לפנות בוקר 5/8 אנדרדוג פוגש את עיניים חודרות

הוא מביט בה בחיוך, ומרים את כוס הקפה שלו. "לחיי החלשים והקטנים."

היא מחייכת ,מביאה את הכוס שלה, ונוקשת בשלו ״לחיי החלשים הקטנים״.

אלכס שותה את שארית הקפה שלו בקלילות, ומניח את כוס הקפה שלו על השולחן. "טוב, אז אני מניח שזה היה הקפה של הבוקר. מעט אינטנסיבי ממה שאני רגיל אליו, אבל אני מניח שזה שינוי מרענן." הוא מחזיר את האקדח לחליפתו. "ספרי לי טיפה על הלהקה שלך, יצא לי טיפה להכיר אותם במוט אבל לא יותר מדי."

״אוקי״ היא עונה לו עם חיוך גדול. נראה שהיא באמת מתרגשת לספר עליהם
״הלהקה שלנו מאוד מעניינת- כולנו מאוד שונים אבל איך שהוא יש משהו שמאחד את כולנו... אולי זאת העקשנות שכל אחד מאיתנו מביא.

יש את האלפא הנוחכי שלנו אדם- כלומר קול מרומים. הוא גליארד כסוף ניבים וחבר בבית מאורת הירח ובן ממשפחת ירח הסהר- אז יש לו המון מעמד. אבל אל תיתן למעמד שלו להפחיד אותך- הוא בהחלט פחות סנוב מכסופי הניבים האחרים בספט והוא אפילו סולד מההתנהגות הזאתי. אני חושבת שהוא אלפא נהדר - הוא אצילי ועומד על שלו על כמעט כל דבר... אלא אם זה מול ארוסתו אנהי.

אז יש את האומגה הנוחכי שלנו, בלב שלם- הוא תאורג פיאנה ומישהו מאוד שנוי במחלוקת בספט. יש כאלו שמאוד מעריכים את תשוקתו והמון שרואים אותו כגארו מבייש שהתנהגותו הפזיזה סיכנה אחרים פעמים רבות.
אני גם בהתחלה לא התרשמתי ממנו לטובה, אבל עכשיו שהוא חבר להקה- אני מתחילה להבין אותו יותר ובאמת אפשר לראות שיש לו כוונות טובות והמון תשוקה. הוא באמת עושה הכל בלב שלם, גם אם זה כולל את נפילותיו.

ואז יש את מוצא אחרון, שהוא אהרון לפנריר והאומגה הקבוע של הלהקה . לא יצא לי להכיר
אותו כל כך לעומק משום שעכשיו הוא במשימה בחו״ל אבל אני כן יודעת שהוא המטיס היחיד בספט אבל גם אחד מהלוחמים הכי חזקים פה. אני מקווה להכיר אותו יותר לעומק כשהוא יחזור.

ולבסוף יש את הבטא של הלהקה- צל מארה. הוא ... ראגאבש לאדוני הצללים. מאוד פרגמטי ומשקיע בעבודתו, אבל הוא חונך להיות אדוצ למופת וזה כולל גם את הטוב וגם את הרע. הוא גם לא מראה המון חיבה לאחרים אלא אם זה לרוח העטלף המלווה שלו- תוחלת.
אני לא חושבת ששניכם תסתדרו כל כך טוב....״

הבעת הפנים השלווה של אלכס מופרת במהלך ההצגה של צל מארה, אבל לא בתחילתה - אלא כאשר עיניים חודרות הזכירה את העטלף. "לא, אני לא חושב ככה כלל..." אחיזתו מתהדקת סביב הכוס הריקה, אך לבסוף הוא עוזב אותה. "אני... לא חובב גדול של עטלפים, נקרא לזה כך. אבל, לא משנה." הוא נשען שוב על כיסאו, והוציא מקטרת מכנף מעילו. "מה שמוזר לי," הוא אמר בעודו מדליק את מקטרתו, "זה שיש לכם אלפא כסוף ניבים, ובטא אדון צללים," הוא שאף ממקטרתו, "והאלפא כסוף הניבים שלכם עדיין חי."

אוון צוחקת בקול רם.
״הוא גם היה הבטא שלו לפני שהצטרפתי. אבל זה לא כזה מפתיע, צל מארה מעדיף לעשות דברים בנסתר ולהשגיח מרחוק- הוא פחות בעיניין של דיבור ציבורי״

"ובכן, אני מניח שאת יודעת שלאדוני צללים ולכסופי ניבים יש היסטוריה." הוא לוקח עוד שאיפה מהמקטרת שלו. "זה מדהים לאיזה מקומות אדוני צללים ילכו כדי להגשים את המטרה שלהם..." הוא אומר זאת עם נימת צער בקולו.

״איזו סוג של היסטוריה יש להם?״ היא שואלת בסקרנות.

