23.8 פצצת מתקתקת רובין ניגש לאדם לילה של המוט קול ברגים

יחפש את אדם.

אדם שם, בדיוק בדרך להתיישב עם תחיית הירדן.

"אדם נתקלתי בפריט מידע בעייתי הנוגע לעיניים חודרות ואמא שלה"

הוא מזדקף, בבירור מאזין לדבריו של לוכד האמת. נדמה שכבר יש לו רעיון כללי למה שהולך להיאמר.

"לטענתה אמא שלה ככל הניראה זוכרת שהיא השתנתה. ולטענתה אתם בתהליך של הכנת פטיש שיעזור להעלים את הזיכרון. אני רוצה לשמוע את דעתך בנושא ולמה לא יהיה פשוט יותר להרוג אותה"

אדם בעל קור רוח שיצוק מפלדה. אך רובין חד הבחנה, ומזהה שהוא חש אי נוחות למשמע הצעתו של רובין.

"בלב שלם אכן בתהליכים של להכין כנף חוגלה, פטיש שיכול להעלים זיכרונות. ללא קשר לעניינה של אמא של עיניים חודרות. האם פשוט יותר להרוג אותה? אולי. אבל מוות לוקח איתו עול רגשי עצום. עול שלא כל אחד מסוגל לשאת על עצמו. אני לא מסוגל לבקש מעיניים חודרות להותיר את דמה של אימה. לא כשאני יודע שחייה הם אור גדול של תקווה שבוער בליבה, דוחף אותה לנסות להשתפר ולצעוד קדימה דרך הקשיים.", ניכר שיש לו דבר מה נוסף לומר שקשור בנושא, אך לא ישירות לדברים אלה, ולכן שומר אותם להמשך.

"אתה יודע שיותר קשה לגרום למתים לדבר מאשר למצוא את מה שנמחק. הקיום של שרידים שעשויים לדבר על את שמה של עיניים חודרות הם סכנה לה, ללהקה שלכם ולספט, אתה מתכוון לקחת על הסכנה הזו אחריות או שהסכנה הזו תחת אחריותה של עיניים חודרות?" רובין נשמע בעיקר קר ומחושב, על פניו לא ניראה שהוא מאיים אלה פשוט מוודא פרטים

(כלומר לא מאיים אבל יש איזשהו אדג' לדברים)

ברגע שהוא מחל לדבר על אחריות, אדם מחייך חיוך מתוסכל, המרמז על כעס.
"אם כבר אנחנו מדברים על כך.... אולי כדאי שנדבר על אבא של עיניים חודרות. מה אתה יודע עליו?", רובין מזהה שטניות רבה בשפת גופו של אדם כשהוא מזכיר אותו. הוא אפילו לא מסתיר זאת.

"האמת שכלום, אבל אני מנחש שהוא לא משהו"

"עיניים חודרות הגיעה מספט בסן פרנסיסקו, שם עברה חינוך על ידי גארו בשם סורן, הקרוי קצה המראה, פוסטרן (? אולי הוא אדרן, אבל זה לא נקבע סופית עד כמה שידוע לי) רגאבאש לילדיה של גאיה. אביה הביולוגי של עיניים חודרות. נשים בצד את החינוך הקלוקל שהעביר לה, שגזל ממנה את היכולת להצטרף לאומה כגארו עצמאית למשך זמן רב, עד שהתנערה מהתלותיות בו - לי זה העלה שאלה אודות נסיבות לידתה.", הוא מניד מעט את ראשו הצידה, כמציג את הבעייתיות שבדבר.

