הגורה מחפשת את האלפא בקיירן. ה26.3 בפיזי.

קולקי, במכנסי ג'ינס, פונצ'ו ושיער אסוף בצמה, מחפשת את אגאתון ברחבי הקיירן. היא ממש לא מבועתת בכלל בכלל אפילו לא טיפה.

הוא שם בקיירן

היא נעמדת, במרחק כמה צעדים ממנו. גבה מאוד ישר, אך שפת גופה בבירור מתוחה.
"שלום אגאתון. ברצוני לשוחח איתך. האם יש לך כמה דקות פנויות להקדיש לי?"

'' דברי. ''

היא בולעת את רוקה, מסיתה שיער שלא נמצא שם מאחורי האוזן, ומדברת בקול חזק ומוקפד. 
"צברתי מספיק מעשים בשביל טקס נוסף, ורציתי לומר, אם תסכים, זה יהיה לי לכבוד עצום אם גליארד רם כמוך, יבחר לבצע אותו.
אני מודעת לכך שאיני ראויה בעיניך." היא ממהרת להבהיר. "אך, למעשה, באתי לכאן בשביל לבקש את הדרכתך -את האתגר שלך- במטרה להיות ראויה. במידה ודבר זה אפשרי, הכוונה. ורק אם, כמובן, אתה מוצא זאת לנכון."

'' מה כוונתך באתגר? ''

"הו. אממ, ובכן," מבטה בורח מטה לרגע, אך היא מתאמצת ליישר אותו. גם אם בבירור נמנעת מעיניו של האלפא. 
"אני משערת שזה תלוי בך. מה שאתה חש שעלי לעשות בשביל לנסות להרוויח מידה מסוימת של כבוד בפניך."

'' אולי תתחילי מלהסביר לי מה עשית כאן עד היום מאז שהתחלת את חינכך מלבד להסתתר, לבצע טקסים קטנים עם עצמך ולא לדבר. ''

היא לוקחת נשימה עמוקה, פותחת בשצף דברים.
"טוב... אני... התחלתי בללמוד. המון. על כל מה שהיה אפשר. אחר כך התחלתי לפעול יותר- לצאת לריצות, לשמור ולטפח את הקיירן, להילחם. קבעתי עסקאות עם רוחות ועמדתי בהן. למדתי מתנות וטקסים; הריה שלי הקפיד ללמד אותי רק כשהייתי מוכנה לדעת. דיברתי עם חברי הספט השונים, בשביל ללמוד מהם ולהתחבר אליהם. אותו הדבר לגבי כל הארץ הזו. אני... ובכן..." היא מכחכחת בגרונה, ומלבד המתיחות הכללית, נראית גם קצת נבוכה.
"אני ישנה רק שעה אחת בכל יום, אגאתון, ובכל השאר אני משתדלת לעשות דברים בעלי משמעות. אני פשוט... לרוב מעדיפה להימנע מתשומת הלב."

'' מה למדת מכל השיעורים, השיחות והריצות? ''

"איך לדבר עם רוחות, איך לדבר עם אנשים וגארו וקינפולק, איך העולם האנושי והרוחני עובדים, כל אחד בנפרד ושניהם ביחד. להילחם בדרכים בהן אני פחות מיומנת. לעזור לקיירן. לעזור לגארו שסביבי. ועוד דברים." היא מדקלמת.

אגאתון מרים גבה בפקפוק.
'' תספרי לי על חוויה שלימדה אותך כל אחד מהנושאים שאמרת עכשיו. ''

זה בבירור לא קל עבורה לדבר ככה, אבל היא מתאמצת.
"למדתי לדבר עם רוחות כשסגרתי עסקאות עם סבא קרפד, עור של ברונזה והחפרפרות. למדתי לדבר עם אנשים בסיורים עם ריה בעיר ולבד בפארק הרצליה, ספיציפית כשלמדתי להזמין פיצה. למדתי לדבר עם גארו כששוחחתי עם סולנום על החיים של שנינו. למדתי לדבר עם קינפולק כשבילתי חודש במשרד של החברה של המעבר הצפון מערבי."
היא עוצרת רגע לנשום, ואז ממשיכה.
"על העולם האנושי למדתי מהסברים, מדיה אנושית ומחוויות מול בני אדם. למשל שהפסקת חשמל סיפרה לי איך מייצרים בגדים בייצור המוני אכזרי. מהעולם הרוחני למדתי מהשיעורים של ריה ואינטראקציה באומברה מול רוחות, למשל כששאלתי את העכברים שאלות. על איך הם עובדים ביחד גם למדתי מהשיעורים. באומברה של פארק הרצליה אפשר לראות איך בית הקפה מפיץ השפעה גאיאנית שמצמצמת את השפעת התולע במקום. למדתי להילחם בשיניים וטפרים כשתאונת רכבת הראה לי איך לצוד בלופוס. לעזור לקיירן אני לומדת כל יום, בעת טיפוח במזבחות, שמירה על הגבולות ושיחות עם הרוחות המגינות שלו. לעזור לגארו ריה מלמד אותי כשאני מתפקדת כשוליה שלו בעת ריצות וביומיום, וקתרזיס לימד אותי כשניסיתי להבין מה יכול לעזור לו להתגבר על הגעגוע לטארוס וארטה."
היא מסיימת בטון שקט, עייף מאוד מן הנאום, קצת חושש. מבטה בוחן בזהירות את תגובתו של האלפא.

