19.4, תמרות חשמל

"אני מניח שיש לך נקודה, אבל אני מתקשה להתמודד עם כמות האורגת הזו. זה עניין של חינוך, ושל מסורת.
האם יש למהלכי הזכוכית מסורות?"

"ברור. יש לנו חגים וטקסים וסיפורים משלנו."

"באמת? מוזר.
אילו חגים?"

"אמצע מרץ וPromethean Daze - אהה, 'ערפול חושים פרומיתיאני'? זה נשמע הרבה פחות טוב בעברית."

"פרומתאוס.... מעניק האש.
מה אכפת לכם ממנו?"

"הוא מסמל חדשנות, יצירה, שאיפה לידע ולפריצת דרך."

"מרתק, לא ידעתי שלשבטתם יש קשר כזה למיתולוגיה היוונית והרומית.
אני מתנצל על כך שהטלתי ספק, אבל קשה לדמיין ששבט שאפילו את שמו החליף ישמור על מסורות."

"השבט משתנה עם הזמן, ומסתכל הצידה וקדימה יותר מאחורה. אבל אנחנו שבט עתיק, ויש מסורות ששמרנו עליהן."

"אם את אומרת, אני מאמין לך.
אז מה הגארו פה עושים בשעות הפנאי, הפסקת חשמל?"

"כל אחד ומה שהוא אוהב? אני מבלה עם החברים שלי ובן הזוג שלי כשיש לי זמן."

"אין תחרויות בזירה? מעגלי שירים וסיפורים?"

"הזירה משמשת לאימון ותיגרים, לא עושים תחרויות סתם. שירים וסיפורים יש בעיקר במוטים."

פניו נופלות מעט, הוא נראה מהורהר ומאוד היפראקטיבי בעוד עיניו מתרוצצות לכל עבר.
"אולי נארגן אחד? זה שלא היה לא אומר שלא צריך להיות.
זה ייתן לכם מקום נוסף לפאר את ההישגים שלכם ולהתאבל על החברים שלכם. ולשתות ולאכול בשר צלוי וממתקים מול אש מתפצחת."

"זה יכול להיות נחמד."

"אני אצטרך תגובה יותר תגובתית ממך, הפסקת חשמל."

"אני חושבת שזה רעיון נחמד שהגארו פה יהנו ממנו. אבל אני לא בטוחה שלהתערב באבל של גארו שאתה לא מכיר על גארו שאתה לא מכיר זה רעיון טוב, יש כאלה שלא יעריכו את זה."

הוא מעקם את ראשו בבלבול.
"כיצד אני מתערב באבל שלהם? אני לא כופה עליהם לספר על החברים שלהם, אני בסך הכל מדליק מדורה ומספר סיפור.
אבל.. אם הגארו פה לא עושים דברים כאלה ולא מעוניינים בהם אין צורך שאכפה את זה עליהם.
זה פשוט ש... בתוך כל הרצינות הזו נראה שרבים מהגארו שוכחים לשמוח על החיים של חבריהם, ועל הגלגול הבא שהם יביאו.
כולנו איבדנו חברים, יום אחר יום אחר יום, אנחנו גארו אחריי הכל.
אבל מי ששוקע עמוק מידיי לתוך המרה השחורה, לא יצא ממנה לעולם."

"אני מסכימה. אבל אני יודעת שכשאני הייתי עמוק באבל, שמחה מאולצת לא עזרה לי. הדבר האחרון שרציתי היה לשיר שירים." אשלין אומרת. אין טיפת זלזול בקול שלה. היא נשמעת מאוד כנה.

"כיצד את מתאבלת על חברים שנהרגו?"

"בשקט. עם גארו ואנשים שקרובים אלי."

"אני מבין. זה נשמע לי זר ומוזר, אבל אם זה מה שעוזר לך להמשיך הלאה אז זה הדבר הכי טוב."

"זה עוזר. זה, ולדחוף את עצמי קדימה."

"אם זו הדרך שלך, אז זו הדרך הטובה ביותר בשבילך."