אלאסטור צד נחשים 12.5

אלאסטור שולח רוח שליח אל קולקי:

"שלום קולקי, בזמנו ביקשת שאלמד אותך כיצד מודים לטרף שצדנו בצורה טקסית, תגיעי עם רדת השמש לרמת הגולן ואענה לבקשתך, מוצא אחרון".

בשמחה רבה, סהר תגיע לרמת הגולן בערב. היא תהיה לבושה בטייטס שחור וסוודר דק- שזור בירוק וחום. בידיה תרמוס עם הלוגו של "אימפרסו אספרסו".

מצפה לבואה אלאסטור משקיף בלופוס מרחוק, כשמתקרבת הוא מיילל שתדע היכן למצוא אותו. הוא ממוקם בפסגת החרמונית ממתין לקולקי. כשתגיע היא תראה אותו ומאחוריו ברקע היער 4 זאבים משחקים. הוא משתנה להומיד וצועד לכיוונה, אך עוצר ושומר על מרחק "שלומות קולקי, אני שמח לראות אותך כאן, ועוד עם הפתעה חמימה. מה שלומך בימים אלו?".

"שלומי בסדר, יחסית חמים ונעים בימים האחרונים. אבל... אני מעדיפה להיקרא 'סהר'." היא אומרת, עדיין בחיוך. "ומה שלומך?"

הוא מהנהן לבקשתה. "שורד" הוא מכריז בפשטות "אובדנו של חרון האלה היה מכה משמעותית במיוחד עבורי" הוא לוקח נשימה עמוקה "יחד עם זאת, הכרזתי על סוף לאבל וצריך להמשיך הלאה, הוא כבר לא נלחם בשם גאיה, מישהו אחר צריך להלחם עכשיו בשביל שניים. עול הנופלים לא קל על גאיה ומסביר פנים לתולע".

סהר נראית קצת מופתעת מהפתיחות הפתאומית, אך לאורך דבריו נרפית מעט. 
"אני מבינה. זה... מאוד אמיץ מצידך." היא אומרת חלושות, ומכחכחת מעט בגרונה.
"תראה... מוצא אחרון... יש צמח- דובדבן שרוע. עבורי הוא תחליף לדובדבן הבר, שהוא הצמח המסורתי בו משפחתי השתמשה במשך דורות על מנת לחזק אימהות בהריון ואת התינוקות שלהן. בישראל הוא קיים אך ורק בטריטוריה שלכם. חרון האלה עזר לי להשיג אותו עבור הפסקת חשמל, אבל מעולם לא הספקתי להוקיר לו תודה." 
היא מושיטה לו את התרמוס החמים.
"אני מקווה שתסכים לקבל את התודה שלי בשמו. בתרמוס יש תה ממספר צמחים שעוזרים לתחושת שלווה, אושר ונועם. מתכון שלי. עדיף לשתות לאט ובלגימות קטנות."

הוא מהנהן ומוזג כוס לו וכוס לה. הוא לוגם ועוצם את עיניו לכמה שניות. אפשר לראות חיוך קל והוא מגחך כאשר דמעה זולגת על הלחי שלו. הוא מניח בעדינות, זהירות ואיטיות יד על כתפה של קולקי בעודו פותח את עיניו שמלאות ברק דמעות, הוא מביט בעיניה "הטעם מזכיר את התה שהיה מכין בעצמו, תודה לך סהר"

שוב היא מופתעת- אולי נזכרת בפעם שהמטיס קרע מעצמו את העור מולה כדי להוכיח נקודה, ומתקשה להאמין שמדובר באותו הבחור? אולי סתם לא יודעת איך לאכול אשכרה רגשות? אבל ההפתעה שלה מתרככת לאמפתיה עדינה, וחיוך קטן ועצוב נמתח על שפתיה.
"אני שמחה מאוד לשמוע את זה." היא אומרת ומניחה את ידה מעל ידו בחיבה לרגע יחיד- ואז משיקה את הכוס שלה בשלו ושותה לגימה קטנה ומדודה.

אלאסטור נסוג לאחור לכמה שניות ושם קץ לסיטואציה הרגשית בחזרה לשגרה.

