10.5 הפסקת עישון

"את יכולה לתרגם את זה לעברית... שמואל?"

"יכולה... שם לא יפה. אבל אולי."

"את מחפשת שם הגיוני? שם ישראלי?
תזכרי שהילד יגדל עם השם הזה, הם יצקו משמעות אחד לשני.
השם הנכון הוא לא בהכרח השם היפה, או הפואטי, הוא פשוט... הנכון."

"הממ." היא תגובתה האינטיליגנטית של הזאבה. "יש זמן. אני אחשוב."

"האם את מקווה שהוא יהיה גארו? או שאת מעדיפה שייוולד בן דם?"

אשלין שותקת לכמה רגעים. "זה קשה." היא אומרת לבסוף. נשמע שהנושא מטריד אותה. "כולם רוצים גארו, אבל... בן דם יותר קל."

"מי זה כולם?
חייהם של בני הדם מתוקים יותר. נוחים יותר.
הם אינם רואים את פניהם האמיתיים של התולע, הם אינם רואים את העולם בצורתו הרוחנית והטהורה ביותר.
הם מאבדים מיכולתם להשפיע על העולם, אך מקבלים תמימות יפהפיה."

היא מכשכשת בזנבה ונראית מרוצה. "כן. ככה חושבת. יותר קל."

"האם את מתחרטת על כך שהשתנית?"

"לא."

"מדוע כל הסבל והאובדן היה שווה את זה?"

"השתניתי. אני גארו. לא יכולה לא. לא אוהבת לחשוב סתם. לא עוזר."

"זו גישה מעט... יבשה לחיים. אני לא אוהב חיים יבשים כמו שאני לא אוהב גרון יבש."
הוא שותה לגימה ארוכה נוספת.
"שאלות שכאלה מאלצות אותך להרהר באפשרויות הנוספות, ללמוד מהבחירות שלך על מנת שתוכלי להעביר את החוכמה והידע שלך הלאה. בנוסף מדובר פה על קבלה עצמית ועל השלמה שלך עם עצמך.
את קוראת לזה לחשוב סתם, אבל מדובר פה בהבנה עמוקה יותר של מי שאת."

היא חושבת על זה לרגע ארוך ולבסוף אומרת "צודק. להבין חשוב."

הוא מחייך בידידותיות ומגיש לה את הבקבוק.

היא שותה בשמחה.

לאחר שהיא שותה הוא שותה שוב ומנער מעט את ראשו, כמו נע לצלילי מנגינה שאינה נשמעת.
"אני חייב להיות כנה, אני לא מצליח להבין את השבט שלך.
איך אתם יכולים לבחור בעיר על פני השדות הנרחבים, האגמים המשתרעים, יערות עבותים..
מאיפה מגיעה המשיכה שלכם אל העיר?"

"אמרתי לך, צריך גארו בעיר. אי אפשר כל הגארו ביער. בעיר הרבה תולע, הרבה ערפדים, הרבה דברים רעים. ביער פחות. אם אין גארו בעיר, תולע שם מתחזק, מגיע לכל מקום, אין יער יותר."