"באומת הגארו, כמו בלהקה, השבטים מסודרים בצורה חברתית על פי מעמדות. בעוד שכסופי הניבים הם האלפא, ומכרסמי העצמות הם האומגה, הבטא הם אדוני הצללים. יש אמרה שאומרת שמאחורי כל כסוף ניבים מצליח, עומד אדון צללים מצליח עוד יותר. הבעיה היא - שעכשיו לאדוני הצללים נמאס להיות הבטא. הם חושבים שהם אמורים להיות השבט שמוביל את אומת הגארו, בדרכם המוטה והמכוערת. ונמאס להם ששבט של אצילים מטורפים ומתנשאים נמצא מעליהם במעמד. אז עכשיו לאדוני הצללים יש מטרה. ואין שום דבר שהם לא יעשו כדי להשיג את המטרה הזו."

״מעניין... אבל בהחלט אפשר להבין את ההגיון שלהם. מהנסיון שיש לי אם האדוצים שפגשתי הם שבט מאוד מריטוקרטי. גם ברע וגם בטוב״

"בעיקר לרע." הוא אומר, ואז משתעל קלות מעשן המקטרת. "תאמיני לי, מי כמוני יודע."

״מתוך סקרנות- מה בדיוק משך אותך לשבט מהלכי הזכוכית? ואיך הם בדיוק קיבלו אותך?״

"למהלכי זכוכית אין אבות קדמונים, אין קשרים עם העבר. אין הסתכלות אחורה. רק קדימה, לעבר העתיד. אני לעולם לא ראיתי את עצמי חלק מהמשפחה שלי, חלק ממסורת של שקרים ואשליות. רציתי להשאיר את כל זה מאחור ביום שהבנתי מי המשפחה שלי באמת. מתי הפכתי להיות מהלך זכוכית? ביום שבו נולדתי. את מבינה, אני אף פעם לא הייתי אדון צללים באמת - העובדה שאנחנו חולקים דם היא רק יד המקרה. אני פשוט מהלך זכוכית שנולד לשבט המאוד מאוד לא נכון."

״מעניין.... אני לא פגשתי גארו רבים שהרגישו ככה ״

הוא מהנהן, פרצופו רציני וחיוור. "אכן... הרבה גארו מתגאים באבותיהם ובמסורותיהם. לא אני. אני לא מוכן להתגאות בחבורת הרוצחים והשקרנים המניפולטיבים שהם המשפחה שלי."

״ואתה ממש לא חייב להתגאות בהם.״ היא אומרת לו עם מבט מבין
״זה טוב שאתה יודע לעמוד על שלך בעניין הזה. עד כדי כך שאתה יכול לנתק אותם.
אני עדיין עובדת על זה״

"עדיין... עובדת על זה?" הוא שאל בטון מעט חושש.

היא נאנחת.
״זה מסובך... בעיקרון נראה שלי קשה יותר לנתק קשרים איתו.״

"היי," הוא הביט בה בחיוך. "יהיה בסדר. נכון שזה קשה להאמין, אבל... אני יודע שיהיה בסדר. אם את צריכה מישהו לדבר איתו לגבי זה, את תמיד יכולה לדבר איתי."

״תודה״, היא אומרת בקול שקט ולוקחת לגימה נוספת מהתה שלה
״אכפת לך עם נדבר על משהו יותר קליל? מה עם אנשים שונים בספט? ממי יצא לך להתרשם לטובה?״

"ובכן, אני מניח שדי התחברתי עם תחיית הירדן. היא נראית די נחמדה, ואמרנו שנרוץ ביחד בקרוב. דיברתי גם עם פרי הרוח, וגם היא ממש נחמדה, יש לנו אחווה כזו של אורחים בספט. בלב שלם גם נראה בחור לעניין, למרות שהבנתי שהוא עשה קצת צרות. יש כמובן את בעלי התפקידים בספט שיצא לי להכיר. רובם די אנשים טובים ממה שנראה, אם כי מעט מפחידים לעיתים. לא חשבתי שאדם יכול להיות כל כך גרפי בתיאורים שלו עד שפגשתי את תאונת רכבת." הוא צחק קלות.

אוון צוחקת
״כן... אבל אני מניחה שזאת חלק מעבודתו.
וגם אני מכירה את תחיית הירדן ופרי הרוח. שתיהן מאוד נחמדות״

"הספט הזה שונה מאוד מהספט שהייתי בו בגרמניה. הוא הרבה יותר... רב גוני הייתי אומר."

״הוא גם יותר רב גווני מסן פרנסיסקו. זה מעניין איך הארץ הזאתי מושכת אלייה גארו שונים״

"הממממ, זוהי ארץ מיוחדת מאוד, כך הייתי אומר. יש לה הרבה עבר והיסטוריה, והיא חשובה מאוד להמון אנשים."