"ובכן, הגעת ללמוד. הדבר הראשון שנעשה זה מה שביהדות קוראים לזה ארוחה מפסקת. הכנתי ארוחה גדולה מכל טוב שיש לרמה להציע. נאכל היטב ולאחר מכן נצום 3 ימים בהם נלמד להכיר חיות שונות ביער, רוחות שלהן באומברה ואת התפקיד שלהן במעגל החיים של גאיה. לאחר הצום ולאחר שתכירי את חיות היער, יהיה עליך לבחור אחת מהן, לצוד אותה ולהודות לרוח שלה".

אלאסטור מביט בסהר לראות אם יש לה תגובה כלשהי לפני שמוביל אותה דרך שיחים למעין שולחן טבעי עמוס ירקות, פירות, בשר ומעדי טבע כאלו ואחרים. "לשובע" הוא מאחל לה.

סהר מהנהנת. נראה שהתהליך המדובר הגיוני ומכובד בעיניה. היא נדה אל מוצא אחרון בהכשרת תודה ועוקבת אחריו אל עבר האוכל.
"זה נראה נפלא..." היא ממלמלת, וכמעט אפשר לשמוע את פיה מתמלא רוק

"תודה" הוא אומר מחייך מעט, לאחר שיוכלו רבות הוא ירים מכסה עץ שתחתיו קינוח שעוד חם "תטעמי את זה" הוא מגיש לה את הדבר היחידי שלא מן הטבע בשולחן, סמורס לוהטים "זה מתכון שקאסידי לימדה אותי".

(מוזמנת להגיב עוד תגובת פלאף ולשאול שאלות אם את רוצה ואח"כ אתן תגובה קצרה קדימה על סיור ביער ושיעור על החיות שבו)

סהר משתדלת להיות מנומסת, אבל די מהר זה עובר לה.
"כמה שהתגעגעתי לאוכל כזה..." היא ממלמלת, בעודה זוללת תותי עץ. 
עם חשיפת הקינוח, העיניים שלה נוצצות אף יותר.
"תודה רבה לך מוצא אחרון." היא אומרת ברכות, לוקחת 'סמור' אחד ונוגסת חצי ממנו.
"זה נפלא." היא ממלמלת בפה מלא.

"אני שמח" הוא אומר בפשטות ונהנה גם כן מהאוכל והקינוח.

"עכשיו לנוח" הוא אומר בסוף הארוחה ומתיישבים לנוח שעה-שעתיים וצופים בזאבים משחקים. הוא מציג לה אותם בשמות (מדובר בזאבים מקומיים, מתישהו אולי גם יגיעו קצת קין)

לאחר מעט זמן עושים סיור, ומוצא אחרון מסביר לה על חיות היער (אני אתן דוגמא להסבר אחד).

השניים עוצרים במרחק מה, לאחר תנועה בדממה. במרחק של כ-30 מטרים הוא מצביע לכיוון מסויים בין סלעים. "זהו נמנמן הסלעים, הוא אוכל כל יחידאי, קטן כעכבר, בעל ארבע אצבעות בידיים וחמש ברגליים. לאצבעותיו טפרים מחודדים. צבע פרוותו אפור-כסוף. זנבו ארוך ומסתיים בצבע שחור. זנבו נתלש בקלות בכדי לסייע לו לברוח מטורפים. סביב האישונים שלו שחורים דבר המקנה לו יכולת הסוואה כאשר מציץ בין צל הסלעים. אורך ההריון שלו כמעט חודש. בהמלטה נולדים בין 1-4 גורים וכולם עוורים כגורים. יש לי חיבה מיוחדת לקטנצ'יק הזה".

היום הראשון יעבור כך. חיה, חיה. שלל החיות שברמה.

ביום השני, השניים יהיו באומברה. אלאסטור יכעבור ביער וייתן לקולקי לצפות ברוחות החיות ששוררות שם. השיעור ייתמקד לא בטיב הרוחות ושיחה עמן. קולקי היא תיאורג'ית בסופו של יום. השיעור ייתמקד באיתור הרוחות בסביבתן והקישור שלהם לגוף שמייצג אותן בפיזי ומסתובב בקרבה.

