19.4 בבוקר- תמרות עשן ולב פלדה

הוא מחבק אותה, חיבוק גדול ועוטף וחם.
"האם סיימת לבכות עליהם? האם דמעת עד שעינייך יבשו ועד שהכאב קהה והפך לאהבה ישנה וכבוד שמהדהד מעל נשמותיהם האומללות? או שיש בך עוד דמעות לבכות על חברייך ומשפחתך?"

רואהן מחזירה לו חיבוק.
"היה לי שבוע לבכות, עכשיו קדימה."

"מי אמר שאת צריכה להגביל את זמן האבל שלך?"
חיבוקו ממשיך, נראה שהוא מנסה לנחם דרך מגע וחום.

"להשאר באבל יותר מידי זמן זה מסוכן"

"האם האבל משתלט על גופך ומשתק אותך?"

"לא, אני יודעת להתמודד איתו"

'אם כך אין צורך שתגבילי את האבל. תהיי את המושלת בו, ואל תיתני לו למשול בך.

הרי אפילו כשקוקוליין נאלץ להרוג את קונלה בנו על מנת לשמור על כבוד מלכו, האם הוא נתן לאבל להשתלט עליו?

כמובן שלא, לב פלדה, לאחר שלושת ימי רעב העגלים הידועים הוא קם והתגבר, אני יודע שאין יום שבו הוא לא התאבל על אובדן בנו שיכל להביס את כל אויביהם ולתת להם את המלכות עד רומא המתועבת אך קוקוליין ידע מה נכון. הוא המשיך להגן על מה ששלו, והפך את האבל לחלק מחייו, במקום להפוך אותו למרכז הוויתו."

היא מקשיבה לסיפור המוכר עם חיוך קטן שלאט לאט עולה על פניה."כמה זמן לא שמעתי את הסיפורים האלה, תודה לך."

"האם אינכם מקפידים לשבת במדורה, לבשל ארנבת שנצודה כעת ולספר על מעלליהם של הטואת'ה? של מייב הקרה? אינכם מספרים בלילות הקרים על ביילור בעל העין הרעה ועל נכדו לוך שקטל אותו? המיתולוגיה שלנו מועברת באופן אוראלי, ואל לנו להתרשל בסיפורה."

"הארץ הזאת מאוד שונה וכשאתה בקהילה קטנה זה קשה יותר. מנסים כמה שאפשר"

"אם כך יש צורך בלשמר את המסורת, גם כשהייתי לבד בקרה הדלקתי מדורה וסיפרתי לעצמי על בוגדנותו של ברס היפה, על מנת שלא אשכח."

"מסכימה מאוד. כמה זמן היית לבד?"

"חודשים, נדדתי על מנת לשמוע סיפורים ולספר סיפורים.
הכרחתי את עצמי לבצע את המחויבות שלי כגארו שתפקידו הוא לספר את סיפורנו הלאה. ועוד בן לשבטינו, ידידי הטואת'ה ההפכפכים ככל שאפשר להיות.
האם את בילית כל חייך באירלנד?"

"כן, עד שעברתי לפה לפני חצי שנה."

"מעניין, למה באתם?"

"הגענו לעזור לספט בארץ" רואהן אומרת ולרגע אפשר לראות עצב על פניה שוב.

"מדוע נפלו פנייך בשנית?"

"נזכרתי בגארו שאינו כבר. אתם יודעים למה הירח שלח אתכם לכאן?"

"לא, אבל אני לא דואג.
נמצא טריטוריה, נצטרף לספט, נתרבה, ונעשה כמיטב יכולתנו להביס את התולע או שנמות ונשאף לסוף שיהיה ראוי להיכנס לתעודות הכסופות.
אם בדרך פיבי תנחה אותנו אל המטרה נעקוב אחריה ברצון, ונילחם למענה כפי שכל גארו צריך."

רואהן מחייכת אליו שוב "מטרה ראויה"

"לאן האריה מוביל אתכם? האם הוא מחפש להושיע את מי שהיו שבטו?"