'' לא תיארת את החוויה עדיין, מה חווית במצבים שתיארת? איזה רגש התמיע את התובנה בך? ''
אגאתון נמתח לתנוחה רשמית יחסית.
'' אנו לומדים מחוויות טובות ומחוויות רעות, הם מה שמטביע את החותם והתובנה בנו, אליהם אנו חוזרים בעיני רוחנו כשנתקלים במצב דומה. ''

היא מתמתחת גם, עוד יותר. נראה שההוראה קצת מבלבלת אותה אבל היא נאבקת להבין.
"ובכן... אני... כשדיברתי עם רוחות הקיירן, בהתחלה ריה נשאר קרוב, ואני פחדתי כל כך לומר משהו לא נכון, שמצאתי את עצמי פשוט שותקת. אבל בהדרגה הוא התרחק, ונאלצתי להפסיק לפחד כל כך ופשוט לפעול. ו... זה עבד. קודם הרגשתי חסרת אונים מול האתגר, ומאוד קטנה. אבל כשראיתי שכשאני מפסיקה לפחד כל כך אני מצליחה לעשות דברים טובים, הרגשתי... טוב... כאילו יש לי סיכוי." 
משהו בזקיפות שלה נעשה אמיתי יותר.
"אני עדיין מרגישה ככה, לעיתים קרובות. 
...לזה התכוונת?"

אגאתון מהנהן.
'' תמשיכי. ''

היא לוקחת נשימה עמוקה. 
"האדם הראשון איתו דיברתי לבד הייתה מוכרת בחנות שוקולד. שאלתי אותה שאלה שגיליתי שהייתה מאוד טיפשית, והיא צחקה. קצת נעלבתי. אחר כך הבנתי שהיא עשתה משהו שנקרא "לצחוק איתי", בניגוד ל"לצחוק עלי"... ואז זה היה אפילו נחמד. אני לומדת להצחיק אנשים בכוונה עכשיו. 
אם תרצה הוכחה, אני יכולה לנסות.
כששוחחתי עם סולנום הוא סיפר לי על חיו ואני סיפרתי לו על שלי, ולהפתעתי זה הקל עלינו במעט. רק עצם הדיבור. זה היה לקח מעניין מאוד ללמוד.
ו... באשר לקינפולק... לאחרונה קין של מגיני הנעורים שעובד בבית הקפה סיפר לי על האהבה שלו למיתולוגיה האירית, והעיניים שלו התמלאו באור. הוא חייך חיוך רחב והייתה לו גומת חן. הרגשתי... קצת כאילו בדיוק רצתי בכל כוחי במשך קילומטרים על גבי קילומטרים. אבל באופן מאוד מאוד חיובי."
היא מחייכת לרגע, אך הבעתה חוזרת לרשמיות במהרה. היא עוצרת לנשום, ואני עוצרת לישון ולתת זמן להערות.

'' מכל הגארו שבספט, בעלי תפקידים וידע רב, תאורגים איתם יש לך מכנה משותף, מטיס בכיר לשבט אליו את מתכננת להשתייך, מדוע דיברת דווקא עם סולנום? ''

"אה... ובכן... הוא חבר שלי."

אגאתון מצמצם עיניו בחשד קל.
'' האם החלטת להתחבר עימו מכיוון שהוא נחות בסדר האכילה וחסר הישגים מרשימים? את רואה בו כשווה לך ובגלל שיכולותיו לא מתעלות על שלך קל לך לדבר עימו? ''

היא נראית מופתעת, נרתעת במקצת.
"ל- לא... כמובן שלא. התחברנו כי... אני פשוט... זה רק שהוא..." היא מכחכחת בגרונה.
"הוא, טוב, נחמד אלי. אני נהנית מחברתו."

'' וכל השאר היו רעים אליך? ''

היא נדה בראשה לשלילה בבהילות.
"כמובן שלא. אבל... בצורה זו או אחרת... הם היו שונים. אני מדברת גם איתם ונהנית מאוד מחברת חלקם, כמובן. אבל רובם פשוט... טוב... לא חברים שלי."

'' וקתרזיס? ''

היא מתכווצת ממש טיפה.
"כן. אני חושבת שגם הוא."