"היכן שתמצאי רוח חיה באומברה או גוף חיה בפיזי, תוכלי למצוא את הייצוג מצידו השני לרוב. בדר"כ ברדיוס של כמה מטרים. ישנו קשר בין השניים דרך האדמה שמחברת את כולנו, גאיה. אין דרך יותר טובה ללמוד מה מייחד גארו כזאבים מאשר לצפות על זאבים בפיזי וברוח שלהם באומברה".

דבר נוסף שמלמד אותו זה שבדר"כ לחיות רבות באזור מסויים יש רוח אחת שמייצגת אותן ועוצמתה תהיה תלויה במספר המינים וכמותם בפיזי. עולם החי באומברה נשען בעיקר על עולם החי בפיזי ולא להפך. או לפחות כך אלאסטור רואה את הדברים.

ביום השלישי והאחרון, אלאסטור עושה סיור עם קולקי ברמה באזורים שבהם היתה שריפה. השריפה של יער אודם בפיזי, השריפה של החרמונית בפיזי, שריפת הביילפייר של היער באומברה ועוד. לכל מקום הוא מדגיש את החשיבות שלו, חושף את הצלקות שלמרות כל השיקום נשארות שם ומלמד את קולקי כלל אחד פשוט. "עולם החי, חי לפי כלל אחד ויצר אחד, השרדות".

"ציד הוא לא שונה מכך, הכבוד האמיתי לרוחות ולחיות, לא מתבטה בתודה פשוטה אלא בהבנה שאין צורך לצוד לנוי או חזירות יתרה, יש צורך לעשות זאת בכדי לשרוד, ליזון ולהמשיך כחלק ממעגל החיים. התודה מגיע מההבנה שיש בנו יצר השרדות ומתקבלת באופן מיטבי כאשר כך גם הכוונה. עשי זאת ורוחות הטבע יקלו עלייך בשיח ועסקאות עמן בעתיד".

הוא ילמד אותה בסוף בסוף כיצד מבצעים את התודה בצורה הטקסית, אך ישאיר את הסגנון באופן פתוח לבחירתה של קולקי. "אצלי זה משתנה בין חיה לחיה, מציד לציד".

לבסוף הם ינוחו מעט ואלאסטור ייגש אל קולקי "כעת לאחר 3 ימי צום ולימודים אני מקווה שאת מבינה את החשיבות של ציד והכרת התודה אל עולם החי והרוח. ראשך צריך להיות חד ומפוקס, הרעב ייתן ליצר ההשרדות להוביל אותך, בחרי טרף וצודי". אלאסטור ייתבונן היטב מה למדה.

סהר סקרנית ומלאת פליאה. היא מרבה לשאול שאלות, לבדוק, לגשש, לבחון ולהעריך. רגליה מיומנות בלצעוד בין סלעים ובמדרונות תלולים, אפה רגיל לחפש טרף או מים, ועיניה החדות לזהות כל איום. בחיק הטבע, בין חיות לרוחות, היא נראית בבית. אולי יותר מאשר בכל מקום אחר בו אלאסטור ראה אותה. 
בשעה החמה ביותר בכל יום, סביב שתים-עשרה בצהריים כל פי רוב, היא תבקש לישון שעה בנקודה חמימה ושמשית. זו היא הפעם היחידה ביום בה היא ישנה.
בין ימים ללילות, לשיעורים לרוחות, מידי פעם היא תבדוק בזהירות את מוכנותו של המטיס להיפתח מולה, ושהיא תיפתח מולו.

באתרי השריפה היא תקשיב בשקט, בראש מורכן בכבוד. בתום כבר יראה את סימניו בה- לחייה שקועות, עורה חיוור והיא עייפה למראה. 
"תודה לך מוצא אחרון." היא תגיד לבסוף, ותלך לשבת ולחשוב. אחרי כשעה היא תחזור אליו.
"ברצוני לצוד צבי ארצישראלי. תרצה שאצוד בשיטתי המסורתית, או בשיטה שקרובה יותר אל הזאב?"