26.2, עונה לשלשלאות

[2/26, 11:38] Shai: אז מתישהו אחרי הריצה אתמול סנו באה לפגוש את דימפנה
[2/26, 11:38] גילי כהן ארזי: דימפנה שם (בספט או בטריטוריה שלה, כנראה בספט).1
[2/26, 11:38] Shai: "היי"
[2/26, 11:40] גילי כהן ארזי: "היי." היא נראית קצת עייפה. "מה נשמע?"
[2/26, 11:40] Shai: "אני בסדר. את?"
[2/26, 11:41] גילי כהן ארזי: "גם. מחכה לשמוע ממהלכי הזכוכית שהם בסדר בחו"ל. מסתבר שכשיש להקה אז קצת מלחיץ שהם לא שם." היא נשמעת מעט מופתעת וקצת נבוכה מהגילוי.
[2/26, 11:43] Shai: "כן, זה קשה. היא תחזור, אבל" דגש קל על 'היא'
[2/26, 11:49] גילי כהן ארזי: "שניהם יחזרו." דימפנה מרימה גבה לעניין הדגש אבל לא שואלת. "היא צריכה לקבור את אבא שלה, חבל לי שאנחנו לא יכולים להיות שם גם אבל..." היא מושכת כתף. "אם היא תרצה טקס לזכרו כשהיא תחזור נעשה אחד."
[2/26, 11:54] Shai: סנו נבוכה "לא התכוונתי לאהרון שלכם, התכוונתי לאלפא הקודם שלי ושל אשלין. לא התכוונתי לפגוע"
[2/26, 11:56] גילי כהן ארזי: "אה! חשבתי שאת מתכוונת לנקודת גישה, שנסע עם אשלין. אני לא באמת מצפה שצל חולף יחזור. כשמו כן הוא, היה וחלף. חבל, אבל ככה זה מדי פעם. ולגבי האלפא שלכם, אשלין אמרה שהוא מוחזק בטורקיה פחות או יותר כאסיר, לא?"
[2/26, 11:58] Shai: "כן. הם רק חיפשו תירוץ, והוויפרוויל סיפק אותו. אדוני צללים..."
[2/26, 11:59] גילי כהן ארזי: דימפנה נאנחת. "אדוני צללים. להגנתו של צל חולף, כשהוא היה איתנו הוא היה לחלוטין איתנו. לפעמים עד כדי כאב ראש, אבל הוא היה נאמן ללהקה ולמה שהוא הבין כאינטרס של הלהקה."
[2/26, 12:00] Shai: "אני חושבת שגם אל עפר תשוב, אבל אולי אני פשוט לא יודעת" סנו אומרת משועשעת
[2/26, 12:00] Shai: "אז איך הייתה לך הריצה אתמול? לשרוף ערפד היה סיום נחמד"
[2/26, 12:01] Shai: מחייכת
[2/26, 12:04] גילי כהן ארזי: "אני חושבת שהוא בסדר...אל עפר תשוב, כלומר. אבל את מכירה אותו יותר טוב ממני."
[2/26, 12:05] גילי כהן ארזי: לשאלה, ההבעה שלה נעשית קודרת לרגע. "לשרוף אותו היה מצוין. חבל שלא יכולנו להרוג אותו יותר. לפני זה היה...ובכן. לפחות לא נכנסתי לפרנזי וניסיתי לאכול אתכם. אני מתנצלת על זה שבחיזיון של הערפד הרגתי אותך."
[2/26, 12:07] Shai: "זה בסדר" סנו נבוכה שוב "זו לא אשמתך. הוא ניסה להראות לנו את הצדדים הרעים שלנו ולפלג אותנו. זו לא אשמתך"
[2/26, 12:08] גילי כהן ארזי: "לא. כנראה שלא. אני...טוב, אני כמעט בטוחה שזה לא דבר שבאמת קרה אף פעם. כלומר, זה שהרגתי גארו אחר. זה לא היה זיכרון." נשמע כאילו היא קצת מנסה לשכנע את עצמה.
[2/26, 12:09] Shai: "למה את חושבת שיכול להיות שזה כן קרה?" סנו שואלת בזהירות
[2/26, 12:12] גילי כהן ארזי: "אמרתי לך שהיה לי עבר עם ערפד." היא עונה בפשטות. "הוא...שלט בי. תקופה. כשהייתי צעירה וטפשה מכדי להגן על עצמי. עשיתי דברים עבורו. אני לא זוכרת את כל מה שעשיתי, אבל אני לא חושבת שהוא השתמש בי נגד גארו אחרים."