[פוסטרן זה בוגר?] "שהן?" הוא מקווץ גבות בשאלה

(כן. אדרן זה בכיר.)
"למה גארו הביא ילדה עם בת אדם.", הוא אומר ברצינות תהומית.
"איך שאני לא הופך את זה, אני מוצא שאימה של אוון היא בתחום שיפוט של ספט אחר. גם אם לעיניים חודרות יש אחריות בדבר, ולשמש שוקעת כלהקתה. אבל אי אפשר להתעלם מהגארו שסיכן את הרעלה סיכון אדיר, שגרם לקריעתה בסופו של דבר, ומהבחירה של הספט שם לתת לו להמשיך להנות ממעמדות ולה להמשיך לחיות עם זיכרונותיה."

"אה... יופי אז היא בתחום השיפוט של ספט אחר. זה בהחלט מבטל את הסכנה המיידית שהיא ממיתה על הלהקה שלך ועל הספט, זה בהחלט מסיר דאגה מהלב שלי. " מפתח ברגים אומר כמעט באותו קול אתה מזהה קצת אכזבה בקול שלו "האחריות שאני מדבר עליה היא האחריות שיש לכם לביטחון הלהקה שלכם, האחריות שאני מדבר עליה היא האחריות שיש לכם על ביטחון הספט והקיירן הזה." רובין מביט בך במעט ציפייה שתבין לאיפה הוא חותר "איזה יצורים בזויים ונוראיים לדעתך יחפשו את המשוגעת הקטנה והשברירית שסגורה במוסד לחוי נפש ומספרת על השינוי הראשון של הבת שלה? אמרת שאמא שלה היא משהו חשוב בחיים של עיניים חודרות נכון? מה לדעתך יקרה כשהיא תראה אותה עושה את העבודה השחורה של ערפד? או עם  שופכת פסולת מזהמת בטריטוריה שלך או בכניסה לקיירן? או כשארגון הבונים החופשיים יחליט להשתמש בא בתור קלף מיקוח ככרטיס כניסה לקיירן בשביל לאנוס את הקיירן הזה? גם אז תגיד שזה בתחום האחריות של סאן פרנסיסקו?" הטון של רובין נהיה כועס יותר בכל שאלה שהוא מעלה אך הוא לא מרים את הקול ושפת הגוף שלו שעד עכשיו הייתה יחסית עצורה הופכת לפשוט כועסת, אם לא היית מכיר אותו היית חושב שהוא עשוי לתקוף אותך.

אמפתיה 3:

שפתיו של אדם מתהוות למעין רבע חיוך אמפתי, "רובין, אחי. אני חושש שאתה מבין אותי לא נכון.... אני לא מנסה להגיד שאין לנו שום קשר לעניין. שעלינו להסיר מכך אחריות. אני מנסה להראות שזה... קודם כל עלול להיות מורכב ברמה הפוליטית. וגם... שהפתרון הקל הוא לא תמיד הנכון.", הבעתו משתנה לרצינות תהומית בסוף דבריו.
"זכור שמלבד הרעלה, יש גם לשמור על קדושת הטריטוריה של אחר. וזכור שכשם שאתה פילודוקס - מצפן המוסר והחוק שלונה העניקה לאומה שלנו - אני גליארדר, האש שבוערת בלב כל אחד ואחד מחברי האומה, מהדהד עבר בראשנו, ומשלהב את נפשנו לקרב. איני נכון להתעלם מהמצב המדובר. אני רק רוצה לפתור אותו בצורה הטובה ביותר. מכל הבחינות."

"אז בכוונתך לעזור לעיניים חודרות ולהנחות אותה?"

"היא בת להקה שלי. לא לעשות זה יהיה כפירה במשפחחה שיצרנו. כפירה במה שאני מאמין שנכון."

"היא תצתרך אתכם. להגיד שהיא אבודה בנושא יהיה אנדרסטייטמנט. אשמח לשמוע עדכונים בנושא, ואם תצתרכו עזרה אני יודע שאני ארוץ לתת אותה."

הוא מהנהן ברצינות, ומשיב חיוך.
ניכרת שאלה על לשונו, אך משהו בוא נמנע. הוא לבסוף פותר במשפט - "תודה לך על האכפתיות והנכונות רובין. באמת."