יום חמישי, 8.8.19, קאיירן, קוקטייל שעשוי רק מוויסקי

תמרות עשן מגיע לקאיירן בבוקר בהומיד, על גבו יש קייס מבד שבתוכו יש משהו בעל צורה של גרזן, אבל כל בעל ידע בנשק קר יבחין שעל פי צורת הקייס הידית נראית שטוחה ורחבה מידיי.
הוא הולך בשלווה אל עבר בית המלאכה.

בדרך הוא רואה את דימפנה, שבדיוק יוצאת מאיזור המטווח עם ניקו צמוד אליה כמו צל. היא מנפנפת לכיוונו.

ניקו מחייך, צמוד לדימפנה

תמרות עשן מברך את שניהם לשלום בחיוך.
"בוקר טוב שלשלאות מנופצות, גור, מה שלומכם?"

"לא רע." היא עונה בחצי חיוך, ואז מושכת כתפיים. "טוב, לא מדויק. סביר, לא מדהים." היא מקשיחה כתפיים, כאילו מתכוננת למשהו. "עזבתי את הלהקה."

ניקו מהנהן להסכמה.

תמרות עשן שותק לכמה שניות, דממה נישאת באוויר בעודו לא מוציא אף מילה מפיו.
הוא פורס את ידיו ומחבק אותה, חיבוק חזק למדיי.
"את מרגישה שלמה עם ההחלטה?"

היא קפואה בחיבוק שלו, בבירור זה הפתיע אותה מספיק שיש לו מזל שהתגובה שלה היא קיפאון ולא התקפה. אחרי רגע היא צועדת בעדינות יחסית אחורה כדי להשתחרר ומהנהנת, בהבעה רצינית וקצת מרוחקת. "חשבתי על זה הרבה. זה לא נכון לא עבורי להמשיך להנהיג אותם, ולא עבורם שאני אמשיך. מכיוון שהם לא מוכנים לעשות משהו לגבי זה, אני עשיתי בשביל כולנו. קרא לזה המעשה המנהיגותי האחרון שלי כאלפא של נווה מדבר."

הוא מושך בכתפיו.
"זה עצוב, אבל לצערי זו לא סיטואציה שלא התמודדנו עימה לאחרונה.
לפחות קיבלת את ההחלטה הזו מהסיבות הנכונות לדעתך, כיצד הם קיבלו את זה?"

"עצובים, אבל מבינים. אני לא בטוחה שאיילין ידעה איך לאכול את זה, אבל הם לא ניסו לעצור אותי או עשו סצנות לא נעימות. גם אני עצובה. הם להקה טובה, בטריטוריה טובה, עם טוטם שחבל לי לעזוב. אבל אין מה לדחוף כשזה לא מתאים. עדיף להפרד בנעימות והצורה מסודרת ולא בפיצוץ מכוער בזמן רע."

'אם את שואלת אותי פיצוץ וכאוס הם עדיפים, בלי קצת בלאגן העניינים לעולם לא יוכלו באמת להסתדר.
אבל אם הצלחתם להיפרד ולומר את כל מה שהיה צריך לומר, אני מניח שזה מספיק בשביל להגיע לקתרזיס.
איפה ישנתם?"
הוא מחווה בראשו אליה ואל הגור.

"אם הייתי לי דרך לשלוט בזמן ובמיקום של הפיצוץ הייתי דוחפת לזה. במקום זה הורדתי את הסיר מהאש, גם זו דרך להימנע." כשהוא מדבר על להגיד הכל וקתרזיס היא נושפת חצי צחוק לא מאוד משועשע, ועושה תנועה שדי מבהירה שלא קרה שום דבר כזה. "ישנו פה במגורים, נישאר לכמה ימים עד שאני אמצא מקום אחר."

"אם תהיי מעוניינת אתם מוזמנים להישאר בנווה אילן לזמן מה.
אני אישית ישן באוהל ביער, קרוב ללב הטריטוריה, אבל למילה האחרונה יש חדר אורחים."

"אני לא חושבת שזה חכם לחלוק בית עם הילדה הקטנה. אבל תודה על ההצעה. לכרגע יש לנו אישור לישון במגורים, ונראה מה הלאה. אולי נבוא להעמיד אוהל לכמה ימים."

להצעת האוהל, פניו של הגור נופלים מעט, אבל הוא לא אומר משהו.