[2/26, 12:14] Shai: "זה היה אחרי השינוי שלך?" מופתעת
[2/26, 12:16] גילי כהן ארזי: "כן."
[2/26, 12:20] Shai: סנו חושבת קצת ואז פונה לדימפנה שוב
"תוכלי לספר לי יותר על ערפדים? על איך שאת חווית אותם? ראד תיאורג' ונווד דומם, יש לו המון ידע וידע מאוד מקיף, אבל זה לא אותו דבר כמו לחוות את זה בגוף שלך"
[2/26, 12:20] Shai: "את לא חייבת, אבל אני אעריך את ההזדמנות ללמוד. להיות מוכנה יותר"
[2/26, 12:21] גילי כהן ארזי: השאלה קצת מפתיעה אותה. "אני...לא בטוחה איך לתאר את זה. לא הייתי מאוד מודעת להרבה ממה שקרה. מה היית רוצה לדעת?"
[2/26, 12:23] Shai: "איך הוא שלט בך? באמצעות דם?"
[2/26, 12:28] גילי כהן ארזי: "גם." הזכרון בבירור לא נעים לה. "בעיקר בעזרת הכוח שלו. הוא היה ערפד משבט ונטרו, יש להם כוחות שליטה מוחית מאוד חזקים."
[2/26, 12:30] Shai: "הערפד אתמול ניסה לגרום לי לברוח. הוא כמעט הצליח - מעולם לא לקח לי כוח להתגבר על השפעה של אויב. זה משהו כזה?"
[2/26, 12:31] גילי כהן ארזי: "כן, משהו כזה או דומה. לערפדים שונים יש כוחות שונים. כל העניין של הצללים, אני חושבת שזה בעיקר לאסומברה ולא אחרים."
[2/26, 12:32] Shai: "כן, אבל לא דיברתי על הפניקה מהצללים אלא על זה שהוא הסתכל לי בעיניים ואמר לי _לברוח_"
[2/26, 12:32] Shai: "קשר עין חשוב לזה, נכון?"
[2/26, 12:34] גילי כהן ארזי: "כן. אבל לא תמיד. השליטה שלו עלי החזיקה גם כשלא היינו באותו מקום, כשלא ראיתי אותו. זה לא היה להרבה זמן כל פעם."
[2/26, 12:35] Shai: "וחלק מהשליטה הזאת היא לשנות זכרונות?"
[2/26, 12:36] גילי כהן ארזי: "לא שאני יודעת? לא חושבת. לא במסגרת הכוחות של ונטרו. ייתכן שאחרים כן."
[2/26, 12:39] Shai: "טוב לדעת" זה מרגיע מעט את סנו "איך נגמלת מהדם? אמרו לי שהוא ממכר?"
[2/26, 12:45] גילי כהן ארזי: "החזיקו אותי בפיזי בשלשלאות כסף ובאומברה במקומות עמוקים וחשוכים עד שזה עבר." ההבעה שלה מרירה כלשהי. "אני לא יודעת אם להגיד שנגמלתי זה מדויק. אני לא מתעוררת בצרחות בלילה כי אני רוצה את זה, אבל אם יתנו לי לטעום את זה שוב אין לי מושג מה יקרה. זו התמכרות, זה לא באמת עובר."
[2/26, 12:47] Shai: "זה נשמע נורא" סנו אומרת בשקט, בצער. היד שלה נשלחת בלי מחשבה אל פרק היד השנייה שלה
[2/26, 12:49] גילי כהן ארזי: היא מושכת כתפיים. "היה ועבר."
[2/26, 12:49] Shai: "תודה שהסכמת לספר לי"
[2/26, 12:50] גילי כהן ארזי: "זה לא סוד מבחינתי. אם אני מסתירה את העבר שלי אני נותנת לו לשלוט בי. שוב. זה לא יקרה."
[2/26, 12:52] Shai: "אני מנסה להבין קצת יותר גם אינטרסים של ערפדים. את יודעת מה הוא כן עשה איתך?
[2/26, 12:54] גילי כהן ארזי: "השתמש בי כחיית שמירה וכמזכירה אישית ושומרת ראש. רוב הזמן ניהלתי לו את היומן. מדי פעם הצלתי את התחת שלו, סיפקתי מידע, הוצאתי מידע מאנשים, או הייתי מאיימת מספיק שאנשים שחשבו להציק לו שקלו מחדש. הייתי אביזר שימושי מאוד." המרירות חוזרת ונשארת.
