29.04 קול מנופץ

בבוקר יום שני אדם יוצא לחפש את דימפנה בקאיירן. במידהולא תימצא שם יצא בלופוס באומברה לכיוון יער יליר ויילל בכניסה.
כך או כךלבסוף הם יפגשו ולאחר חילופי גינוני כבוד וסמול טוק מנומס אדם ממשיך לעיקר, ״אני יודע שזו שאלה מעט מוזרה, שלשלאות מנופצות... אך מה דעתך עליי?״, הוא שואל בדריכות מסויימת, וממשיך, ״רצנו יחד כבא ושוחחנו במוט כמה מילים. איני מצפה שתהיה לך דעה גמורה ומוחלטת, אך... התחלה של אחת.״

היא בספט, יום שני הוא יום של אימוני לחימה.

השאלה נראית שמפתיעה אותה, אבל היא שוקלת אותה בכובד ראש לכחצי דקה. "יש לי דעה, או לפחות התחלה של אחת. באופן כללי דעתי עליך חיובית. למה אתה שואל, לפני שאני מפרטת יותר?"

״אני מעוניין להצטרף לספט.״ הוא מסביר, ״אגאתון שלח אותי לקבל את הסכמת האלפות השונות. גרינפינגרז.... הוא הסכים, בסוף. אך הביע התנגדות וקושי לקבל אותי.״

"באמת? מה היו הסיבות שלו?" היא מרימה גבה.

״הוא לא סומך עליי וטוען שאין לי סיבה טובה להיות פה.״, הוא מושךבכתפיו, ״מנגד, הוא גם אומר שהוא לא הגיע עם סיבה טובה בהתחלה.״

"למה צריך סיבה יותר טובה מאשר 'כי נלחמים כאן לטובת גאיה'? מה, הוא חושב שזה ניסיון השתלטות של כסופי ניבים על הספט? אתה לא כסוף הניבים הראשון ובטח לא תהיה האחרון כאן. מצד שני, יש לך סיבה מעבר לזה שנלחמים כאן עבור גאיה? יש לך להקה להצטרף אליה?"

״אני מקיםאחת. עם צלמארה ומוצא אחרון.״, הןוא אומר לשאלתה האחרונה, ״הם צריכים אותי, בעבור יציבות והיכולת לעמוד למול הספט, אולי בפעם הראשונה, כלהקה חזקה בזכות עצמה. אני צריך אןתם משום שכישורינו מתאימים ומשלימים, כמו גם הרבה ללמוד מהם. בתקווה גם נהיה משפחה ולא רק קבוצת גארו שנלחמים בתולע. באשר לדבר השני...״, הוא נאנח, ״הייתה לי תשובה. אבל כעת אני לא בטוח. באתי הנה ללמוד על תקווה וגאולה. באתי לנסות ולהצליח בזכות עצמי ולא בזכות שמי ומשפחתי. אך גרינפינגרז טוען שאילו לא סיבות טובות, ומתקשה להבין למה הספט צריך אותי כלל.״, הוא מושך כתפיו, ״לא ידעתי שיש לכם תנאי קבלה כל כך קשים.״

"לנו זה לקח חודשיים, וגם אז לא הבנתי למה, אבל לא שמעתי שסירבו בסוף לקבל מישהו. הטריטוריה הזו קטלנית מספיק שלא נראה לי שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו לא לקבל אנשים. הספט צריך לוחמים, הספט צריך גארו עם כבוד אבל גם פרקטיים. מבחינתי אתה עונה על כל התנאים האלה, אשמח לקבל אותך כחבר לספט. מוצא אחרון גארו חזק, עם ענווה במקום וטופרים שעדיף לא להסתבך איתם - אבל אתה, הולך לרוץ עם מטיס? מישהו אצלך בבית עלול לחטוף התקף לב."

מהוא מושך בכתפיו, ״אומרים אצלנו שזה חבל להאשים מטיס על הולדתו, במיוחד כאשר זורם בעורקיו דם טהור, אך עלינו ללמד אותו להיות אחרון - כדי שגארו אחרים יראו מה יהיה על ילדם, אם יחטו רק לרגע במחשבה להביא מטיס. מוצא אחרון בא מדם טהור, ויצא לו מוניטין של לוחם גדול באירופה, אחר כל הריצות התכופות שלו לשם.״, הוא אומר דברים אלה בדיפלומטיות רבה - דימפנה שמה לב שאינו חווה את דעתו שלו על הנושא, ״הוא עומד להיות האומגה, כך שאני בספק שיראו בכך כפסול. אני יותר חושש מהדעה שלהם כלפי צל מארה. בעבר אדוני צללים היו בטא טובים לכסופי הניבים. היום... היום זה נושא רגיש.״

"על צלמארה אין לי דעה מגובשת עדיין. רצתי איתו פעם אחת, ולא שמעתי שום דבר רע, כמו שלא שמעתי שום דבר טוב. אדוני צללים זה...כמו שאתה אומר, רגיש ומסובך. אבל אני מאחלת לכם הצלחה, כלהקה. הספט הזה צריך להקות יציבות וחזקות."

״אם כך אני מבין שאני זכיתי להסכמתך?״, הוא מוודא

"כן, כבר אמרתי. אני חושבת שתהיה תוספת שימושית עבורנו, מבחינתי ברוך הבא." היא מושיטה יד ללחיצה.

הוא לוחץ את ידה בחיוך, ואז אחר רגע מוסיף ״ועכשיו... זה לא חלק ממה שאגאתון ביקש ממני. אבל לי זה חשוב. האם את חושדת שלמישהו מלהקתך עלולה להיות התנגדות אליי ולהצטרפותי לספט?״

היא ממצמצת. "לא נראה לי? לא שמעתי ממישהי מהן מילה רעה עליך ואני לא חושבת שסולנום דיבר איתך יותר משלושה משפטים. לא חושבת שלמישהו אצלנו יש דעות קדומות לגבי כסופי ניבים או גאליארדים."

הוא מהנהן, ״במידה ואתן חולקות את מחשבותיכן, אשמח אם תשאלי אותן, אם זו לא טרחה עבורך.״

העיניים של דימפנה מזדגגות לרגע, וכשהיא חוזרת לפוקוס היא מסמנת שלילה קצרה. "הפסקת חשמל וזכריני לא מתנגדות וסולנום אכן לא יודע מי אתה. נראה לי שמבחינתנו אתה בסדר גמור."

״חבל. הכרנו כבר במהלך המוט. אולי לא הייתי טורח להתלכלך כל כך אם הייתי יודע שזה לשווא. או שהייתי צריך להתעכב יותר ולגולל את כל ההצגה שלי.״, הוא צוחק ומושך בכתפיו, ״תודה לכם על הסכמתכם.״

היא מצחקקת. "היה חושך ואלכוהול והרבה אנשים חדשים. הוא ילמד להכיר אותך, אני בטוחה."

״אם אכן אתקבל לספט, הכוונה.״, הוא מוסיף בחיוך, רק חצי צוחק, ובבירור די עייף ממסע השכנוע הקרב עוד לפני שהחל

היא נושפת בסוג של בוז משועשע. "יקבלו אותך. אם לא השבוע או בשבועיים הקרובים אז עד החודש הבא. ועד אז, אתה אורח וגם זה לא רע."