהבתים שלהם ועקבו אחריו ואחריי המוזיקה, והוא הוביל אותם החוצה מהעיר.
וכך בבוקר כל תושבי העיר התעוררו והילדים שלהם נעלמו.
החלילן הוביל אותם החוצה אל הערים ולא חזר מעולם."

הוא מסיים, אבל הטון שלו לא נשמע כמו טון של סיום.