[2/26, 12:55] Shai: סנו מעקמת את האף "טוב, חיות פשוטות. אינטרס פשוט. לפחות זה"
[2/26, 12:57] גילי כהן ארזי: "היו לו הרבה אינטרסים. פשוט זו לא מילה שהייתי משתמשת בה. הוא הסתובב בכל העולם והיו לו הרבה קשרים. בכנסיה, בבנקאות, בתעשיה, בדיפלומטיה. אצבעות בהרבה פשטידות."
[2/26, 12:58] Shai: "כמו פומור" זו כנראה שאלה
[2/26, 12:58] גילי כהן ארזי: "כמו ערפד. הם לא מאוד שונים בזה. ונטרו רואים בעצמם יותר מעודנים ומתורבתים משבטים אחרים."
[2/26, 13:00] Shai: סנו חושבת עוד קצת ואז שואלת "הייתה אצלם היררכיה?"
[2/26, 13:03] גילי כהן ארזי: "כן. היו נסיכים ושופטים וכל מיני תפקידים אחרים. זו חברה מאוד נוקשה, מהמעט שראיתי."
[2/26, 13:04] Shai: "ואיך אפשר לזהות מי מעל מי?"
[2/26, 13:11] גילי כהן ארזי: "הם פונים אחד לשני בתארים מדי פעם. ולפי מי מנומס למי. מעבר לזה...הם לא נראים שונה, עד כמה שראיתי."
[2/26, 13:12] Shai: "כמה קשה זה יהיה, לדעתך, להוציא מידע שכזה מאחד? על הדרגים שמעליו?"
[2/26, 13:14] גילי כהן ארזי: "תלוי מי ותלוי מה נעשה לו. הם לרוב יותר מפחדים ממי שמעליהם, אבל בתיאוריה אפשר לשבור כל אחד אם לוחצים במקומות הנכונים מספיק חזק. את זה למדתי מאדון צללים."
[2/26, 13:15] Shai: סנו מחייכת חיוך ערמומי "יש לך המלצות בנושא?"
[2/26, 13:21] גילי כהן ארזי: "אור שמש. אש. קור קיצוני. יתדות עץ. חלק מהם נהנים מכאב, אבל לא כולם."
[2/26, 13:22] Shai: "גם קור" מופתעת "טוב לדעת"
[2/26, 13:22] גילי כהן ארזי: "זה לא מזיק להם כמו אש, אבל זה כואב. ופחות מסכן את הסביבה."
[2/26, 13:23] Shai: "אנחנו מאמינים שערפדים חזקים או עתיקים מספיק ידעו מה נמצא בתל אביב. אבל אנחנו צריכים למצוא כאלה, _ו_ דרך לחקור אותם"
[2/26, 13:25] גילי כהן ארזי: "מה שמצאנו אתמול נראה די עתיק. אם הוא - או שזה היה היא? די ראיתי אדום ולא התרכזתי בפרטים - אוכלים רק חיות, הם לא יהיו חזקים מאוד. ואם יש לו חברים אפשר לצאת ולחפור אותם מהחור שלהם."
[2/26, 13:26] Shai: "נראה לי שיש שם יותר מאת הצל ששרפנו אתמול. אנחנו נחזור לעשות שם ניקיון. בתקווה סולנום יספיק לשפד את אחד האחרים לפני שהוא יעשה תרגילים כאלה"
[2/26, 13:28] גילי כהן ארזי: "בהצלחה לו ולכם. אם אתם צריכים עזרה רק תגידו."
[2/26, 13:28] Shai: "אם הם משופדים הם לא יכולים להשתמש בכוחות שלהם, נכון?"
[2/26, 13:30] גילי כהן ארזי: "עד כמה שאני יודעת. הם סוג של רדומים או קפואים. לא בטוחה כמה הם מסוגלים לדבר."
[2/26, 13:32] Shai: "אפשר להכין אותם לחקירה ואז להוציא את היתד. לכסות עיניים, לכרות ידיים ורגליים, להרעיב אותם..."
[2/26, 13:35] גילי כהן ארזי: "כל הדברים האלה." דימפנה מהנהנת בחיוך קר וקצת צמא דם. "הם מתרפאים, חזקים יותר מאיתנו בלי לשנות צורה, ולפעמים מהירים יותר. מצד שני, בקרב בין גארו שיודע מה הוא עושה וערפד בודד, הערפד לרוב מפסיד."
[2/26, 13:36] Shai: "אני אזכור לקרוא לך בפעם הבאה שנתמודד עם כאלה" מחייכת
[2/26, 13:37] גילי כהן ארזי: "אני תמיד שמחה לחסל עלוקות. כמה שפחות מהם יהיו, כך אני אשן יותר טוב בלילה."